שירה מדינית

קראתי שיר נגד בנייה בשטחים שמקבעת את היות ישראל מדינה דו-לאומית שתאבד את הרוב היהודי, ואמרתי לעצמי: בוא'נה, כשזה בחרוזים, זה אשכרה יותר משכנע! אז הנה:

בתש"ח כאן הוחלט: מדינה ליהודים!
אבל גם הערבים לא יהיו מנודים!
ועָמָד בֶּן גוּרְיוֹן וקִייֵם הָבְטָחָה:
אֶזְרָחוּת לְכֹל הָגָרִים בְּשִיטְחָה!
מי שגר כאן שנות דור, ומי רק שעות.
אזרחות לכולם! בלי לבדוק ציציות.
בלי הבדל בשל מין, בשל גזע, או דת.
זו הדרך. רק זו. רק זו האחת.
והנה בסמוך, פלשתין מתעוררת.
היסכים העולם שתנהג היא אחרת?
גם שמה יש עם ויש גם מיעוט.
האומנם למיעוט לא תהיה אזרחות?
אם אחמד מטייבה אזרח ישראל,
אזרחות פלשתין לתושבי אריאל!
טיבי כאן?
מרזל שם!
הכל הדדי!
ח"כ ערבי יש בכנסת?
אז אצלם, יהודי!