לְזֵכֶר אִמִּי הַיְקָרָה שָׂרָה-אֶסְתֵּר שְׁטִילְמָן
כַּאֲשֶׁר אַתְּ שׁוֹכֶבֶת לִישׁוֹן
(אַתְּ שׁוֹכֶבֶת לְקוֹל בְּכִי-תַּנִּים),
אַתְּ תָּמִיד שָׁם חוֹשֶׁבֶת, חוֹשֶׁשֶׁת אִמִּי
פֶּן אַתְּ לֹא תֵּרָדְמִי.
כַּאֲשֶׁר אַתְּ שׁוֹכֶבֶת לִישׁוֹן
(אַתְּ שׁוֹכֶבֶת מְאֹד מְאֻחָר),
לָךְ תָּמִיד יֵשׁ יוֹתֵר מִסְּתָם שֶׁמֶץ רָצוֹן
שֶׁיִּהְיֶה כְּבָר מָחָר.
אִם אַתְּ כְּבָר יְשֵׁנָה שָׁם כָּעֵת,
שָׁם רָחוֹק בִּקְצֵה גּבוּל הַיְקִיצָה,
- אַתְּ נִרְדֶפֶת, כְּמוֹ נֶעֱנֶשֶׁת בְּחֵטְא,
עַל חֶלְקֵךְ בַּבְּרִיאָה.
אִם אָמְנָם יֵשׁ לָךְ רֶגֶשׁ-אָשָׁם,
כִּי הֵבֵאת כָּךְ אוֹתִי לָעוֹלָם,
- נָא אִמְרִי וְחִזְרִי עַל דְּבָרַיִךְ, אִמִּי
קֳבָל עַם וְעוֹלָם.
בִּשְׁנָתֵךְ אַתְּ נוֹדֶדֶת, אִמִּי
וְנוֹדֶדֶת שְׁנָתֵךְ עַד בֵּיתִי,
אָז אָקוּם לְקַבְּלֵךְ, מִתְרוֹנֵן בְּלִבִּי:
"הִכָּנְסִי-נָא אִמִּי".
וְלַמְרוֹת שֶׁשְּׁנָתֵךְ הִיא קָשָׁה,
הֲלוּמַת חֲלוֹמוֹת-בְּעָתָה,
שָׁם עִם שַׁחַר מַפְצִיעַ תָּקוּמִי, אִמִּי,
כָּאן לִבְרֹא מֵחָדָשׁ אֶת יוֹמִי.
