בשעת לילה ראיתים
נכלמים מבוישים,
על כי מארון הספרים
היהודי הושלכו,
את כאבם כאבתי,
נעצבתי, לא נברתי,
במבט חטוף ראיתי,
מבעד לחושך
ההולך ומשתלט,
בכריכות שחורות
חומות, ירוקות,
נחמה פורתא הייתה לי,
(כי רובם היו מונחים
על גדר האבן הגבוהה,
מסודרים בטורים
ליד מיכל איסוף ניירת,
לצורכי מחזור).
אולי, יחזרו להיות ספרים?
בארון הספרים היהודי,
התנחמתי,
ואולי ידיים נעלמות
את חלקם אספו לביתם,
עם עלות השחר,
בעת שהשמש שזפה בם,
בעלותה מן המזרח.
ספרות יפה הייתה שם
כרכים, כרכים,
אולי שלום עליכם?
אולי ביאליק ואלתרמן?
אולי מנדלה מוכר ספרים?
ואולי גם התנ"ך?
(ספר הספרים היהודי,
ומי שזרק, "שלום עליכם" אמר,
לספרות לתרבות
ובכלל לא טרח,
להעבירם לאוהבי ספר,
ובימינו, עוד ישנם כאלה
וידם אינה משגת),
נכלמים מבוישים, היו הספרים
ברחוב הרב קוק
פינת רחוב ביאליק.
