כמעט נשכחה מתודעת הציבור מלחמת "צוק איתן" שעד היום מתקיים הוויכוח אם גברנו על החמאס או שהחמאס הביס את צה"ל. הדבר חוזר על עצמו כריטואל קבוע לאחר כל מערכה מלחמתית. תת-אלוף אורי מנוס, איש חיל התותחנים, למוד קרבות ומלחמות מאז מלחמת ששת הימים נגע בהרצאתו בשתי מלחמות בהן היה לו קשר אישי. הראשונה, מלחמת שלום הגליל, בעומדו כמפקד התותחנים של פיקוד צפון, והשנייה כמי שהיה חוקר בוועדת וינוגרד לאחר מלחמת לבנון השנייה. הקהל הרב שמילא את האולם האזין בקשב רב למשנתו של תא"ל מנוס ובכלל לא בטוח שדבריו הרגיעו את הנוכחים.

מטרות המלחמה

לדברי מנוס, כפי שבכל מהלך ציבורי או פרטי מתוכנן, יש לערוך הערכת מצב ומגדירים מה רוצים להשיג. באירוע של מערכה צבאית יש לבדוק מה הן מטרות המלחמה. אומר מנוס: " הניסיון הישראלי מאז מלחמת העצמאות, וגם במהלכה, מלמד על פער גדול מאוד בין המטרות שקבעה הממשלה לבין אלה שניסח המטכ"ל בעקבותיהן ולחם לממשן. הדוגמה הבולטת ביותר היא מלחמת ששת הימים. הממשלה הורתה לצה"ל 'להסיר את טבעת החנק מעל צוואר מדינת ישראל'.

הממשלה לא אמרה מילה וחצי מילה, כמה שטחים יש לכבוש לשם כך. 'טבעת החנק' הוסרה ביום הראשון ע"י חיה"א. הממשלה לא הורתה לכבוש את כל סיני, לא את ירושלים ולא את הגדה המערבית. גם לא את רמת הגולן. אבל זה לא יותר מסיפור היסטורי שאת תוצאותיו איננו מצליחים לעכל עד היום".

מלחמת שלום הגליל

במלחמת שלום הגליל שימש מנוס כמפקד התותחנים בפיקוד צפון בדרגת אלוף משנה, וחווה באופן אישי את הקרבות, הערכות המצב וחוסר התיאום בין כל הגורמים הפוליטיים והצבאיים. מנוס: "היו יחסים מורכבים בקבלת ההחלטות בדרג המדיני-ראש הממשלה (מנחם בגין), שר ביטחון (אריק שרון), שרי הממשלה וועדות שרים. כמו-כן גם הדרגים הצבאיים הבכירים ביותר משכו לכיוונים שונים.

סדר העדיפות של שרון כשר הביטחון היו:

• השמדת הארגונים הפלשתינים החמושים כולל בבירות.

• הסגת הכוחות הסורים מבירות ומדרום בקעת הלבנון.

• הפסקת הירי על ישובי הצפון.

לרפול, הרמטכ"ל, כמפקד הצבא הייתה ראייה שונה. הוא שינה את הסדר. ראשית, מניעת הפגזות המחייב כיבוש השטח, ולגבי הסורים הייתה הגדרה מעורפלת- נאיים עליהם ונתמרן עד שיסתלקו".

לא די שלא הייתה תמימות דעים בין הדרג המדיני לצבאי גם בין הדרגים הצבאיים לבין עצמם לא היו הסכמות וכל אחד מהמפקדים תרגם לעצמו את אשר רצה להבין.

צה"ל העריך כי תוך 4-5 ימים יושגו המשימות אך לשרון היו תוכניות אחרות כגון כיבוש בירות ולהחיל סדר חדש בלבנון. לדברי תא"ל מנוס זו הייתה מלחמה שצה"ל התכונן אליה בצורה ממושכת ויסודית. שר הביטחון שרון נכח בתרגולים וגם במערכה עצמה הפגין נוכחות רציפה. מעורבותו 'עקרה' את סמכות הרמטכ"ל, וההחלטות בפיקוד החמ"ל נאלצו לקבל את אישורו של שר הביטחון.

מספר מנוס: "בלילה הראשון של המלחמה הערכתי שנילחם בסורים בדרום בקעת הלבנון וגם בגב ההר ובבירות. קצין תותחנים ראשי שיגר אלי כמעט את כל גדודי חיל התותחנים. הם כבר היו על מובילם בתנועה, ורק צריך היה לייעד אותם לגזרות מבלי לבזבז זמן. לא היה לי את מי לשאול, פרט לאשתי שאת זה אני עושה תמיד. לקחתי החלטה עצמית, וחלקתי על גבי מפה מחצית מהגדודים לכוון הסורים, רבע לאזור המרכז ורבע לגזרת החוף בואכה בירות. היחידי שהבין במתרחש היה האלוף ארהל'ה יריב ז"ל, ראש אמן לשעבר".

לדברי תא"ל מנוס כי למרות חוסר הגדרות המלחמה בין הדרגים המדיני והצבאי, היו גם הישגיים: יישובי הגליל יצאו מטווח האש של המחבלים; הכוחות הסורים הוסגו משטח לבנון; מרבית המחבלים על מפקדיהם גורשו מלבנון.

מלחמת לבנון השנייה

עם סילוק המחבלים מלבנון בעת סיום מלחמת שלום הגליל, זו הייתה העת להתחזקות כוחו של החיזבאללה, דבר שהביא בסופו של דבר לפתיחת מלחמת לבנון השנייה. הדרג המדיני באותה תקופה היה חדש ללא ניסיון מעשי. מפקד הצבא (הרמטכ"ל) היה איש חיל-האוויר ללא בקיאות מספיקה בלוחמה יבשתית. עצם ההחלטה ליציאה למערכה מלחמתית הייתה בבסיס התפיסה כי עוצמתו של חיל-האוויר היא זו שתביא להכרעת הלוחמה.

מטרות המלחמה כפי שהוגדרו אצל הדרג המדיני היו: ריסוק החיזבאללה; החזרת כושר ההתראה של ישראל מול כוחות עוינים; שינוי המציאות בלבנון.

גם אם נצא מתוך הנחה כי המטרות היו נכונות, לא הייתה מוכנות צבאית ולא מוכנות בעורף האזרחי. פיקוד העורף כלל לא תיפקד כפי שהיה אמור לתפקד והאזרחים הסתייעו בעמותת ונדיבות ליבם של בעלי הון (גאיידמק).

תא"ל מנוס שמונה ע"י ועדת וינוגרד לחקור כשלים במלחמת לבנון השנייה מספר: "מסתבר כי תפיסות רבות לפיהן התנהל צה"ל בעת ההיא היו מוטעות ולא נכונות בהתייחס להיערכות האויב. בוטלו יחידות תחזוקה ולוגיסטיקה באוגדות. בוטלו יחידות הרפואה בחטיבות החי"ר, וקוצצו אימונים ותרגולים. מגד"ים לראשונה בחייהם הובילו גדודי טנקים. הייתה ירידה ברמות מלאי לימי לחימה. ציוד המילואים היה באיכות ירודה. לא הייתה עדיפות לאיסוף מודיעיני מול החיזבאללה והיו חוסרים ופערים במתן מודיעין לכוחות הקרקע. כבר בתום השבוע הראשון ללוחמה התברר כי אין ביכולתו של חיל-האוויר לצמצם את מתקפת הטילים הבינוניים והקטיושות. המבצע קרקעי הנרחב החל מאוחר וצה"ל נאלץ להפסיקו מיד עם הפסקת האש. התגלו חוסר יוזמה ותעוזה, ודוגמה אישית רופפת. היסוסים ותירוצים מפוקפקים בדרגי הקצונה הבכירה".

לדברי תא"ל מנוס הכשלים נגרמו כתוצאה ממחסור באימונים ועיסוק ממושך בלחימה בטרור. שינויי משימות לעיתים קרובות ומשימות לא מוגדרות כראוי. פקודות לא ברורות. צה"ל הפסיק ללמוד את לקחי מלחמות העבר בטענה שזה לא רלוונטי. מפקדים לא הוכשרו לתפקידם.

מסכם מנוס: "כשליה ומחדליה של מלחמת לבנון השנייה היו ברובם ברמה הטקטית-הפעלה רשלנית של כוחות, חוסר מוכנות של היחידות. נתק בין הפיקוד העליון ליחידות בשטח והפקרת העורף. אף על-פי כן הושגו מספר יעדים והם: גבול הצפון שקט מזה מספר שנים. נסארללה מסתתר ואינו יוצא ממחבואו. ההרתעה של מדינת ישראל שוקמה. לאחר המלחמה נלמדו ויושמו לקחים שבאו לידי ביטוי בעופרת יצוקה בשנת 2007".