האם המתים יקומו לתחייה?
הנביאים בכתוביהם ניבאו בעבר, שכשיבוא המשיח הוא יגרום לכך, שהמתים יקומו מקבריהם לתחייה, כלומר המתים יחזרו לחיים, למרות שהם כבר מתו. המשיח הוא דמות דמיונית שהמציאו הנביאים, אנשי הדת, ולכן המתים לא יוכלו לקום לתחייה כמו שניבאו הנביאים, וכמו שכתוב בכתובים, במציאות האמיתית. המניע של אותם נביאים, אנשי הדת שדמיינו את תחיית המתים על-ידי המשיח, נבע כתוצאה מחוסר הבנה בסיסי, בעיקר בגלל שלושה נושאים עיקריים:
1. חוסר היכולת שלהם להשלים ולקבל את האובדן, את המוות, כחלק מהמציאות האמיתית, ולכן הם דמיינו את תחיית המתים.
2. כתוצאה מחוסר ההבנה, שלא יכול לבוא אף אחד, שיעשה את עבודת הגאולה בשביל אף אחד אחר, כל אחד צריך ללמוד בעצמו איך לגאול את עצמו מהייסורים הפנימיים, העצמאיים שלו בעצמו, מעצם ההבנה איך לתקן את עצמו ולהשתנות, ולכן הנביאים דמיינו שהמשיח יעשה זאת בעבורם ובעבור האנשים, ויגאל אותם מהייסורים, גם אם מתו כבר.
3. חוסר הבנה בסיסי בנושא הרוחני, לתוכניתו של הבורא, ולמהות ולמטרת הבריאה.
כדי להבין למה המתים לא יקומו לתחייה, צריך להבין בשני נושאים עיקריים, הקשורים למהות ומטרת עצם קיומנו, הן מהבחינה הרוחנית כנשמות הנמצאות בעולם האמיתי שצריכות תיקון, והן מהבחינה האבולוציונית, למהות ומטרת החיים והמוות שלנו כבני אנוש, שהיא תהליך החקירה, הלמידה וההתפתחות שלנו לכיוון השגת המטרה. שני נושאים עיקריים אלו, קשורים אחד לשני.
הקדמה
הנושא האבולוציוני, התיקונים והשינויים שעלינו לעבור בחיינו שקשורים להבנה בהפעלה, ההזנה ותחזוקת הגוף הפיזי שלנו לבריאות, לאריכות שנים, לביטול הזיקנה ולחיי נצח, שכולל שינוי אורח החיים, והבנת מהות ומטרת החיים והמוות, ואת הקשר של כל זה לנושא הרוחני, לנשמה שלנו, שזה מי שאנחנו באמת בעולם האמיתי, הנשמה שנמצאת מחוץ לעולם החיים והמוות. התיקונים כבן אנוש, יאפשרו את תיקון הנשמה שלנו, ללא ביצוע התיקונים והשינויים האישיותיים כבן אנוש, לא תוכל הנשמה להיות מתוקנת, מודעת לעצמה ונצחית, כמו הבורא.
אנסה להסביר: שני הנושאים שעלינו להבין למה המתים לא יקומו לתחייה הם:
מבחינה רוחנית - מה שעלינו להבין הוא, שהבורא ברא את בן האנוש, העולם והיקום וכל מה שהוא מכיל בתוכו, ואת כל זה הוא ברא כדי שמבחינת המין האנושי נגיע למצב שבו הנשמה שלנו תהיה מתוקנת, כלומר שהנשמה שלנו שזה מי שאנחנו באמת, תהיה מודעת לעצמה ולעצם קיומה, ותהיה אחראית הבלעדית לעצם קיומה, ונצחית, לאחר כל התיקונים והשינויים שתעבור הנשמה שלנו בעולם החיים והמוות, כביכול כבן אנוש, בתוכנית הלימודים שלנו, בבית הספר שלנו, שהוא תהליך החקירה, הלמידה וההתפתחות האבולוציונית, שזו תוכנית הלימודים שתכנן וברא בעבורנו הבורא. כדי שהנשמה תגיע לרמת התיקונים והשינויים שיועדה לה, הנשמה עוברת גלגולים רבים. גלגול אחד משמעותו, לידה, חיים ומוות, כשלאחר המוות יש עוד ועוד גלגולים, כלומר בכל גלגול הנשמה עוברת תיקון ושינוי, אשר מקרב את הנשמה לתיקון הסופי, למודעות העצמית ולנצחיות. תהליך זה הוא בעל שלבים רבים ובעל גלגולים רבים, כיוון שהתיקונים והשינויים מנשמה שלא מודעת לעצמה, לנשמה שמודעת לעצמה ולעצם קיומה, ונצחית, זהו שינוי איטי שההגעה אליו כרוכה בתהליך שדורש שינוי שהוא ארוך, קשה וכואב.
מבחינה אבולוציונית - לבן האנוש יש את החיים שעליו להבין איך לחיות אותם, ולהבין את הקשר שלו לכך שהוא אנרגיה שהיא בעלת צורה, ליקום וכל מה שהוא מכיל בתוכו, ושהוא חלק מכך, ואת זה עליו להבין בעצמו איך לבצע זאת, כיוון שרק הוא מתוך הבנה, רצון ובניית היכולת לשינוי הרגליים שגויים, יכול לעשות את התיקון העצמי לעצמו. כאשר בסוף כל התיקונים והשינויים בן האנוש יבין איך להפעיל, להזין ולתחזק את גופו הפיזי עד כמה שאפשר במדויק, ויחיה באורח חיים, רגוע ושליו, שבריא ומתאים לגוף הפיזי שלו, והוא יבין מהי זהותו האמיתית והמציאות האמיתית שבה הוא חי, מה שיביא אותו כבן אנוש לאורח חיים שבו הוא לא יחלה, ולא יהיו לו את כל התופעות הפיזיולוגיות שישנן כיום, ויהיה בריא, יאריך חיים ולא יזדקן, ובכך ישאף לחיות לנצח, צריך לזכור שלגוף הפיזי האנושי יש את היכולת לתקן, לרפא, לחדש, לנקות ולבנות את עצמו מחדש באופן תמידי, אך צריך לאפשר לו לבצע זאת.
חוסר ההבנה של בן האנוש, אז וגם כיום לזהותו האמיתית ולמציאות האמיתית שבה הוא חי, גרמו לו וגם לנביאים, וגם לאנשי הדת, לתרגם באופן שגוי את עצמם ואת המציאות האמיתית שבה הם חיו, אז וגם כיום, שניבאו בין יתר הדברים את תחיית המתים, וגם בגלל חוסר ההבנה שלהם, בכך שהם לא הבינו כיצד מתרחשים אירועים שנחשבו, אז וגם כיום כניסים, כמשהו שהוא על-טבעי, וחשוב לציין שאין כזה דבר ניסים במציאות האמיתית. מרגע הבריאה ועד סיומה, לא היה, ולא קיים כיום, ולא יהיה קיים בעתיד, אירוע שהוא על-טבעי, הכל נעשה באופן הטבעי, אך צריך לחקור, ללמוד ולהבין את אותו ארוע.
מרגע הבריאה ועד סיומה, הבורא הוא אינו חלק מתהליך התיקונים והשינויים שלנו מבחינה אבולוציונית, לכן האמונה באלוהים היא אינה ההבנה לעצם קיומו של הבורא, אלא לתהליך שעובר בן האנוש עם עצמו, לתיקון ושינוי עצמי. התפילה עצמה ממחישה את הקונפליקט הפנימי, הניגוד הפנימי מבחינה תודעתית ברמת המודעות שלנו גם כיום, כאשר בן האנוש מדבר לעצמו, אך מרגיש, חושב ומדמיין שהוא מדבר עם מישהו או משהו אחר, כמו למשל אלוהים ועוד.
בהיסטוריה האנושית היו אנשים כמו משה רבנו, ישו ועוד, וגם כיום אנשים שביצעו כביכול מעשים שנחשבים כעל-טבעיים שנקראים ניסים. כמו למשל להקים מת לתחייה, מכות מצרים ועוד, שעשו את הקסמים שעשו, כמובן על-פי מה שמספרים, שלא הבינו בעצמם איך הדבר נעשה, ולכן הם ייחסו את מעשיהם שלהם עצמם לכוח שהוא על-טבעי שעשה את מה שנעשה, ואפשר לראות מעשים שנחשבים כניסים גם כיום.
מי אנחנו בכלל?
כדי להבין איך הדבר נעשה צריך להבין מי אנחנו בכלל? בן אנוש מורכב מהתודעה והגוף הפיזי האנושי. הגוף הפיזי האנושי הוא רובוט ביולוגי, שנבנה בתהליך החקירה, הלמידה וההתפתחות האבולוציונית. התודעה היא מי שאנחנו באמת. הגוף הפיזי הוא רובוט ביולוגי, שתפקידו לשמש כהשתקפות לתודעה, וזאת כדי להביא את התודעה לרמת מודעות עצמית, לאחר המעבר מדפוס התנהגות שנעשה באופן אינסטינקטיבי, והתנהגנו באופן אוטומטי ללא כל מודעות עצמית למעשינו. לאחר המוות התודעה משתחררת ועוזבת את הגוף הפיזי. לכן, התיקונים והשינויים של התודעה למודעות עצמית, יכולים להתקיים אך ורק עם הגוף הפיזי, כשאנחנו בעודנו בחיים.
איך זה נעשה? הגוף הפיזי האנושי הוא ממיר ומתרגם אנרגטי, והמקשר מהתודעה ולתודעה. הגוף הפיזי האנושי ממיר ומתרגם אנרגיה, אנרגיה שמשודרת מתוך הגוף הפיזי ואנרגיה שנקלטת על-ידי הגוף הפיזי שמקורה מחוץ לגוף הפיזי ומתורגמת לאנרגיה עצבית, ובכך המידע ו/או הנתונים מגיעים לתודעה, התודעה שזה בעצם מי שאנחנו באמת, קולטת את המידע ו/או הנתונים, מעבדת אותם, ומגיעה למסקנות שמשודרות חזרה לגוף הפיזי ומפעילה אותו. לאחר המוות של הגוף הפיזי, התודעה משתחררת ועוזבת את הגוף הפיזי עם הידע שצברה במהלך חייה עם הגוף הפיזי שהיה לה.
מה זה ניסים?
כאשר קוסם מחליט לבצע נס הוא מהפנט, כמו קוסמים שיש כיום. כלומר הוא מחליט לשדר את השדר שבתודעתו שלו כמהפנט, לתודעתו של המהופנט/ים באופן טלפתי. השפה האמיתית שלנו היא שפת הטלפתיה, אך אנחנו לא מודעים אליה, כי התנתקנו מזהותנו האמיתית. השדר האנרגטי שנעשה באופן טלפתי, דומה לחלום שאנחנו חולמים בלילה, שגורם לנו לחשוב שאנחנו בתוך החלום, ונמצאים במציאות שבחלום, אבל זו אשליה, כי אנחנו נמצאים במיטה, במציאות האמיתית. השדר שנעשה באמצעות שפת הטלפתיה, נקלט גם במצלמות שמצלמות כיום ומנציחות את הקסם, מה שמשכנע אנשים רבים שזה אמיתי, מה שזה לא, כי זו אשליה. לכן, תחיית המתים אם הייתה בעבר או שתהיה בעתיד, כפי שניבאו הנביאים, או אנשי הדת שיתרחש בעתיד, אם מעשה זה יתבצע יהיה זה מעשה של קוסמות, אשליה. אשליה זו יכולה לגרום לאנשים לציפייה, שתביא להם לאכזבה קשה, כיוון שהמתים יכולים לקום לתחייה רק כמעשה קוסמות כאשליה, ואשליה זה לא אמיתי. כלומר, המת יכול לקום לתחייה אך ורק בחלום, ואנחנו חולמים כל העת גם בשינה וגם בערות בגלל תרגום שגוי של זהותנו האמיתית ושל המציאות האמיתית.
תחיית המתים, גם אם יהיה קוסם שיעשה את הקסם, וכביכול יחיה את המתים, זו תהיה מציאות שהיא אשליה, זהו מצב של דמיון, חלימה שבן האנוש יכול להכניס את עצמו או לאפשר לאחרים לבצע זאת גם בעת השינה וגם בעת ערות, אבל במציאות האמיתית זה לא יכול להתקיים. ההוכחה לכך היא, במהות ובמטרת החיים מבחינה אבולוציונית, שזהו התהליך ליעד הסופי, לכיוון של כל התיקונים והשינויים שעל בן האנוש יהיה לעבור בחייו, מסע שבו הוא יצטרך ללמוד איך להישאר בריא ונצחי, מתוך הבנה ומודעות עצמית לכך. כלומר, מי שמת מת, ומי שחי צריך להמשיך את המסע וללמוד, לחקור ולהתפתח, גם מטעויות שנעשו אצל אחרים, גם מאלו שחיו ומתו, וגם מאלה שעדיין חיים, עד להשגת היעד. בן האנוש צריך לבצע בעצמו ועם עצמו את כל התיקונים והשינויים עוד בחייו, ואז הוא לא ימות, ובכך לא יהיה עליו לבצע גלגול חיים נוסף, ואלו הרוגע והשלווה שאליו בן האנוש שואף להגיע בסוף כל התהליך.
סיום התהליך:
כאשר יגיע הסוף על החיים, על בני האנוש, על כוכב הלכת שהיה ביתנו, על היקום וכל מה שהוא מכיל בתוכו, כתוצאה מחזרתה של האנרגיה שהתנפצה במפץ הגדול למצב הצבירה הראשוני שלה, התודעה שעזבה את הגוף הפיזי שמת כמתוקנת ושמודעת לעצמה ולעצם קיומה ונצחית, תישאר כיישות עצמאית, והיא תתעורר כנשמה בעולם האמיתי, ותתחבר לעצמה, ובכך הנשמה תהיה מודעת לעצמה ולעצם קיומה, והאחראית הבלעדית לעצמה, ונצחית, כמו הבורא.
מסקנה: מי שחי צריך להבין איך לתקן את עצמו בעצמו, ולהשתנות. מי שחי צריך להבין שמהות ומטרת חייו היא לחיות באופן בריא, ולהבין איך לכוון את עצמו, ולהיות נצחי.
סיכום:
הנביאים שניבאו את בואו של המשיח, ואת תחיית המתים, רצו ליצור מציאות קלה, שבמציאות הזו יבוא מישהו ויעשה בעבורם, בעבור האנושות את החיים קלים. כלומר, אתה סובל - יבוא המשיח ויגאל אותך מהייסורים. כלומר, אתה מת - יבוא המשיח ותקום לתחייה. אבל זו מציאות שהיא אשליה, ואשליות במבחן המציאות האמיתית מתנפצות להן. למה? כי רק בן האנוש בחייו, יכול לגאול את עצמו מייסוריו, מעצם ההבנה העצמית, הרצון ובניית היכולת העצמית לשנות הרגלים שגויים. למה? כי לאחר המוות, כבר אי-אפשר לחזור ולקום לתחייה, ולחיות את אותו בן האנוש שכבר מת. למה? כי, מהות ומטרת החיים היא להגיע לרמת מודעות עצמית איך לחיות לנצח.
במציאות האמיתית, תחיית המתים לא יכולה להתממש. תחיית המתים כן יכולה להתממש, אך ורק בדמיונם של המאמינים. לכן, כגודל הציפייה, כך תהיה גודל האכזבה.
