סיפור חייו של אביר מארק

ארמונד (אביר) מארק נולד בשנת 1927 בעיר פיאטרה ניאמץ ברומניה. אביו הוא החוקר המורה הנודע לעברית פרופ' נתן מארק. בשנת 1944 הצטרף לתנועת השומר הצעיר והיה אחד מפעיליה המרכזיים. מאז שנת 1948 שימש כמזכיר ההנהגה הראשית וההנהלה של תנועת "השומר הצעיר" ברומניה ופעל רבות להעלאת יהודים מרומניה לארץ ישראל. עם הקמת מדינת ישראל, החל לעבוד כפקיד בשירות ישראל בבוקרשט והמשיך לעבוד בה עד מאסרו ב-1950. הוא נאשם על-ידי השלטונות בריגול, בארגון עליה בלתי חוקית, בחבלה במשטר ללא כל משפט נשלח לעבודות פרך ובין השאר הועסק בחפירת תעלת דנובה.

רק כעבור שלוש שנים לערך, בשנת 1953, הובא למשפט קבוצתי בפני בית משפט צבאי רומני, יחד עם פעילים וחברי הנהגת תנועת "השומר הצעיר" ותנועות ציוניות אחרות. המשפט היה חלק משורת משפטים שנערכו בשנות ה-50 של המאה ה-20, ברומניה, שנקראו לימים "משפטי הציונים ברומניה" ובהם נשפטו כמה מאות יהודים, מנהיגים ופעילים של התנועות הציוניות הרומניות ונידונו לעונשים כבדים. היהודים הואשמו בריגול למען האינטרסים של האימפריאליזם האנגלו-אמריקני.

וכך נאמר בכתב האישום כנגד אביר מארק, הנאשם מארק אביר מובא לדין בעבור 1. עוון בגידה 2. פשע חתירה נגד המשטר. אשר להאשמה בבגידה - מציינים את העובדה כי בהיות הנאשם בכלא הוא שלח מכתב להסתדרות הציונית העולמית שבו ביקש עזרה לשחרור הציונים האסורים מבית הסוהר, אשר להאשמה בחתירה נגד המשטר - יש לקחת בחשבון כי בהיות הנאשם מנהיג השומר הצעיר, הוא קיים ישיבות שבהם הדריך את הנוער ואת האוכלוסייה היהודית. לעלות למדינת ישראל. באומץ וללא חת דחה את אשמות השווא בריגול ובחבלה וציין בפני שופטיו את חשיבותה של הציונות והחלוציות.

הוא הטיח בשופטים בצורה גלויה את המילים "חטאכם על הריגת רבים מחברינו ומאסר ציונים ועינוים לא יסולח לכם לעולם". אביר קיבל, כאמור, במשפט זה את העונש הכבד ביותר מבין חבריו הנאשמים - מאסר של 20 שנה, בעוד חבריו נדונו לעונשים מופחתים בהרבה.

אביר הגיש לבית-הדין הרומני ערעור על עונשו הכבד ומאסרו הופחת לחמש שנים. מאחר שישב כבר ללא משפט שלוש שנים, שוחרר אביר ממאסרו בשנת 1955. חלומו היה לעלות לארץ ואף היה בתכנון שיצטרף לקיבוץ זיקים, שם התגוררו כמה מחבריו. היו לו שורה של חברים שהתגוררו בקיבוצים שונים. אחרי הכל היה אביר פעיל בכיר ובולט בתנועת "השומר הצעיר". כל בקשותיו לשלטונות רומניה להיתר יציאה מהארץ נדחו. רק לאחר שאובחנה בגופו מחלה ממארת, התירו לו שלטונות רומניה לצאת מהמדינה.

ביולי 1957 בסיוע גורמים ציוניים, הגיע אביר לבית-החולים סאן לואיס בפריז לריפוי. בתקופת אשפוזו נשלחו אליו מברקים ממאיר יערי וראשי תנועת ה"שומר הצעיר". וכן הגיע לבקרו נתן פלד המזכיר המדיני של מפ"ם ולימים שר בממשלת ישראל.

על הגעתו של אביר מארק מרומניה לפריז, מדווח סופר מעריב בפאריס דוד גלעדי (סבא של יאיר לפיד) בגיליון מעריב ב-22 ביולי 1957: "לפאריס הגיע אביר מארק בן 29 מאסירי ציון ברומניה שנשפט בשעתו ל-25 שנים (20 שנים? א.א) הוא בא יחד עם אשתו כדי שיוכל לטפל במחלתו הממארת. מארק, מי שהיה חבר הנהגת השומר הצעיר ברומניה, שימש כמזכיר טכני בצירות ישראל בבוקרסט"...

חלומו של מארק אביר לעלות לארץ ישראל היה קרוב מתמיד. אולם הוא לא זכה להגשמת חלומו. ב-13 ביולי לערך, כחודש לאחר שהגיע לפאריס מרומניה. נפטר אביר בית-החולים בפאריס, בו היה מאושפז והוא בן 30 בלבד.

ארונו מכוסה בדגל כחול לבן הוצב על כן שחור בן נרות דולקים בבניין הסוכנות היהודית בצרפת. אישים רבים, נציגי שגרירות ישראל, הסוכנות היהודית, אנשי תנועת השומר הצעיר ועוד. חלקו לו כבוד אחרון. שגריר ישראל בצרפת, יעקב צור, הספיד קצרות את המנוח, הוא העלה על נס את אומץ ליבו ונאמנותו ללא גבול לרעיון הציוני של מארק אביר. בתום טקס האשכבה בצרפת. הועבר הארון לשדה התעופה אורלי ומשם הוטס במטוס "אל על" לישראל מלווה ברעייתו ברכה מארק אסירת ציון אף היא, ובאמה.

אביר, מזכיר תנועת השומר הצעיר ברומניה ואסיר ציון לשעבר, אשר נפטר בצרפת בדרכו לארץ הובא אתמול לקבורה בקיבוץ מרחביה בעמק יזרעאל. ארונו של המנוח הגיע אתמול במטוס מפאריס. את הארון ליוותה רעייתו של הנפטר, אסירת ציון אף היא ואמה.

עיתון דבר מתאריך 21 באוגוסט דיווח על מסע ההלוויה של אביר מארק: בהגיע הארון משדה התעופה בלוד הוא הוצב בשעה 10 בבוקר בבית הקיבוץ הארצי בתל אביב שם הספידו שר הבריאות, ישראל ברזילי ושמואל קופרמן, אסיר ציון אשר נפרד מן המנוח לפני שבעה חודשים בעלייתו ארצה. מבית הקיבוץ הארצי יצא מסע ההלוויה דרך הרחובות אבן גבירול ובלוך עד לבנייני הועה"פ של ההסתדרות ברחוב ארלוזורוב.

כאן ספד לו נתן פלד, המזכיר המדיני של מפ"ם אשר אמר, כי דרך חייו של מארק אביר מסמל את שאיפת נוער הגולה למולדתו. בשם ההסתדרות ספד זאב און ראש חברת העובדים ב-14:00 אחר-הצהריים הגיע הארון לבית-הקברות של קיבוץ מרחביה בלווית שיירה ארוכה של מכוניות וכלי-רכב שונים. המוני חבריו, חניכיו ומוקיריו של המנוח באו מכל חלקי הארץ לחלוק לו את הכבוד האחרון. ליד הקבר הפתוח הספידו מאיר יערי, המזכיר הכללי של מפ"ם ו"השומר הצעיר". וכך אמר יערי בן השאר.

"אביר חברינו היקר אל בית הקברות זה אנו מביאים עכשיו למנוחת עולמים אותך אביר, אחד מאבירי הלוחמים של תנועתנו תנועת השומר הצעיר. השלכת את נפשך מנגד כשהטחת את האשמותיך בפני שופטים ומענים בכלא רומניה העממית תוך הזדהות עם כלל אסירי ציון שנענשו על חאט כמיהתם לציון מולדתם. אנשים כמוך חדלים להיות צמודים לשבט אחד, לקיבוץ אחד וחייהם צרורים במסכת המאבק והיצירה של הדור. חייך היו חוליה בשרשרת מעשי הגבורה ומסירות הנפש של דורנו החלוצי בצל בית התנועה, תנועת השומר הצעיר תמצא מנוחתך כאחד המסמלים המפארים את שרשרת הלוחמים והחולמים של דורינו החלוצי תהיה נשמתך צרורה בצרור חיינו ומאבקנו".

במהלך אשפוזו בבית-חולים בפאריס כותב אביר מארק מספר מכתבים מרתקים בעברית יפה (אחרי הכל מדובר בבן של מורה לעברית) לחברו אברהם "בומי" בראל מקיבוץ ברקאי שהוא דמות מרתקת בפני עצמה ולימים יכהן בתפקיד ראש המועצה האזורית מנשה ובתפקידים ציבוריים נוספים. המכתבים וחומר נוסף על אביר נשלחו אליי לפרסום באדיבות בנו של בומי, אורי בראל וארכיון קיבוץ ברקאי.

פאריס 30 ביולי 1957

יקירי,
יציאתנו מרומניה אינה מלווה לצערנו שמחת הגיענו ארצה... חולה אני במחלת דם מסופנת (לוקמיה) והמצב הוא די קשה. זה למעלה מארבעה חודשים הנני בבית חולים והמצב הולך ומחמיר. באתי לפאריס מכיוון שכאן נמצא רופא בעל שם עולמי שהינו המומחה הגדול בעולם למחלות דם. נראה אולי הוא יצליח לעשות משהו. מקווה אני שבכל זאת יגיע יום שבו נהיה כולנו יחד, חברים וידידים ותיקים ונספר על הנעשה ונתרחש בזמנים עברו כעל חלום רע. כאן הקבילו את פני מזכיר ההנהגה העליונה לאירופה וחבר מזכירות מפ"ם בצרפת. כ"כ מטפלים בי אנשי שגרירות ישראל והקונסוליה. גם הטיפול בבית החולים הוא טוב.

רק בקשה אחת יש לי אליך: לדאוג שאקבל על כתובתי (ז"א כתובת בית החולים) את "על המשמר", הדים" וכן את החומר הפנימי של הקיבוץ הארצי ושל מפ"ם. בדרך זו אוכל לפחות לעקוב אחר המתרחש בתנועה ובמפלגה לאחר תשע שנים של ניתוק. כן אבקשך לשלוח לי צילומים של החברים של הקיבוץ שלכם רוצה להכירם לכל הפחות לפי הצילומים

דש לבביות לכל החברים
בברכת חברים חמה
אביר

פאריס 4 באוגוסט 1957

יקירי
...אתמול הגיע לביקור מיוחד נתן פלד והביא לי את ברכת הקיבוץ הארצי, המפלגה ושל מאיר יערי איתו כבר אשוחח על כל העניינים. מה שנוגע אליי: מרגיש קצת יותר טוב, אם כי הנני חלש מאוד (אני מתהלך בפרוזדור כמו זקן בן 70). מזה כמה ימים התחלתי לצאת לחצר ולהתהלך כמחצית השעה. הטיפול הוא טוב ואני חסר כלום.

עידוד מוסרי גדול בשבילי מהווה האופן בו כולם דואגים לי (החל מחוגי השגרירות והמוסדות הציוניים ואחרון חביב - התנועה והמפלגה בארץ. מברקי יערי וברזילי וביקורו של פלד היו בשבילי הרגשה נעלה). אני מצפה לשוב לאיתני (כי הרי במחלתי יש עליות וירידות) כדי שאוכל לבא ארצה. ברגע זה איני יכול להתיר לעצמי את הדבר יש לי המון חומר קריאה ואני קורא קצת (פלד הביא לי את ספר "השומר הצעיר")

החברים ברומניה (אני מתכוון לאלה שהיו בבית הסוהר מחכים לעלויה. כולם הגישו את הבקשות הם מלוכדים למדי. יודעים על הנעשה בארץ (משידורי קול ישראל) הסתדרו כולם במקומות עבודה פחות או יותר נוחים אבל חזונם הראשון והיחידי - העלויה.

דש לבביות אביר