משה נגבי - לא אמין, לא מקצועי

פרופ' משה נגבי נקרא בימים האחרונים שוב ושוב להתראיין בכלי התקשורת כדי לשטוח את הגיגיו ועמדותיו בפרשת התאבדותו הטרגית של תנ"צ אפרים ברכה ז"ל. נגבי ניצל לרעה את האמון בו: במקום ליתן פרשנות נאותה ומקצועית לאירועים שהתרחשו, הוא בחר להסית נגד הח"מ ולהשמיץ את כלי התקשורת היחיד (News1) שנאבק וחשף ופרסם שורה של תחקירים, בהם חשפנו את מעשיו של תנ"צ ברכה בשורה של פרשות פליליות.

נגבי, המחזיק בתואר פרופסור לתקשורת (לא במשפטים), לא נהג ביושר ובאמינות ואף לא שמר על מראית עין של אוביקטיביות ונאמנות לאמת, בטרם פרסם ביקורת כל-כך מופרכת, חסרת אחריות ובלתי מקצועית. במקום לבדוק את העובדות, הוא בחר להטיל דופי בפרסומים של News1 בנושא ברכה; במקום להפנים שהמחלקה לחקירות שוטרים נאלצה לפתוח בחקירה סמויה נגד ברכה, בהנחיית היועמ"ש יהודה וינשטיין ופרקליט המדינה שי ניצן, רק לאחר שאימתה חלק ניכר מהפרסומים ב-News1, הוא בחר לכתוב דברי שקר כאילו מדובר בפרסומים כוזבים שגרמו להתאבדותו של ברכה.

שקרן - גם בבחרותו וגם בבגרותו

משה נגבי נחשד כבר בבחרותו כאיש בעייתי שהאמת אינה נר לרגליו. בספרו של דן מרגלית (ראיתי אותם, עמודים 247-246) חשף מרגלית כי כאשר נגבי שימש בשנות ה-70' תובע צעיר בפרקליטות הצבאית, הוא נחשד בהשמדת ראיה - קריעת הודאה של חשוד כדי להביא לזיכויו בבית הדין הצבאי. החשוד היה מחבל פלשתיני, שהטמין מוקש. נגבי, יפה נפש שכמותו, ביקש על-פי החשד לסייע לאותו מחבל להיחלץ מאימת הדין. הודאתו של החשוד נעלמה מהתיק. בהוראת עו"ד דניאל פרידמן, שהיה אחראי לאותה יחידה, נערך חיפוש אחר העדות האבודה. כתב מרגלית:

• 
  
  "חלפה שעה נוספת ואחת החיילות חזרה ובידה קרעים של ההודאה. היא מצאה אותם בחומר שנשלח לאשפה. החשד נפל על נגבי, סיפר פרידמן, והוא הכחיש. אך פרידמן לא רצה עוד את נגבי בשורותיו - בין אם נהג כך במתכוון, או ברשלנות, בין אם יוכח שהוא קרע את ההודאה ובין אם-לאו. הוא העביר את עניינו של נגבי אל הפרקליט הצבאי הראשי ד"ר צבי הדר בתוספת הודעה כי אינו רוצה לעבוד במחיצת תובע-משפטן כמוהו ביחידה. הדר מינה ועדת חקירה, וסיכם את הנושא בצורה בעייתית. נגבי הועבר לשרת בחיל חינוך".
  
  - ראו בהמשך: צילום עמ' 247-246 מספרו של דן מרגלית.
  

נגבי לא השתנה הרבה. תרבות השקר תבועה כנראה בדמו, כך שגם לאחר יותר מ-40 שנים הוא ממשיך בדרכו. נגבי נוהג להתראיין לעיתים קרובות, לנזוף באחרים ולמתוח ביקורת נאורה, כביכול, ומופרכת, בלא שיכיר את העובדות.

מאמר שיקרי בעיתון הארץ

במאמר שפרסם בעיתון הארץ (13.07.15) יצא נגבי מגדרו כדי להכפיש את News1 - מבלי שהיה לו האומץ האישי אפילו לנקוב בשם אתרנו - שפרסם, לדבריו, כתבות משמיצות נגד ברכה. נגבי מתח ביקורת גם על כלי התקשורת שלא מילאו, לדבריו, את חובתם העיתונאית: לגנות את פרסומי הכזב נגד ברכה. נגבי לא מצא לנכון להציג ולו כותרת אחת של פרסום מופרך, כטענתו, מה שלא הפריע לו לקבוע באופן גורף כאילו הפרסומים נמצאו כוזבים.

"כישלונה הקשה של העיתונות בפרשת ברכה", כתב נגבי, "אינו בעצם הכפשתו, אלא בסגנון המופקר שנקטה ובכך שהקצין הבכיר הוכפש לכאורה ברשלנות פושעת, תוך הפרה בוטה של כללי האתיקה העיתונאית". "רשלנות פושעת", קבע, מבלי שהביט במראה, ואו-אז אולי היה מבין: פרופסור המרמה ביודעין את קוראיו - כשהוא מנסה לטשטש עבירות שנמצאו, ומבלף כאילו האיש החשוד טוהר, ובנוסף מסתיר מקוראיו את יריבותו האישית עם הח"מ (עקב פרסומים ב-News1 שחשפו כמה ממעלליו של נגבי) - הוא-הוא הפושע.

מצער מאוד שפרשן משפטי שתפקידו להאיר את עיני הצופה, הקורא או המאזין, מעז להטעות את הציבור, ולהכפיש באופן גורף תוצרי עבודה עצומה שנעשתה ב-News1 במשך חודשים ארוכים, תוך סיכון אישי ומקצועי. אחרי הכל, בל נשכח כי ברכה החזיק כוח עצום, ובידיו היה הכוח "לתפור" תיקים גם ליריביו.

נגבי מונה במאמרו כמה עבירות, לכאורה, על כללי האתיקה. אלא שהתנהלותו מלמדת כי האשמותיו מופרכות, וכי הוא עובר בעצמו, במאמרו, על אותם כללי אתיקה להם הוא מטיף ולהם הוא מחויב, אישית, מכוח מעמדו כחבר במועצת העיתונות:

• נגבי כתב - סעיף 4 לתקנון האתיקה של מועצת העיתונות קובע, כי "לא יפרסם עיתונאי ביודעין או ברשלנות דבר שאינו אמת, אינו מדויק, מטעה או מסולף"; בעוד שהאמת היא - הפרסומים ב-News1 נעשו לאחר שאומתו בבדיקה רצינית ומעמיקה; אלה מהם שנבדקו על-ידי גורם חיצוני, כמו מח"ש, נמצאו נכונים בחקירה הסמויה שנערכה על-ידי מח"ש. נגבי בחר לכתוב דברי שקר, ביודעין. לראיה: הוא לא טרח לבדוק את העובדות קודם שפרסם את הגיגיו המטעים;

• נגבי כתב - סעיף 5 מורה: "לפני פרסום ידיעה כלשהי, יבדוק העיתונאי את נכונותה במקור המהימן ביותר ובזהירות הראויה... דחיפות הפרסום לא תפטור מבדיקת נכונות הידיעה"; בעוד שהאמת היא - נגבי הוא שאץ-רץ לפרסם כזבים כדי לפגוע ב-News1 ולהציג את ברכה כקדוש מעונה, מבלי שפנה אל הח"מ לבדוק את העובדות, ותוך התעלמות מוחלטת מהודעת היועץ המשפטי לממשלה, שאכן הודיע, רשמית, כי הנחה לקיים "בדיקה חשאית" נגד ברכה, בשל החשדות שיוחסו לו;

• נגבי כתב - סעיף 8 קובע, שפרסום הפוגע בשם הטוב "מצריך ברגיל בירור מוקדם עם הנוגע בדבר ופרסום הוגן של תגובתו"; בעוד שהאמת היא - נגבי לא בדק במח"ש, שקיימה חקירה סמויה, וגם לא עם הח"מ, ובמקום זאת בחר לפרסם שקרים כאילו כל הפרסומים על ברכה הופרכו. לו היה בודק, היה מגלה: הפרסומים לא הופרכו. נהפוך הוא: וינשטיין וניצן נאלצו להורות על חקירה סמויה ("בדיקה חשאית", כלשונם), לאחר ששוכנעו: העובדות והראיות שפורסמו ב-News1 ואלה שהוצגו בפניהם מפיהם של עדים ומצד חוקרים במח"ש, מקימות חשד לעבירות פליליות המחייבות חקירה.

• נגבי כתב - בכותרות מקצת הפרסומים הוקע ברכה כ"מושחת", אבל לא הובאו ראיות התומכות בכותרות המרשיעות הללו; בעוד שהאמת היא - נגבי בחר להטעות, וסיבותיו עמו. לא הובאו ראיות תומכות? שקר וכזב. הובאו גם הובאו, בעשרות כתבות מפורטות ומעמיקות שפורסמו ב-News1. נגבי אולי לא קרא את אותם פרסומים, ואם כן קרא - אולי לא הבין, מה שמעלה שאלה חשובה: האם אכן עסקינן בפרופסור למשפטים, או בפרופסור לשקרים.

משה נגבי מתוחזק ברשות השידור כפרשן משפטי. במקביל הוא עוסק, בין היתר, בהוראת סטודנטים בחוג לתקשורת. אלא שהתנהלותו מלמדת, למרבה הצער, על איש שטחי שאינו דבק באמת, שאף הורשע בבית הדין לאתיקה בעבירה חמורה של ניגוד עניינים. נזכיר, כדוגמה: אליקים רובינשטיין, כיום שופט בית המשפט העליון, תקף בעבר את פרסומיו של נגבי בעניין ניצב משה מזרחי, באומרו: "אנחנו חיים בעלמא דשקרא". זה האיש, משה נגבי, שמעז לגלגל עיניים בהתחסדות ולהטיף לאחרים.