שִׁירָה זוּ

הָעֲשָׂבִים שֶׁבִּי

רוֹפֵא מִשְׁפָּחָה הוּא פּוֹעֵל

[לזכרם של ששים ותשעה חללי הצוללת "דקר"]

חולף עוד יום, או שניים, באה רוח לשמיים, דוחפת אדי המים, ענן שחור נגלה, מוריד טיפות של מים, שמחים השמיים, מגלים לעולם שיש מים, מים שנועדו, לאדם וגם לחיה, לא עוד בזבוז של מים, לא הצפה מטרידה, מרגיזה, למביט אל השמיים, משדרים הם השמיים, קשת רחבת מגוון צבעים, מרהיבה. סימן מוסכם משמיים, העולם לעד יהיה, לא עוד הצפה מחסלת, אלא מנקה ומרגיעה. חלף עוד יום, חלפו יומיים, מה שיהיה הוא שהיה, ענן בהיר בלי מים, חולף לו בשמיים, מסתיר לציפורים המים, עד שמתפוגג הוא נעלם, מבין שאין לו כל כוח, גם לא שום שליטה, עד מופיע הרוח בשמיים, עושה הסדר מהתחלה...

מתינו זוכרים אותנו