"וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם מכּל חַיַּת הַשָׂדֶה" (בְּרֵאשִׁית, פּרק ג, פּסוק 1) "וַיּאמֶר הַנָּחָשׁ אֶל הָאִשָּׁה: לֹא מוֹת ְמֻתוּן" (שָׁם, פּסוק 4)
ׂ ׂ
אולי גם כך התנצל האדם הראשון בפני האלוהים והאנושות כולה על חטא אכילת-התפוח, ממש כפי שעושים זאת כיום רבים הנקראים בשם אנשי-הרוח, היודעים לומר ברשות הרבים מה "טוב ורע" לישראל:
לֹא רַק אֲנִי אָכַלְתִּי שִׁלְשׁוֹם מִן הַתַּפּוּחַ;
לֹא אֲנִי רַק אָכַלְתִּי שִׁלְשׁוֹם מִן הַתַּפּוּחַ;
לֹא אֲנִי אָכַלְתִּי רַק שִׁלְשׁוֹם מִן הַתַּפּוּחַ;
לֹא אֲנִי אָכַלְתִּי שִׁלְשׁוֹם רַק מִן הַתַּפּוּחַ;
כִּי רַק הַנָּחָשׁ הָיָה זֶה שֶׁאָכַל מִמֶּנּוּ רִאשׁוֹן,
כִּי רַק הַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם מִכָּל הַחַיּוֹת ,
כִּי רַק הַנָּחָשׁ אָמַר לְחַוָּה "לֹא מוֹת תְּמֻתוּן",
כִּי רַק הַנָּחָשׁ יָדַע וְאָמַר אֶת שֶׁעָתִיד לִהְיוֹת.
אָז מָה אַתּם רוֹצִים עוֹד מִמֶּנִּי?
אָז מָה אַתֶּם עוֹד רוֹצִים מִמֶּנִּי?
אָז מָה עוֹד אַתֶּם רוֹצִים מִמֶּנִּי?
אָז עוֹד מָה אַתֶּם רוֹצִים מִמֶּנִּי?
