אֶת הַשִּׁיר הַזֶּה אֲנִי פּוֹגֶשֶׁת
כְּשֶׁהוּא פּוֹקֵחַ רִגְשׁוֹתָיו, עֲדַיִן מְהֻסָּס
אֵינוֹ מַבְחִין
מִיְמִינוֹ וּמִשְׂמָאלוֹ.
מִן הָאוּנָה הַיְּמָנִית אֲנַחנוּ מְרַצְּדִים
מִחוּץ לַגְּבוּל שֶׁבּוֹ אֲנִי נִגְמֶרֶת,
בֵּין הַצוּרוֹת הַמְּמַהֲרוֹת לְהִתְפַּשֵּׁט
מִנְקוּדוֹת וּמִקַּוִּים
וּמְחַבְּרִים אֶנֶרְגִיָּה מִתְרוֹצֶצֶת אַחַר שְׁרִיקָה שֶׁל תַּעְתּוּעַ
אַלְפֵי גְּוָנִים לְלֹא שָׂפָה.
לֹא מִפְּנֵי הֶחָתוּל אֲנִי רָצָה לְבָד
וְלֹא מִפָּנֶיךָ. כְּשֶׁאֲנִי זְקוּקָה לַ-
לְבָד
זֶה לֹא כְּדֵי לִפְגֹש אַחֵר
קוֹרֵם גִּידִים וּבָשָׂר.
אֲנִי נִפְגֶּשֶׁת אִתִּי מִתְחַכֶּכֶת בְּשׁוּלֵי הֶעָבָר
אַחַר שְׁרִיקָה הַמִתְפַּצֶּלֶת מִצַּלְמִי
נִשְׂרֶכֶת לַמֶּרְחָב וּמִתְחַבֶּטֶת בַּ-
לְבָד. כְּמוֹ זָנָב שֶׁל עַכְבָּר
הַיּוֹצֵר נְתִיבִים בִּצְלִיל הַבְּרִיחָה
בִּרְשָׁתוֹת שֶׁל מֵידָע.
