שיר הנווד

אֲנִי יוֹצֵא לְדַרְכִּי לְבַדִּי
וְאֵין אִישׁ פּוֹסֵע לְצִדִּי
מְחַפֵּשׂ אֶת עוֹלָמִי
תָּר אֶת יְקוּמִי.

קְצֵה הַדֶּרֶךְ אֵינוֹ נִרְאֶה
בְּשׁוּלֵי הַדֶּרֶךְ הַחֹם מַלְאֶה
הַשָּׂדוֹת מַצְמִיחִים נְטִיעוֹת זָרוֹת
וְהָאֹפֶק מִתְרַחֵק כְּמוֹ מְבַשֵּׂר שְׁחוֹרוֹת.

חֲלוֹמִי נִמְצָא שָׁם
וַאֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁהוּא מֵאִיר
וַאֲנִי בְּדַרְכִּי צוֹעֵד
הַנַוָּד שֶׁבַּדֶּרֶךְ, וְתָמִיד עִמִּי שִׁיר
אוֹחֵז בַּחֲלוֹמִי וְאֵינוֹ מַרְפֶּה.
אֲנָשִׁים חוֹלְפִים לְצִדִּי
וְהַיוֹם תָּמִיד לִי יָפֶה.
חֶלְקָם עוֹמְדִים, חֶלְקָם תּוֹהִים
סַפְקָנִים כָּל אֶחָד עַל עוֹלָמוֹ
הַזֶהוּ הַהֵלֵךְ וְזֶה חֲלוֹמוֹ.

עֵינֵי הַהֵלֵךְ הַנַוָּד בּוֹרְקוֹת
אֵינוֹ נֶעֳצָר בְּדַרְכּוֹ
שׁוֹתֵק אֲרֻכּוֹת
יוֹדֵע הוּא כִּי בְּסוֹפוֹ
שֶׁל אוֹתוֹ הַיּוֹם
תָּמִיד יַמְתִּין לוֹ הַחֲלוֹם.

אֲנִי יוֹצֵא לְדַרְכִּי
הוּא שָׁר
וְהִנֵּה אִישׁ וְעוֹד אִישׁ פּוֹסְעִים לְצִדִּי
גַּם אִם אֵלֵךְ בַּמִּדְבָּר
הֶם מַאֲמִינִים בִּי
מְחַפְּשִׂים אֶת דַרְכִּי וְעוֹלָמִי
תָרִים יַחַד אִתִּי
אֶת יְקוּמִי.