עֶרְגָּה

בעוצמה עצומה ובלתי מוּכֶּרֶת
התחלתי להרגיש בחסרונם
אחרי שבאמצע הדרך
הם אבדו לי ואינם

ועוצמה עצומה זאת
לא נחלשת עִם חלוֹף
הימים והשנים – להפך:
היא רק הולכת וגוברת

למזלי באופן מפליא
שאין לו באמת שום הסבר הגיוני
חלק מהעוצמה הזאת הופך
מפעם לפעם לשיר...

לוּ זה לא היה כך
אז גם אִם הייתי הכי זהיר
היה לי הרבה יותר מסובך
לשרוד

זאת ועוד:
בעונות עצירת שירים
(שאֵלֶּה שמכירים יודעים מה)
עוצמת הַחֶסֶר גוברת עד כדי אֵימָה
ואז

שוב למזלי באופן מפליא שגם לוֹ אין
באמת שום הסבר הגיוני – אהבתךְ
מצליחה למתן לרכך לְשַׁכֵּך
לא רק את הַאֵימָה

אפילו את הסערות שהיא עצמה
חוללה עד שהתמתנה ונעשתה דומה
לאהבת אֵם במקומות שפעם היו בהם
אבא ואמא להישען ולהתנחם

ואני מרגיש ואני מנחש ואני יודע
(עד כמה שאפשר לדעת מה השֵׁנִי)
שבכל מה שנוגע לאותם מקומות
אַת מרגישה כמוני.