|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
|
|
בתיה לנצט. מהכוככבות הגדולות של התיאטרון הישראלי [צילום: ארכיון בית זרע]
|
|
|
סיפורה של השחקנית בתיה לנצט
|
|
היא הייתה אחת מחמשת מייסדי תיאטרון הקאמרי והופיעה בתפקידים ראשיים בשורה ארוכה של הצגות בתיאטרונים שונים לצד שחקני תיאטרון ידועים. היא שיחקה במס' סרטים כמו 'איי לייק מייק' ו'אשת הגיבור'. במחצית שנות ה-70 החלה בתהליך חזרה בתשובה. סיפור חייה של אחת מהכוכבות הגדולות של התיאטרון והקולנוע הישראלי
|
|
בתיה לנצט כיום בת 93 למרות גילה הלא צעיר עדיין נוהגת במכוניתה. צלולה ובעלת זיכרון לפרטים. היא ניאותה לתת לי ראיון אישי וגלוי לב ולספר סיפור חייה. סיפור חייה שזור עם תולדות הישוב היהודי בארץ ובמיוחד עם נושא הקמת הרצליה ותולדות התיאטרון בארץ. בתיה לנצט נולדה בשנת 1922 בהונגריה להוריה צבי הרמן לנצט ולאמה אירנה לבית דימנשטיין. בשנת 1923נולד אחיה משה לנצט. בשנת 1924והיא בת כשנתיים עלתה בתיה עם הוריה ואחיה לארץ ישראל. המשפחה התיישבה ברחוב סוקולוב בהרצליה שם רכש אביה חלקת אדמה מחברת "קהילת ציון" והקים בה את הצריף המשפחתי הראשון, לצד צריפם המשותף של שבעת המתיישבים הראשונים שהגיעו ימים אחדים לפניו. לאחר עליית המשפחה ארצה נולד לבתיה אח נוסף ושמו כרמל לנצט. על שמה של משפחת לנצט שהייתה מהמשפחות המייסדות של הרצליה נקרא רחוב לנצט במרכז הרצליה. בתיה לנצט אומרת: "אני ואחי משה היינו למעשה הילדים הראשונים של הרצליה" . לימים יהפוך אחיה משה לנצט יוטבת למפקד בכיר בצה"ל בדרגת אלוף משנה ויכהן כנספח צה"ל בטוקיו ובהמשך שימש כשליח הסוכנות בלונדון. בתו היא איריס יוטבת שהייתה חברת להקה פיקוד מרכז וגילמה את "מיקה" חברתו של "אורי" (אסי דיין) בסרט הקולנוע הישראלי "הוא הלך בשדות". לאביה של בתיה לנצט, צבי הרמן היו 8 אחים ואחיות. חלקם התיישבו בעקבותיו בהרצליה. בתו של אחד האחים אוסקר לנצט היא המוזיקאית והמנצחת יעל תבורי שניצחה על מקהלת איחוד הקבוצות והקיבוצים. וכן על מקהלת עמק הירדן, ואילו בת של אח אחר של אביה, יוסף לנצט היא אביבה מוּלֶר-לַנצֶט חוקרת עדות ישראל. מספרת בתיה על ילדותה בהרצליה: "האווירה במושבה הייתה משפחתית למדתי ב"גן חביבה" ואחר כך בבית הספר העממי בהרצליה אותו ניהל איש החינוך הנפלא, פתחיה לב טוב. את לימודי התיכון עשתי בגימנסיה הרצליה בתל אביב מחזור כ"ז. יחד איתי למדו בכיתה משה שמיר ובנימין גלאי. מוסיפה בתיה "כבר מנעורי הייתי השחקנית והקריינית בהצגות בית הספר ובאירועים במושבה. עיתון "דבר" יודע לספר בגיליונו מהתאריך 2 במאי 1938 כי ב-1 במאי נערך אירוע של מפלגת פועלי ארץ ישראל בבית הפועלים בהרצליה ובמסגרתו "דקלמה בתיה לנצט את "אל תיתנו להם רובים". ב-23 ביולי 1937 מפרסם עיתון "דבר" מודעה כי בהרצליה יערך "נשף תרבות ולשון... בתוכנית האמנותית: נגינה על-ידי הרביעייה מהתזמורת הארץ ישראלית והקראות של בתיה לנצט". בסוף שנות ה-30 הצטרפה בתיה לנצט לסטודיו למשחק של צבי פרידלנד בתיאטרון הבימה". במסגרת זו השתתפה בהצגות התיאטרון: "האם" (1939), "גלוריוס בעל הנס" (1940), "הקונצרט" (1942). ב-1942 הצטרפה בתיה לנצט ל"להקה הצבאית" שהקים שחקן תיאטרון "הבימה", צבי פרידלנד ושהופיעה בפני החיילים העבריים ששירתו בצבא הבריטי. בנוסף ללנצט היו חברים בלהקה: אליהו גולדנברג,, רפאל בלגור, נתן קוגן, שמשון לימון, קטיה, קלמן קונסטנטינר, שמשון חלפי, חיים שרל אברהם סורוקה ועוד. הלהקה פעלה רוב הזמן במחנה "סרפנד" ("צריפין של היום). במחצית שנות ה-40 נישאה בתיה לנצט לנחום גרשנוביץ (גרשום), ממפקדי "ההגנה" בירושלים, אחיה של מי שהייתה קצינת חן ראשית שושנה גרשנוביץ, שהיה לימים קונסול ישראל בכמה ארצות . לזוג נולדה בת המתגוררת בירושלים. |
|
ממייסדות תיאטרון "הקאמרי"
|
|
בשנת 1944 הייתה לנצט בין חמישה מייסדי התיאטרון הקאמרי, יחד עם יוסף וימימה מילוא, רוזה ליכטנשטיין ואברהם בן יוסף. מספרת בתיה על הקמת הקאמרי: "באחד הימים של שנת 1944 נפגשתי במקרה בתחנה המרכזית הישנה בתל אביב עם יוסף מילא שחזר באותה עת מאולפני הרדיו בירושלים שם שהה לצורך הקלטות. הוא הכיר אותי מההצגות והציע לי להצטרף ל "להקת המערכונים". הלהקה הפכה בתחילת 1945 לתיאטרון הקאמרי שהציג הצגות תיאטרון באולם ברחוב נחמני 4 בתל אביב. בן הצגות בהם השתתפה בתיה לנצט בתיאטרון הקאמרי: משרתם של שני אדונים (1945); חתונת הדמים (1946); המפקח בא (1948); קול התור (1948); הוא הלך בשדות (1948); כזאת הייתה אימא (1948); ארבע כנפות הארץ (1951); על עכברים ואנשים (1951); לאור הגז (1953); מוריד הגשם (1955); ירמה בירמה (1957); מלאך האבן (1958); בגלל החגורה (1958); בית הבובות (1959); מרי סטיוארט במרי סטיוארט (1961); על משחקה ב"מלאך האבן" זכתה בפרס קלוזנר לשחקן הבולט ב-1958. בתחילת שנות ה-50 נישאה לבמאי פיטר פריי לזוג נולדה בשנת 1953 בת, מיכל המתגוררת כיום בירושלים. כמו אימה, אף מיכל, היא חוזרת בתשובה. כעבור מספר שנות נישואין נפרד הזוג ופיטר פריי נישא לשחקנית תיאטרון בריטית יהודית בשם תלמה רובי (המוכרת לישראלים רבים כ"בלה" מהתוכנית של הטלוויזיה החינוכית ללימודי אנגלית)
|
|
בשנת 1962 עברה בתיה לנצט לשחק בתיאטרון חיפה כאן שיחקה בתפקיד רות המואביה ב"הלילה לאיש" (1962); ליויה ב"נשים הזהרו מנשים" (1970). בן השנים 1974 - 1970 שיחקה בתיאטרון הבימה. מניה ב"יהודי הדממה" (1970); ברתה ב"תאודור" (1971); דולצ'ה ב"בקץ הימים" (1972); קטלין ב"הבית" (1972); טינה ב"מכתבים מוונציה" (1973); סבתא ב"דלתות דופקות" (1974); גברת אורבן ב"משחק חתולים" (1974) בנוסף להצגות תיאטרון השתתפה בתיה לנצט במספר סרטים:- אי-לייק מייק (1961) "אשת הגיבור" (1963) ועוד. כמו-כן הופיעה לאורך שנים רבות כמקריאת שירים וסיפורים בתוכניות רדיו ובאירועים ציבוריים שונים. גם כיום ממרום גילה (93 ) ניתן להבחין ביכולת הנהדרת שלה לקרא שיר וסיפור. ב עיתון "דבר" מהתאריך 11 ביוני 1963 מדווח "סופר דבר לענייני תיירות" כי קבוצת של נשים ישראליות תצא למוסקבה לקונגרס הנשים הדמוקרטיות למען השלום. ברשימה מופיעים השמות: דבורה נצר, רות הקטין, אסתר וילנסקה, רחל קינן, אמה תלמה וכן "השחקניה בתיה לנצט". ב1968 שנה לאחר מלחמת ששת הימים, במהלך שהותה בפריז כאורחת הממשל הצרפתי (קבלתי מלגה מהממשל הצרפתי להכרת התרבות הצרפתית למשך שנה). נודע לי כי במקום שנקרא אדמונד פלג מוסר מנהיג רוחני בשם הרב יהודה ליאון אשכנזי שכינויו היה 'מניטו' (רוח גדולה באינדיאנית) שיעורי יהדות. מספרת בתיה: "נושא היהדות ומה המשמעות להיות יהודי העסיק ועניין אותי מאד. הגעתי לשיעור והוקסמתי מרמתו והידע של "מניטו" והרצאתו ריתקה אותי". כששבה לארץ מחליטה לנצט לצאת ללימודי יהדות באוניברסיטת בר-אילן. לאחר מלחמת יום כיפור נודע לה כי "מניטו" עלה לארץ ופתח בירושלים מכון בשם 'מעיינות', בו הוא מכשיר שליחים שיצאו לגולה. בהמשך מכרה לנצט את ביתה ביפו לאמנית אילנה גור, פרשה מהמשחק והתיאטרון ועברה להתגורר ברובע היהודי בירושלים בבית ברחוב חב"ד המשקיף להר-הבית. במשך כשבע שנים רצופות התמידה בתיה בשמיעת שיעורים בבית מדרשו של "מניטו" ואף אירחה כמה משיעורים אלה בביתה. בהמשך עברה בתיה לנצט להתגורר בצפת שם עסקה בהפצת שיעוריו המוקלטים של "מניטו" .מזה כשלושים שנה. מאז מחצית שנות ה-80 היא מתגוררת בטבריה עם נכדתה החרדית .מספר פעמים בשבוע היא נוהגת ברכבה לישוב מגדל הסמוך לטבריה כדי לשמוע עם חברותיה שיעורי יהדות מפי הרב מרדכי אלון. לפני שבע שנים נענתה מלצט, לשחק תפקיד ראשי בסרט 'השרשרת של פסיה'. היא מסבירה לי מדוע הסכימה להשתתף בסרט: "קראתי את הטקסט, עניין השואה מעסיק אותי מזה שנים והרגשתי שהקב"ה שלח אותי לשחק בתפקיד זה. בסרט מגלמת בתיה את פסיה גולדפרב, אישה כבת שמונים, המצטרפת לנכדתה יעלי (השחקנית גאיה טראוב) למשלחת לפולין. עם הגיעה לפולין היא חוזרת לביתה הנטוש בעיירה פולנית ומחפשת בו שרשרת שהחביאה כשברחה מהנאצים בתקופת מלחמת העולם השנייה. מאז נושאת עמה פסיה גולדפרב סוד כמוס אותו לא סיפרה לאיש במשך שישים וחמש שנה. כשהן מגיעות לאושוויץ היא מספרת לנכדתה את הסוד הנורא אותו היא נושאת בקרבה.
|
|
| תאריך:
|
19/02/2015
|
|
|
עודכן:
|
19/02/2015
|
|
אלי אלון
|
|
סיפורה של השחקנית בתיה לנצט
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
שמוליק קלדרון
|
20/02/15 18:03
|
|
|
|
2
|
|
יורם מנהל ארכיון
|
20/02/15 22:13
|
|
|
|
|
|
שמוליק קלדרון
|
21/02/15 18:42
|
|
|
|
3
|
|
יורם ארכיון הקאמר
|
20/02/15 22:18
|
|
|
|
4
|
|
א.א.א.
|
23/08/20 11:37
|
|
התפאורה המרהיבה ביופיה של לילי נחשון לוכדת את תשומת הלב מרגע עלות המסך. זהו מראה שנפקד מאיתנו בישראל: המראה של עץ עתיר עלווה, שכולה באדום-כתום לוהט, ומסמל את הסתיו המתחולל במזרח ארה"ב מדי חודש אוקטובר. העץ הכה אהוב על גיבורת המחזה, ומסמל את אלכסנדרה, ציירת, אישה בוהמית שעברה את כל העולם בסערת חייה, עד שהתישבה בחיי נישואים וגרה בברוקלין, ניו-יורק.
|
|
|
|
|
לבטח נתקלתם באמירות במקומות שונים, כי מדובר בהרגל מגונה, משתן, גורם לאיבוד נוזלים, צובע את השיניים, מעלה את לחץ הדם... וגורמים לנו אוהבי הקפה, לחשוב שמדובר בעוד הרגל בעייתי.
|
|
|
|
|
עבור נשים שחלו בסרטן השד, יום המשפחה (שבמשך שנים רבות צוין כיום האם), הינו יום בו הן מסתכלות על השנה החולפת ובוחנות לא רק את הכרות התודה היומיומיות, אלא גם את מקום המשפחה במהלך התקופה הקשה.
|
|
|
|
|
ספרה של דורה גלאור מפגיש אותנו עם שתי בובות של ילד וילדה. לילד קוראים גל ולילדה אור. ולא במקרה שתי הבובות נושאות את שמה של המחברת גלאור. את שתי הבובות קיבלה הנכדה מיה מסבתה ליום הולדתה. הבובות מונעות על-ידי מפתח הרגש ובלילה הן לוקחות את מיה למסע דמיוני בארץ החלומות. אך מהו מפתח הרגש? ולשם מה אנו צריכים מפתח כזה?
|
|
|
|
|
תמיד אומרים שלמידה חייבת להיות יעילה ומרתקת. אני זוכר שכשהייתי ילד היו מדמים את מגרש בית-הספר לכביש שבו נוסעות מכוניות. הדבר נעשה באמצעות שילובם של תמרורים, מעברי חצייה, והולכי-רגל.
|
|
|
|
|
