על מדשאות האדישות

יַקִּיר קַרְתָּא, נָגִיד וְשַׂר, / נֶחְשָׁד - מֵפֵר כְּלָלֵי מוּסַר,

שוב נשמעים פה קולות-אהבה

מאז שהלכתם לכם לבלי שוב

זֶה מָקוֹם אוֹתוֹ חִיפַשְתִּי

השיר הזה נכתב לפני שנים רבות, ובכל זאת לא נס ליחו. מדובר בו על סבי, ר' יצחק שוהם, שהיה אדם מיוחד במינו, ירא שמים, אוהב אדם, והשפעתו עלי, על חיי ועל שירתי גדולה מאוד. החיפוש שלי בעולם הקבלה הוא החיפוש אחר הניצוץ האלוקי הקדוש שראיתי בפניו, בדמותו, בתפילתו, בהתנהגותו כלפי כל אדם ואחר האהבה והשלווה שהקרין על כל סביבותיו. בשיר ניסיתי לשחזר את ההתרגשות המופלאה האוחזת בי כל חודש תשרי, כל שנה. ריח של אפשרויות חדשות עומד באוויר ואני מרגישה חדשה, חד-פעמית, בלתי מנוצחת, עם המון אנרגיה לחולל נסים בכל העולם.