מתנה נותנים. מתנה לא מתנים. מעניקים אותה מכל הלב, לא מסייגים אותה בתנאים.
על הבוקר, בטרם פקחתי קפה ושתיתי עיניים (או, אולי ההפך - אנא, סילחו לי - אני עדיין מפוהק ומבולבל על הבוקר) כבר היה נציג של חברה כלשהי על הקו הקווי. הוא הציע לי מתנה. זאת לימדוני: אין ארוחות חינם אבל מתנות יש ויש. זו מהותה של מתנה - היא לא רק ניתנת כמעשה טכני, היא מוענקת מכל הלב. מתנה אמורה להינתן ללא תנאי. שמה מעיד עליה.
אף שטרם השלמתי את תהליך ההתעוררות, ניעור בי חדש - מתנה? על הבוקר? על הקו היה ליאוניד. המבטא שלו הסגיר את מוצאו יותר מאשר שמו. העברית שלו הייתה רצוצה, אבל ניכר בה, גם בעילגותה, שהוא איש שיווק ומכירות מקצועי, מיומן; אדם שיודע ללחוץ על הכפתורים הנכונים, להפעיל את הבלוטות החיוניות. הוא הפציר בי ושידל אותי ופיתה אותי. אחת לחמש מלים חזרה בפיו המילה מתנה, אבל היא הייתה עטופה בהתניות, חלקן גלויות ובהירות וחלקן עמומות וסמויות. בשטף דיבורו הבליע במהירות סכומים קטנים, זעומים, שעליי לשלם תמורת המתנה. מצטער, ליאוניד. אני לא רגיל לשלם תמורת מתנות, אף לא שקל. מתנה מקבלים חינם אין כסף או שלא מקבלים כלל. זה העיקרון. זה הכלל.
ליאוניד אינו יחיד. הוא לא הראשון. אין כמעט שבוע שבו אני לא נאלץ לחוש אי-נעימות בגלל סירובי לקבל מתנות מותנות. כשאני מזמין מנורת חירום שבאה חושך לגרש תמורת ארבעים ותשעה שקלים נקודה תשעים ותשעה (מחיר שנקוב באופן שישפיע בתת-מודע וייתפס כארבעים שקלים ולא כחמישים שקלים) אני לא מעוניין במזרן או בסט אולרים, או מה שזה לא יהיה. אני מעוניין רק במנורת החירום. אין לי גם זמן, סליחה, מצטער, אני טיפה ממהר, להתעכב על שמיעת כל תפריט הפיתויים שמוצע לי ב"מחיר עלות", או, לחלופין, "רק תמורת דמי משלוח", קל וחומר כאשר מוצעים לי דברים שאין לי כל צורך בהם ושאין לי כל רצון לרכוש אותם.
סליחה, ליאוניד שכבר בבוקר סירבתי להצעותיך, אחת לאחת. אינך אשם. זה לא בגללך. אתה עשית את עבודתך כראוי. ניסית לעניין אותי, לשכנע. שידלת. פיתית. בסוף, כשלא נעתרתי אך לא לאחת מהצעותיך לרכוש מהמוצרים שאתה מופקד על שיווקם, שאלת "למה?" האמת? היו לי תשובות רבות אבל אף לא אחת. היו לי נימוקים משכנעים - אותי! - מדוע לא לרכוש את המוצרים שהצעת לי, בנדיבותך, אבל לא יכולתי להשמיעם באוזניך, מה גם שאתה לא אשם, ליאוניד.
אלא שהטלפונים ההולכים ותוכפים האלה מתחילים להימאס. ולעצבן. אני מבוגר מספיק ושקול מספיק כדי לבחור לעצמי מוצרים, לשלם תמורתם ולא לצפות לקבלם מתנה. אם מישהו מעניק לי מתנה אני מקבל אותה ברצון ומודה עליה בתודה רבה, בעודי יודע שמי שנתן לי אותה לא מצפה לכל תמורה שהיא, ודאי לא לתמורה כספית, כי מתנה לא מתנים. מתנה נותנים, או שלא...
