עֶלְבּוֹנְךְ אִמִּי הַמִּתְיַפֵּחַ,
תִּבְעִי מֵהַזֵּד הַמְּקַפֵּחַ;
שֶׁאֶת יוֹמְךְ אִמְלֵל,
כְּמַאֲפִילַת הַלֵּיל.
רָאִיתִי אֶת גֵּוְךְ הַשָּׁפוּף;
מִצַּעַר, מַה רַב הִנּוֹ כָּפוּף.
וְעֵת תִּשְּׂאִי סִבְלְךְ הֶחָתוּם,
בְּמַעֲמַקֵּי נַפְשְׁךְ כְּבוֹר סָתוּם.
לֹא הֵהִין סְפֹר דִּמְעוֹתַיִךְ,
שֶׁתְּלָמִים חָרְשׁוּ הֵן בְּפָנַיִךְ;
אֶרֶג אֲשֶׁר טָוָה הַזְּמַן
מִסִּבְלִי שֶׁבְּלִבְּךְ נִטְמַן.
תְּפִלָּתְךְ אִמִּי מִפִּיךְ הָרוֹעֵד,
בְּנֵי כָּנָף לָאֵל יִשְּׂאוּ בַּמּוֹעֵד.
לִפְדּוֹת יַלְדְּךְ מִ בֵּית הָאֲסוּרִים
לְהָשִׁיב הַשְּׂחוֹק וְחֵן הַנְּעוּרִים.
