אני אימא שלך ואין לי אומץ.
אין לי אומץ לכתוב את מה שאת מרגישה, את מה שאני חושבת שאת חושבת. תמיד זה מרגיש לי שאני מתסרטת אותך. מי אני שאדע מה מתחולל שם בראשך, על מה את חושבת...
מי אני שאקבע שאם הזזת משהו בפנים סימן שאת חושבת כך או אחרת
אולי בכלל את חושבת על ארנבים, סוכריות מגומי בצורת דובי או סתם על זה שקר... לא באמת יש לי כרטיס כניסה חינם לעולם שלך. אולי רק הצצה לחדר ה-VIP.
נכון אני עושה עליך ועליי סרט אני עכשיו רק כותבת וכותבת אבל לפעמים נדמה לי שאני בכלל לא בכיוון. מישהי בפייסבוק כתבה על ילדים כמוך כל כך מדויק כל כך נכון. כל כך קרוב למה שאני חושבת שאת חושבת.
אני אימא שלך ואין לי אומץ.
אין לי שמץ של מושג, אני רק מנחשת. אתמול אמרת משפט המורכב מ-5 מילים: "אימא תני לי בבקשה מחשב", ואז הוספת: "עכשיו אפרת" זה כבר 7 מילים.
נכון אני סופרת לך מילים בצורה הכי רובוטית שיש אבל איש לא מבין כמה גאווה יש לי ב-7 מילים הללו.
קראת לי אימא בטון המסמל שאלה כלומר את מבחינה שאני אימא שלך ואולי אני עסוקה אז פנית בטון מבקש. עכשיו אני גם נזכרת שחיכית שאענה לך את המילה מה. כשעניתי אמרת תני לי -את תתני לי. את מבחינה שיש אותי ויש אותך ואם תפני אליי בבקשה רוב הסיכויים שתקבלי את מבוקשך.
אמרת בבקשה -על זה בכלל מגיע לך מדליה. וביקשת משהו ברור ויחודי -את רוצה רק את המחשב לא שום דבר אחר. אני יודעת נשמה שלי.
2 המילים האחרות-עכשיו אפרת מעידים על היכולת שלך להבין שיש תורות. מאיה שיחקה אריאל שיחק ואת התאפקת כל כך יפה עד שלא יכולת יותר וביקשת את תורך.
אימא כל כך גאה בך ילדה שלי. אימא מבטיחה שהיא תעשה את כל מה שהיא יכולה כדי להציג אותך באור הכי חיובי שיש בלי להתיימר לחשוב שהיא יודעת מה את באמת חושבת עד שתגידי לי.
רק אז אדע בדיוק על מה את חושבת.
