מַעֲשֶׂה בְּצַדִּיק יָדוּעַ, אֲשֶׁר, אֲבוֹי, שְׁמוֹ מִזִכְרוֹנִי פָּרַח
אֲשֶׁר שַׂכָר מִזְחֶלֶת רְתוּמָה לְצֶמֶּד-סוּסִים, בָּהּ לִנְסוֹעַ לַכְּרָךְ
בְּהַגִיעָם לְעֲלִיָּה תְּלוּלָה יָרַד הַצַּדִּיק מִן הַמִּזְחֶלֶת
וְהֵחֵל בְּצִדָה בְּמַעֲלֵה הַהַר לְהַעָפִּיל וְלָלֶכֶת
אָמַר לוֹ הָעֶגְלוֹן: "רַבִּי, הַאִם אַתָּה מִתְלוֹצֵץ?"
הֵשִׁיבוּ הִצְדִּיק: "אֵינִי רוֹצֶה שֶׁאֵיזֶה סוּס יִתְאַמֵּץ..."
פְּסַק הָעֶגְלוֹן: "אַתָּה רָב זָקֵן, וּמִשְׁקַלְךְ כֹּה מוּעָט
וְהַסּוּסִים הָאַבִּירִים לֹא יָחוּשׁוּ בַּשׁוֹנִי כִּמְעַט..."
הָרַב: "אֵינִי חַפֵץ שֶׁבְּבֵית-דִּין-שֶׁל-מַעְלָה יִתְבְּעוּנִי הַסּוּסִים לַדִּין!"
תָּמַהּ הָעֶגְלוֹן: "רַבִּי, הַיֵּשׁ סָפֵק שֶׁתִּזְכֶּה בִּפְנֵי הַיּוֹשֵׁב-עַל-מִדִין?"
גָּנַח הַצַּדִּיק וְהִסְבִּיר לַעֶגְלוֹן בְּמֵיטָב הַנִּימוּסִים:
"רַבִּי יְהוּדִי, הַבֵן, אֵינִי רוֹצֶה לְהִתְדַּיֵּן עִם סוּסִים...!"
מָה רָבִּים עוֹרְכֵי הַדִּין
אֲשֶׁר לְלֹא הִיסוּסִים
יִתְדַּיְּנוּ גַּם עִם חֲמוֹרִים
וְלֹא רַק עִם סוּסִים...
גַּם אִם "יִקוֹב הַדִּין אֶת הַהַר"
הִנֵּה יִמְצְאוּ בּוֹ רַק סְלָעִים וְעָפָר...
