המים העממי, והיין האליטיסטי זאבים זה לזה. המחיר היקר וההופעות באירועים מיוחדים, טיפחו אצל היין יוהרה שהפכה אותו לבלתי נסבל בעיני המים. בשיא המתיחות - היין נוהג להקניט את המים במילים: אתה נותן חיים, אבל אני נותן טעם לחיים. בלעדיי, החיים הם "סתם". היהירות הזאת מעצבנת את המים, והעצבים תמיד מובילים לקטטה. בכל זירה יחושו המים תחושת נחיתות, למעט זירה אחת: השלפוחית.
כמו שני טמבלים שמתקוטטים על סף תהום - סוף הקטטה צפוי: היא ממשיכה מחוץ לשלפוחית כשהם לופתים זה בגרונו של זה. ואם על אליהו הנביא כתוב ש"עלה בסערה השמיימה", הרי שהמים והיין ירדו בסערה המיימה. מבחינת המים - עדיף למות שווה, מאשר לחיות בנחיתות...
