הזכרון הרחוק של רובנו מהמשק המשפחתי הוא מעין נוסטלגיה. אבל מעבר להתרפקות על העבר, אפשר אולי לראות איזה היגיון-מנחה שהוביל להקמת משקים כפי שהכרנו.
מקימי המדינה היו סוציאליסטים בהשקפת עולמם, וגישה זו, שרואה את האדם כיצור חברתי ראשון ואחריו היתר, נזנחה במשך השנים. אני יודע שזה אולי לא אופנתי לדבר על כך בתקופה שבה הכל מופרט וכל ענף במשק המדינה מפריט עצמו לדעת, זה אומנם מביא להתייעלות ואולי אף לתחרותיות, אבל באמת רק שכבה קטנה של האוכלוסיה נהנית ממנה. רובנו הופכים לאבק בגלגלי היעילות, רוב העובדים האמיתיים במשק הופכים להיות ברי תחליף על-ידי עובדי קבלן, שגם הם אינם בטוחים במקום עבודתם.
אם אחזור למשק החקלאי, הרי שמעבר ליצור מזון לשוק המקומי היה לחקלאות תפקיד נוסף: ישוב הארץ והגדרת גבולה. חלק חשוב מההשקפה הזו הלך לאיבוד, וכפי שרבים ודאי יודעים, הצבת גבול הינה דבר חשוב ביותר, אם זה בחינוך ואם זה למדינה. השפיות שהייתה למדינה כשהחקלאות הייתה משהו יותר מיצור מזון נעלמה יחד עם החינוך ההתיישבותי. לפתע הפך הכל ל"שורה תחתונה", כל צידוק אידיאולוגי נדחה בבוז כלא קשור, והחיים במדינה התדרדרו למהלך טכני, אופנתי הנוהה אחר אמריקה, או השד יודע מה. יפשפש נא כל אחד שעבר את גיל ארבעים בזכרונו ויחזור לימי נערותו - תקופה שהייתה בה אידיאולוגיה, והיו תנועות נוער שדיברו על ערכים. מדוע זה היה טוב ולא עוד? כיצד זה הפכנו לעבדים של מותגים וסדרות טלוויזיה ריקניות?
אינני שואף למדינה קומוניסטית, אבל בלהט הרדיפה אחר המותרות, איבדנו את כל הלחלוחית שנתנה טעם ליחד, שיצרה שכבה שלמה של אנשים יצרנים, בחקלאות, בתרבות ובמדע. הפירות שקוצרים היום בתחומים רבים הם השקעה מהעבר, היכן יהיה כל זה בעתיד, לאן יביטו ילדינו שיתבגרו, מה יהיו הזכרונות הקולקטיביים שלהם? השחיתות של ראשי השלטון. אובדן הדרך הלאומי? או אולי זכרונות מסדרות טלוויזיה מטופשות, שדומני כי אין זוכרים אותן רבע שעה אחרי הצפייה בהן.
שלא יובן מכל האמור כי אני נגד טכנולוגיה וקידמה, ממש לא. אבל אם בתוך כל התהליך יישכחו בני האדם והם יהפכו לפקטור זניח במערכת, הרי שכל הקידמה איננה שווה.
יסתכל כל אחד לעצמו עליו על ילדיו או על שכנו, וישאל את עצמו, מתוך הבנה שחיינו אינם נגמרים על סף הדלת - באיזו חברה היה רוצה לחיות? האם בזו המקדשת את שורת הרווח בלבד או בכזו החומלת ומאפשרת?
אינני מתחסד וגם לא מתיימר לבוא עם פתרונות פלא, רק חשוב לי ולשכמותי שלא נאבד את הצפון האנושי, לא כיחידים ולא כחברה.
