בלדה על הים האחרון

מִסיבות שלא כאן המקום
לפרט אותן אחת-אחת
התאהבנו אז וכמו בחלומות
שאין בהם שליטה על שום דבר
איבדנו כול שליטה על המצב

וכמו בחלומות הכול זרם
לכול הכיוונים בבת-אחת
והפך ת'מציאוּת לְים
שאין סביבו שום חוף

ים שעל פניו מִטַּלְטְלִים
בלי לראות סימן ליבשה
וצריך להיות נביא או משוגע
כדי לחזות לזה סוף טוב

היטלטלנו בין יאוש לבין תקווה
שוקעים עולים שוקעים עולים
כשכול אחד בגלל האהבה
חושב איך להציל את השני

וכשחושבים איך להציל את השני
במקום איך להציל אֶת העצמי
זה מנוגד ליֵצֶר הקיום
ומסתדר היטב עִם אִי-שפיות:

בכול המשברים בים ההוא
החלפנו אי-שפיות באי-שפיות:
אַתְּ יצאת מדעתך לדעתי
ואני מדעתי לדעתךְ

וכך נראינו שנינו לעצמנו
שפויים במציאות טרופה
למרות שבימים ההם היינו
באמת מטורפים מאהבה –

לרוב כשמתעלמים מהעצמי
להציל את השני בכול מחיר
קורה אסון כפול ומכופל
באהבה כמו במלחמה

אבל נדיר יותר מִשֶׁלִזְכּוֹת
בפרס הכי גדול בהגרלה
כשמתרחשת הצלה כפולה
בפרשה כזאת:

כול פעם ששקטנו והִקשבנו
למה שמתרחש סביבנו
שמענו צֶשְׁשששששש
כמו מַיִם נשפכים לאש

כול פעם שֶׁהִבַּטְנוּ סביב עצמנו
ראינו רק אדים וערפל
כמו שקורה כְּשֶׁמיים
נשפכים לאש

כך זה נמשך עד שלהפתעתנו
גילינו שהים יבש
ושפתאום עומדות רגלינו
מחדש על יבשה

רק אז התחלנו להבין
ששׂרדנו אהבה גדולה
בסד"ג של ים נטול חֹופִים
כי היינו מלכתחילה
עִם כישורים של דו-חיים.