אימי הייתה בלונדינית,
באירופה החשוכה מאל
הצליחה לשרוד.
שתי אחיות היו לאבי, כבנות שם.
שיער שחור,
עיני שקד לראות עולם.
ועתה,
פריחת השקד מכסה את אדמת סבי, בין
מרבדי אדום הכלנית השוטפים את האדמה.
הלחם גבהה
עד צוואר בנותיי,
אנחה
פורצת את גרוני
ואין מעצור
כשזהב נוגע בזהב
בין ארצות בני התשחורת.
אולי הפעם יעמוד הצדק
איתן
ויעשה דברו.
