יושבת בבית שימוש

זהו. אני על האסלה.
הדלת לפני נעולה, העולם שם בחוץ ימשיך בשלו, אני פה על האסלה - שקטה ודרוכה.
נורא נחמד פה. הייתם חושבים שכדאי לבלות יותר זמן פה על האסלה, מאשר שם בחוץ.
הנה המושב מתחמם לאט לאט, הישבן שלי בוילר לא קטן.
וגם אין ביקורת, ״תעשי ככה אל תעשי ככה״ -
פה אני עושה ועושה ואף אחד לא אומר לי לעשות אחרת. כאן אני סוברנית.
(מורידה חולצה)
הא! לא צפיתם את זה מה...
משתינה בלי חולצה בכלל, למה? למה אתם שואלים?
ככה!
ואת זה אף אחד לא יודע, שאני, בכבודי ובעצמי משתינה אך ורק בלי חולצה. משוחררת. פמיניסטית. אלטרואיסטית פטאליסטית.
איך ה״טית״ מתגלגלת לי על הלשון, תענוג.
נו. לא יוצא לי.
אני פה מוכנה, בלי חולצה, דלת נעולה, ולא מצליחה.
עושה לי דווקא הפיפי שלי, רע לו שטוב לי, כן - הוא בפנים בתוכי, יודע שעוד רגע קטן הוא בדרך לאבדון, הרחק הרחק לתוך הים התיכון, לא קרוב אלי יותר בכלל.
גם אני לא הייתי רוצה לצאת לו הייתי פיפי של עצמי.
טענות לא חסרות לי, כלפי עצמי, כלפי החברים, המשפחה, מילא.
אני פה והם שם, אין להם שמץ מושג מה אני עושה פה, אני בכלל לא משתינה גם, סתם הורדתי חולצה, יבוא פיפי לא יבוא פיפי - אלו הדאגות שלי פה.
כמה שהייתי רוצה לגור פה על הבית שימוש הזה, נעולה בחדרון הזה, רק אני, הנייר טואלט והאסלה - השילוש הקדוש.
כולם חושבים כך, רק לא מודים, מתחסדים קטנים. אפשר לחשוב מה כבר מחכה לנו שם בחוץ, מבעד לבתי השימוש? שום כלום! ריק, תרבות, חברה, מציאה גדולה.
פה מבינים אותי, המים פה בתחתית האסלה הם עושים עלי רושם? הם מצפים ממני למשהו אחר מלבד להתרוקן? לא.
ואני מבינה באותה מידה אותם, הם לא איזה נחל מפורסם, או אוקיינוס רחב אופקים, מים פשוטים מהשירותים.
ככה אני אוהבת, פשטות, כמה שיותר פשוט אני משתגעת.
(שולחת יד, משחקת במים בתחתית האסלה)
הנה אני ילדה קטנה שוב, וידי הקטנה מגיעה לתחתית האסלה, משונה - ביצה קטנה מפכפכת אצלי בדירה, מים עומדים שכל רצונם לקלוט ממני שפכים וזוהמה.
תגידו לי אתם, איפה עוד אפשר למצוא חברות הדדית כל כך סימביוטית כמו פה בשירותים?!
אני מלאת פליאה והתרגשות, והתחושות הללו מרגישות אותן גם אשת ראש הממשלה, וגם כוכבות הקולנוע - כולנו משותפים לשירותים. אנחנו המכנה המשותף.
הו אלוהיי, הייתי כורעת על ברכיי לו היה לי פה מקום לזה, אבל גם כשאני ללא חולצה או תחתון, ולא ברור אם אצליח להשתין או לא, אני מתחננת שתאפשר לי לחיות פה, ורק פה. מוותרת על הטבע הגדול שלך, גם על חגים ושבעת המינים, רוצה שירותים ושוב שירותים ועוד פעם שירותים.
או
(נדמה לה שמתקרבת להשתין)
לא.
הפיפי בשלו. נשאר בפנים.
אני לא ממהרת!
בין שני קירות ואסלה אני מאושרת.