תמיד לימדו אותנו, כי אין דבר העומד בפני הרצון.
וכי התמדה ודבקות במטרה, חשובות אפילו יותר מכישרון.
כל ילד קטן מכיר את המשל על התחרות בין הארנב והצב,
וגדל על התובנה - כי מי שלא מוותר ולא מתייאש - מנצח ומתגבר בכל מצב.
אימונים רבים, שקדנות, עקשנות, מסירות והשקעה רבה,
יביאו להשגים מצוינים, גם את מי שהיה נחות יותר בנקודת ההתחלה.
אבל איך יודעים מתי המאמץ קשה מדי ועלול לגרום לנזקים,
מי יכול לתת לנו סימן ברור, כי זה הזמן לוותר ולהרפות ממאמצים.
מהו האות שאנו אמורים לחוש ומה האבחנה,
כי עכשיו צריך להפסיק - ולא לדבוק בכל מחיר במטרה.
המרחק הקטן בין תשואות של כבוד וזרי הדפנה,
לבין סוף טראגי ומצמרר - הוא חבל דק - איום ונורא.
עצוב מאוד לחשוב על רץ המרתון שנפטר,
מה חש במהלך המרוץ - ומה במוחו עבר.
האם הרגיש כי הגיע לקצה יכולותיו וחייב לוותר
ועל חייו לא להמר,
האם חשב כי אם יפסיק ולא יגיע לסוף המרוץ בהצלחה,
יגרום אכזבה לפקודיו, לאשתו, לבנו הקטן - ולכל המשפחה.
אני משתתפת בצער המשפחה והחברים,
ומאחלת רפואה שלמה לכל הנפגעים המאושפזים,
איני סבורה שצריך לחפש אשמים
ולהטיח אשמה כלפי העירייה, משרד הבריאות והמארגנים.
המסקנה החשובה מאוד שצריכים כולנו להסיק,
למרות כל התחרותיות: אם נתקלים בבעיה – חייבים מיד להפסיק.
