מֶשֶׁךְ הַזֶּרַע

משַׁחַר ילדותי לימד אותי אבי
לשאת את מֶשֶׁךְ הַזֶּרַע
לזרוע ולשתול ולהשקות ולזבל
להרכיב הרכבות-ראש ועין ותֶּמֶך
לחלוב עִזים לאלף חמור פרא
להבדיל בין עשבים טובים ורעים
לגזום ולזמור ולקצור
לְבַעֵר ולְבָרֵא ולהדביר
כול מיני מזיקים שמעצם טִבעם
מקלקלים את השורה
ואת החיים

ואם כבר מדברים על החיים:
מִשחר ילדותי לימדה אותי אִמי
לשמור על עצמי
לאהוביי ואוהביי
ללכת תמיד בעקבות נטיות ליבי
ולא למכור את עצמי בשום מחיר
"כי כך תהיה תמיד בלתי-תלוי
בסרסורים וספסרים ומתווכים
וסוחרים וסוכנים ושתדלנים
ושאר מיני נצלנים
שהעולם מלא בהם"

משחר ילדותי לִמדוני אבי ואִמי
עוד אלף ואחד דברים
כמו למשל
לאהוב ספרים
להאזין לשירת ציפורים
לקרוא לפרחים בשמותיהם
ולפרפרים בשמותיהם
ובמקרה הצורך לדעת גם
כול מה שצריך לדעת
כדי להתקיים
לבד במדבר

וכך כשבגרתי הלכתי
אחרי נטיות ליבי
בכול זמן ומקום
גם כשהיה כמעט קשה מנשוא
ללכת אחרי נטיות הלב
כי תמיד זכרתי
מֵאַיִן באתי ולמי אני חָב
את בואי ואת יכולתי
משחר ילדותי
להטיל ספק בכול מַשְׁכּוּכִית
ולעולם לא להפוך לחלק מעֵדֶר.

ללכת בעקבות נטיות ליבי
פירושו בשבילי היה אחד ויחיד:
לא לרדוף כבוד ושררה ובצע
אז נכון שלא נעשיתי שופט
ולא נעשיתי גנרל
ולא נעשיתי בעל-הון
ולפעמים אני נאלץ להסתפק
במעט מִן המעט
אבל אני יודע משחר ילדותי
לכבוש את יִצְרִי
ולשמוח בחלקי

וכשאני מתאהב אני אוהב
בלי לעשות שום חשבונות
של כדאיות וכדומה
או במילים אחרות:
לא שואל את עצמי
מה ייצא לי מזה
אם וכאשר זה ייגמר
ואני שוב אשאר
לבד במדבר
כי בסופו של דבר
הכול נגמר.