היה זה בקזבלנקה הרחוקה. עוד יום כמו כל יום והנה אבי ז"ל חוזר לביתו מיום עמל ובכיסו 5 ריאל, שכר עמלו לאותו היום. אי שם בדרך, על מדרכה נטושה, פגש בחבורת נוכלים, מהם משחקים בקובייה, ומהם מלווים בריבית, ומפריחי יונים. היו אלה אנשים, שבדרך כלל, ללא מקצוע וללא יעד כלשהו. ואשר התפרנסו ממכירת סיגריות באחדים או מגניבת דעתם של עוברים ושבים ומתמימותם של מזדמנים.
נוכלים אלה, אשר בהם פגש אבי, שיחקו בשלושה קלפים על המדרכה, משחק בו על המהמר זריז הראייה, לגלות את הקלף השונה ולהכפיל את סכום ההימור, אם צלח. וכמו רבים נאיבים וטובים. הצטופף לו גם זקני וניסה להתחקות אחרי זריזות ידי התעלולן. משתפס את הפרינציפ וראה אחדים מן הצובאים שזכו לפניו, אזר אומץ ושם רגלו על הקלף המנצח והימר בשכר יומו! ואוי, הפסיד את כספו. כנראה כל כך רצה הזקן היקר מכל להפתיע ולו פעם אחת בחייו את משפחתו, וכל שהצליח היה להלין אותנו רעבים אך שמחים באותו לילה. מה שהבין מאוחר יותר היה, כי אלה שזכו בכאילו, זכו ולמעשה היו אלה חלק מחבורת הנוכלים.
עד אז ומאז, השכיל אותנו אבינו הזקן והתמים במשלים רבים ובחוכמת חיים אמיתית כפי שחווה הוא אותה מאז ינקותו בהרי האטלס ועד יום לכתו לבית עולמו והוא בן כ-100 שנה.
ויושב לו ראש הנחש במינהרה אי-שם ברפי...
