אפרים וייל נולד ב-15בפברואר 1926 בעיר מינכן שבגרמניה לאביו לודויג וייל בעליו של מוסך מרכזי במינכן בשם "מיוזאום גראג'" ולאמו קליר לבית משפחת איינשטיין. היה זה מוסך יוקרתי ששירת בעלי רכב עשירים בגרמניה. לימים מכר אביו של אפרים את המוסך בחופזה לגרמנים כדי לממן את בריחת המשפחה לישראל.
אפרים למד בבית הספר גרמני ובין השאר למד לנגן באקורדיון. בנובמבר 1938 במהלך אירועי "ליל הבדולח", נלקח אביו לודוויג למחנה דכאו ושם עבר התעללות במשך כשבוע ימים. לאחר כשבוע החליטה אמו של אפרים כצעד מחאה על מעצרו של בעלה לעשות מעשה. היא לקחה את המדליות שבהן זכה לודוויג במלחמת העולם הראשונה. הגיע לפתח מחנה "דכאו" וזרקה את המדליות על אחד משומרי המחנה וקראה: "תתביישו לכם שכך אתם מתנהגים לקצין מצטיין שלחם במלחמת העולם הראשונה. לבסוף הורה הקצין לשחרר את אביו של אפרים והוא שב לביתו. עקב התגברות מעשי ההתנכלות ליהודי גרמניה מצד השלטון הנאצי והפחד ממה שעלול להתרחש החליטה, אמו של אפרים קליר שעליהם לעזוב את גרמניה ולעלות לארץ ישראל ולהצטרף לאחיה שעלה 3 שנים קודם לכן לארץ ישראל.
"הלך מכות" עם אריאל שרון
מכיוון שהזמן שברשותם הלך ואזל מכר לודוויג את ה"גראג' שהיה בבעלותו לגרמנים . בני המשפחה ארזו מהר את חפציהם וברחו באישון לילה לארץ ישראל.ב-1939- עלתה המשפחה ארצה באניית "גלילאה" שיצאה מנמל המבורג והגיעה לנמל חיפה .הם הגיעו לגבעתיים והתגוררו בביתו של, אחיה של קליר ברחוב כצנלסון בגבעתיים. כעבור כשנה, עברה המשפחה לרמות השבים שבהוד השרון .אביו של אפרים לודויג עבד לפרנסתו במפעל המים "מבוע" כאחראי על מודדי שעון המים באזור . אפרים למד בבית הספר בכפר מל"ל. יחד אתו בבית הספר למד תלמיד בשם אריאל שיינרמן הידוע יותר בשם אריק שרון לימים ראש הממשלה ה-11 של מדינת ישראל.. בתו של אפרים אורית שריה -וייל, מספרת לי, כי אביה סיפר כי בעת לימודיו בכפר מל"ל היה מעורב בתגרת ידיים עם
אריאל שרון וחבריו לאחר שאלה כינו אותו
בכינוי הגנאי "יקה פוץ" ("ייקה טיפש") שאנשי הישוב בארץ "הצברים" נהגו לכנות את העולים מגרמניה. אורית מספרת כי אביה לא היה מוכן לעבור בשתיקה כאשר כונה בתואר זה, ונהג לומר " בגרמניה כינו אותי הגרמנים יהודי וכאן בארץ ישראל איש לא יקרא לי ייקה פוץ".
לאחר שסיים לימודיו בכפר מל"ל נשלח אפרים "ללמוד מקצוע לחיים" - הוא למד מסגרות בבית הספר "טיץ" שבקיבוץ יגור. היה זה בית ספר המקצועי הראשון לנוער עולה מגרמניה שהוקם בשנת 1937 בחסות "עליית הנוער" על שם לודביג טיץ, אחד ממנהיגי הנוער היהודי בגרמניה, במקביל למד אפרים נגינה באבוב בקיבוץ יגור. לימודי המסגרות לא היו חביבים על אפרים. הוא מאס בהם ונמשך לתחום המוסיקלי .בעידודה של אמו, קליר החליט לעזוב את לימודי המסגרות וחזר לבית הוריו ברמות השבים.
החל את קריירת הרדיו ב"קול ירושלים"
אמו של אפרים, קלר, החליטה לעזור לבנה למצוא את מקומו בעולם המוזיקה. ולכן פנתה לחברה לספסל הלימודים בגרמניה קרל סלומון שכיהן באותה תקופה בתפקיד מנהל "קול ירושלים" לימים "קול-ישראל". וביקשה לזמן בנה לבחינות התאמה לרדיו .ואכן אפרים זומן לבחינות התאמה ברדיו. הוא התבקש על-ידי קרל לנגן יצירות שונות על-מנת שיוכל להתרשם מיכולותיו המוזיקליות. לאחר הבחינה הודיע לו שהוא התקבל לעבוד בתקליטיה של "קול ירושלים".
וכך בשנת 1945 החל אפרים וייל לעבוד כספרן בתקליטיית " קול ירושלים" כעבור מספר שנים בשנות ה-50 עבר לתל אביב ונמנה על מקימי התקליטייה של הרדיו בתל אביב אפרים נמנה למעשה על צוות מקימי חטיבת הבידור של
קול ישראל שכללה בן השאר דמויות מיתולוגיות בתחום הרדיו כמו: צבי בן יוסף, אדי הלפרין, דליה און פריזנט, עופרה סמואל, עזריה רפופורט, משה וילנסקי, יוסף "פפו" אריה, אמיתי נאמן והמנהלת המיתולוגית - דרורה בן אבי.
בעת בילוי בנהריה בתחילת שנות ה-50 הכיר אפרים את חסיה חייטוביץ, אחות חדר מיון במקצועה. ב-1953 נישאו השנים.
בשנות ה-60 המוקדמות היה אפרים וייל ממקימי "תזמורת הבידור" ביחד עם אדי הלפרין, משה וילנסקי ואחרים, שליוותה אשר לקחו על עצמם להקליט ולחדש שירים עבריים ישנים.
אפרים הפיק וערך תוכניות רבות, כגון: "בידור 61-62", "דלת פתוחה" ועוד.
לפרנסתו עסק אפרים גם בלווי אמנים באמצעות נגינה באקורדיון. בן האמנים שליווה נמנים:
רבקה מיכאלי, רחל אטאס, שולמית לבנת,
שושנה דמארי, אורי זהר ורבים אחרים.
בהמשך החל אפרים ללמד ילדים נגינה אקורדיון, אורגן ועוד.
אפרים ורעייתו חסייה התגוררו שנים בגבעתיים שכנם היה הפזמונאי אבי קורן שמספר: "אהבתי את אפרים. היינו קולגות ברדיו ושכנים ומיודדים מאוד (גם שולה וחסיה אשתו)".
אפרים עסק גם בהלחנת שירים ובן השאר הלחין את השירים "זה עוד לא הכל" שכתב אבי קורן, "חג האורות" שאת מילותיו כתב עודד בורלא ואת "שיר הצחוק" שכתב (מילים)משה דור וכן הלחין שירים נוספים.
מייסד הקונסרבטוריון ברמלה
ראש עיריית רמלה מאיר מלמד ביקש להקים קונסרבטוריון בעיר רמלה. הוא קרא לאפרים אליו וביקש ממנו, כאיש מוזיקה מוערך בראשות השידור שיעזור לו להקים קונסרבטוריון. הוא שאל את אפרים מה הוא צריך על-מנת להקים קונסרבטוריון. ואפרים ענה: "מבנה הכולל כך וכך חדרים. וכלי נגינה.
וכך ייסד אפרים את הקונסרבטוריון ברמלה. גייס מורים ופיקח עליהם במהלך שיעורי המוזיקה. ילדים מכל רחבי העיר הגיעו לקונסרבטוריון. על-מנת ללמוד מוזיקה.תלמידיו מספרים בהערכה כי היה מנהל קשוח שהקפיד על המקצועיות של המורים המלמדים.
במשך תקופה ארוכה ערך אפרים וייל התוכנית המוזיקה המיתולוגית "רגעי קסם" למעשה עד פרישתו לגמלאות בסוף שנות ה-80. והוריש את עריכת התוכנית לעליזה דיסטניק.
גם לאחר שפרש לגמלאות המשיך אפרים וייל לעבוד ברדיו כפנסיונר ב"קול המוזיקה" וערך את התוכנית היומית "קלאסי-קל" עד שנתו האחרונה בגיל 85.
זמן מה לפני מותו אושפז בבית חולים. הוא נפטר ב-28 ביוני 2011 בן 85 היה במותו, ולמחרת הובא לקבורה בבית העלמין "הירקון" ליד קברה של רעייתו חסיה שנפטרה בשנת 2001.
אפרים הותיר אחריו שלושה ילדים: עודד וויל-חזן, וזמר מקהלות, אילן וויל מוזיקאי וזמר, ואורית שריה -וייל יועצת ארגונית וכן נכדים.
על קברו נחרטו המילים: "המנגינה שלך בליבנו לעד".
