בפרשת תצווה כתוב: "והלבשת אותם את אהרן אחיך ואת בניו איתו, ומשחת אותם ומלאת את ידם וקידשת אותם וכיהנו לי" [שמות, כ"ח מ"א].
מהי המשמעות של "וכיהנו לי"? האומנם זקוק השם לכהונתם? האין בכך ניגוד רעיוני לכל התפישה של האמונה בהשם?
הרמב"ם מסביר ב"מורה נבוכים" [בהוצאת מוסד הרב קוק בתרגומו ובעריכתו של הרב יוסף קאפח] - חלק ג', פרק ל"ב - כי כל העבודה היא להשם בלבד ולא לברואיו, כמנהג עבודה זרה.
קיום המצוות אינו אמור להביא תועלת למי שמקיימן, אלא יש לקיים את המצוות כלפי השם אשר הוא ציווה לקיימן, ולא למטרות המקיים. עוד ייאמר כי בקיום המצוות מתקרב האדם לידיעת האלוהים.
במילון אבן שושן מבוארת המילה "לי" - "אלי", וגם: "לעצמי".
יש הבדל מסוים בין לעצמי לבין אלי, שכן לעצמי קרוב יותר אל המשמעות - עבורי, ואילו אלי קרוב יותר למשמעות - לכיווני.
בפסוק המצוטט לעיל, המשמעות היא - אלי; "וכיהנו לי" - כמו: וכיהנו אלי, לכיווני ולא עבורי.
