|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
|
כאשר נשאל הסופר האמריקני הנודע הנרי מילר [1980-1891] בערוב ימיו, מדוע הוא כל כך משתוקק לקבל את פרס נובל לספרות - הוא ענה בכנות:
בגלל הצ'ק.
הנרי מילר היה מועמד לפרס נובל, אך לא זכה לקבלו מעולם.
ככל שידוע, לא היה הנרי מילר חסר ממון, שכן מדובר בסופר שהוציא מתחת עטו הפורה רומנים ואוטוביוגרפיות רבי-מכר, ותשובתו זו גרמה להרמת גבה; כי הרי שכר הסופרים שקיבל כתמלוגים על יצירתו, האפיל עשרת מונים על סכומו של הפרס. ובכל זאת, ראה הסופר את ההערכה שבעקבות פרס נובל דרך הצ'ק המיוחל.
שמא היה הסופר קמצן וחסכן?
כלל וכלל לא, שכן הוא היה ידוע כאוהב את תענוגות החיים על כל המשתמע מכך, ולא חי בצניעות יתרה, כזו המאפיינת חסכנים.
אלא שהצ'ק - מהווה הכרה, ולא במקרה פרסי נובל, כמו גם פרסים יוקרתיים אחרים - מלווים בהמחאה שמנה, שלגבי הזוכים - ברוב המקרים אינה העיקר, ובד בבד עם עובדה זו, חשיבותה של ההמחאה לא מוטלת בספק.
ומהי החשיבות של סכום הצ'ק?
זו דרך להבעת הכרה, יותר מהוקרה.
בעניין זה נמצאים באותה כפיפה כל אלה אשר מצפים לצ'ק וזקוקים להכרה ציבורית במפעלם, בעיקר בתחומי החשיבה והיצירה, מפעל שהוא בדרך כלל שנוי במחלוקת.
וכאשר מדובר בעבודה יצירתית, רעיונית, חשיבתית, אומנותית, מדעית - הדרך הכי ברורה, הכי נחרצת והכי משכנעת להבעת הכרה בחשיבות ובאיכות הייעוץ או היצירה - היא דרך הצ'ק.
לפעמים - דרושה כברת דרך ארוכה עד להגעה אל ההכרה בייעוץ המקצועי או ביצירה, ולא אחת היוצר מגיע אל שלו בעיתוי שכבר אינו רלוונטי מבחינת התשלום, אך הוא עדיין חשוב מהבחינה הערכית.
[גילוי נאות: כותב שורות אלו קיבל השבוע שכר ייעוץ לגבי תיק מורכב אחד, במסגרת משרדו "אבן פינה" בחיפה - כמיליון שקל, ולפיכך, מביע במאמר זה תחושה אישית].
|
| תאריך:
|
15/05/2009
|
|
|
עודכן:
|
15/05/2009
|
|
ד"ר אברהם בן-עזרא
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
batan
|
15/05/09 18:26
|
|
"...ויהי היום, ויבוא יוסף אבי ויבעל כדרך כל בשר את מרים אמי אשר מזה זמן רב כבר לא הייתה בתולה, באשר פונדקאית היתה, המקבלת עוברי-אורח. ויהיו ימי הריונה חודשים תשעה ותלדני, ויקצוץ אבי בשר עורלתי ביומי השמיני. ויהי לתקופת הימים וימת אבי יוסף ואנוכי הפעוט נותרתי בודד וגלמוד אל מול פני אדם, עם ועולם. ותשלחני אמי ללמוד את תורת אלוהי נצח ישראל. ואב לא היה לי, גם רב לא היה לי, דבר לא היה לי, כי אין דבר אלא יהוה אלוהי ישראל ותורתו אשר שם בפי משה עבדו. אכן, לא נועדתי להיות כי אם תלמיד-חכם בישראל. אולם עוד בימי תלמודי ואין אישיות סמכותית בסביבתי, השתבש מערך הציווי בנפשי ויתקלקלו מידותיי ויתעקלו דרכיי.
|
|
|
|
|
כבוד היכלו המזייף של המוציא לפועל, מלא יראת כבוד מתוזמרת ומזויפת לא פחות, של עוכר הדין הרשע המתעשר שלא כחוק מקניית ביתם של "כאילו חייבים". שמוראו המזייף של הארכי דיין נפל עליהם.
|
|
|
|
|
לצערי, היום לא אוכל להגיע לוועידה. אך אני תומך במר ברק. לצערי אני עובד לפרנסתי, ואינני מהעושים למטופליהם "ברז", והיום אני עובד עד 21:00 ועל כן לא אוכל, לצערי העצום, להגיע שוב לכנס הוועידה. אבל למרות שהייתי רוצה לראות במפלגתי - העבודה - הרבה יותר סוציאליזם, לראות הרבה יותר מתן עדיפות לצרכי האזרח הקטן על פני הריצוי המקובל האינסופי של הטייקונים, לא רביעיית "המורדים" היא שתוליך את המפלגה אל הכיוון שהייתי מעדיף.
|
|
|
|
|
1. תקציב המדינה: תקציב של פחדנים. אין מילה אחרת. משבר כלכלי נורא בעולם. כל הממשלות, כולן כולל כולן, מציגות תקציבים מרחיבים עם יעדי גרעון גדולים יותר מהמקובל וזאת כדי להזרים "אנרגיה" תקציבית ופיננסית לציבור הרחב. אין דרך אחרת. אצלנו? אותה תפיסה, אותו חוק הסדרים נורא, אותה פוליטיקה קטנה בין האוצר לשאר משרדי הממשלה. מרגיז. מתסכל.
|
|
|
|
|
כמעט מדי בוקר בלכתי לישיבה ללמוד ובצאתי משער הקשת של רחובנו הייתי פוגש את בן דודו של אבי יושב בפתח חנותו הענקית לממכר רהיטים. דדה שלום קראתי לו. היו לו ולאחיו, שם ביציאה מקשת באסקו משני עבריה ולאורך הכביש הראשי, שורה שלמה של חנויות רהיטים ומפעל למיטות ברזל גדול.
|
|
|
|
|
