פַּעֲמֵי סְתָיו

עכשיו שרוח סְתָיו
מלטפת את פָּנַי
מבדרת את זְקָנִי
ואת שְׁאֵרִית שְׂעַר-ראשי
אני נזכר...

בעיניה שחודרות וכובשות מֵהֶן
לא הִבִּיטוּ בי
לא לפניה ולא אחריה

ברגליה שחֲטוּבוֹת וקַלּוֹת כְּמוֹתָן
לא נִגְלוּ לי
מאז שהתחלתי לְהִתְבּוֹנֵן

בשדיה הזקורים שמִמַּבָּט ראשון
גרמו לי לָחוּשׁ
שניצב מולי כוח עליון

בַּתַּחַת הַנִשׂגָב שלעבור על פניו
מבלי להשתוקק לְכַסּוֹתוֹ
בנשיקות – היה אבסורד

באצבעותיה הארוכות והזריזות
שֶׁהִגִּיעוּ בי בקלילות לכול מקום
שֶׁחָפְצָה בִּיקָרוֹ

בשפתיה שהיו חַמּוֹת וּמְחַיּוֹת
כמו מַעְיְנוֹת-מַרְפֵּא
וְהַרְבֵּה מֵעֵבֶר לָזֶה

בַּפֹּת המדהימה והמהממת
המשפילה והמרוממת
שאין כָּמוֹהָ בָּאֵלִים

בְּקוֹלָהּ שתמיד הִסְתַּכֵּם בְּכֵּן
כֵּן..כָּכָה..תֵּן לִי..תֵּן..כֵּן
כֵּן אֲנִי רוֹצָה כֵּן.

כשאני נזכר בכול אותם פלאים
בסדר זה או אחר
אני חש כול פעם מֵחָדָשׁ

שהם הסיבה והם התכלית
של החיים. ואני מהנהן
וְאוֹמֵר אָמֵן.