אבירים כבר לא קיימים. הם הפכו למושג עבר רומנטי, דמויות ילדות צבעוניות רכובות על סוסים. אולם נראה שדווקא מתוך התחושה הנוסטלגית הזאת נכתב השיר הזה, על אביר, ולו ללילה אחד, שבא לרקוד את האהבה ולהמית את הלילה עם מי שהיה לה אולי לילה אחד של מלכוּת.
מַלְכָּה לֵב
לַיְלָה פּוֹרֵשׂ כָּנָף
כְּמוֹ מְנִיפָה עָלֵינוּ
אַתְּ בְּתוֹךְ חַדְרֵךְ וּלְאָן לִבֵּךְ נוֹדֵד
הֵן עַד עֲלוֹת הַשַּׁחַר
נִהְיֶה כָּאן רַק שְׁנֵינוּ
הַעֲנִיקִי מֵחֹם גּוּפֵךְ לְלֵב בּוֹדֵד
בּוֹאִי מַלְכָּתִי
אִשָּׁה יְפַת עֵינַיִם
קִרְבִי אֵלַי הֲלֹא לֵילֵךְ זֶה לִי נִתַּן
רִמּוֹנַיִךְ וִירֵכַיִךְ
בִּטְנֵךְ וְהַמָּתְנַיִם
גּוּפֵךְ בְּמִטָּתִי דָּמִי עַל הַמִּפְתָּן
הִנֵּה גָּמַעְנו יַיִן
נָמוֹג כָּלִיל הָאוֹר
גּוּפֵךְ דּוֹלֶה מִתּוֹךְ גּוּפִי אֶת כָּל הַחֹם
בִּבְשָׂרֵךְ אֲנִי נוֹשֵׁם
חִטָּה וְאֶת הַמֹּר
מַטְבִּיעַ בָּךְ כְּמוֹ מְכֻשָּׁף שְׁאֵרִית הַתֹּם
בִּשְׁתִיקַת הַלַּיִל
בִּמְתִיקוּת הַגּוּף
יוֹדֵעַ כִּי דָּמוּ שְׁעוֹתַי לִהְיוֹת חֲלוֹם
רָצִיתִי בָּךְ כְּמוֹ נַעַר
הוֹלֵךְ מִמֵּךְ אַלּוּף
וּכְבָר מֵאִיר בַּחוּץ עַל הָעוֹלָם הַיּוֹם
וְאִם יִהְיֶה לֵילֵנוּ
לַיְלָה לְלֹא אָח
כִּי אַתְּ לְמַלְכוּתֵךְ וַאֲנִי נִשְׁאָר נוֹדֵד
זִכְרִי אוֹתִי כִּי גַּם
אֲנִי הָיִיתִי לָךְ
אַבִּיר אֲשֶׁר הֶעֱנִיק דָּמוֹ לְלֵב בּוֹדֵד
