הפוך לדף הבית
    |  
ראשי יומן ראשי בלוגים אקטואליה בעולם סקופים משפט כלכלה בריאות המגזין מנוי VIP
ארכיב יומי  |  כל הקישורים  |  סיפורים חמים  |  ניוזלטר  |  נדל"ן  |  תגיות  |  משובים  |  משמר המשפט  |  ספרייה מקוונת  |  בימה חופשית  |  מיוחדים  |  ערוצים נוספים
כתבות
ראשי  /   היסטוריה  מדיני/פוליטי  ספרות  ספרים 
טוויטר / יואב יצחק YoavNews1
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת
מועדון +
כסף רופאים שמאים יועצים אדריכלים
שופטים עורכי דין עיתונאים רואי חשבון
 
 
 
 
 
בלוגרים News1  /  דעות ▪ כתבות ▪ תחקירים
 
עונת המלפפונים נוסח ישראל
15/08/2017   |   רז נוביק
 
 
 
"ידיים טיילו על החצאית"
15/08/2017   |   איתמר לוין
 
 
 
אשראי הוגן וזמין
15/08/2017   |   עו"ד יוסף ויצמן
 
 
 
כוס יין לחיים ארוכים
15/08/2017   |   יפעת גדות
 
 
 
השיעור שמלמדת גרמניה
15/08/2017   |   איתמר לוין
 
 
 
 
לרשימות נוספות לבימה חופשית לרשימת הכותבים
 
 
ביקורת שיש להתמודד עמה
14 שעות ביממה [צילום: AP]

אין נכונות
"עם כל כמה שהיינו רוצים לראות בזכויות דבר אוניברסלי, המדינה היא זו שחייבת לאכוף אותן. אם בעלי הכוח הפוליטי אינם מגלים נכונות לעשות זאת, הזכויות נשארות בגדר מונח ריק".

בספרו של דייויד הארווי – קיצור תולדות הניאו ליברליזם - הוא מכסה לא מעט סוגיות ביחס לדמוקרטיה דומה שהפרספקטיבה שלו צרה במיוחד

▪  ▪  ▪
במוקד הספר מצוי הקרע בין היומרה להשגת החרות לבין האינטרסים שאותם משרת הניאו ליברליזם. "ההנחה שלפיה שוק חופשי וסחר חופשי מבטיחים את חירויות הפרט היא אחד ממרכיביה העיקריים של ארצות הברית כלפי שאר העולם", כותב המחבר, ומיד ממהר לציין "ניכר בבירור כי מה שביקשה ארצות הברית לכפות על עירק בכוח הזרוע הוא מנגנון שלטוני שמשימתו הבסיסית היא לייצר תנאים שיאפשרו לבעלי ההון, המקומיים והזרים כאחד, צבירה רווחית של הון. מנגנון שלטוני כזה אני מכנה "מדינה ניאו ליברלית". החירויות הגלומות בה משקפות את האינטרסים של בעלי הנכסים הפרטיים של הגורמים העסקיים, של התאגידים הרב-לאומיים ושל ההון הפיננסי" (עמ' 20). במקום אחר הוא גורס ש"על-פי התיאוריה, המדינה הניאו ליברלית אמורה לתת עדיפות לזכויות קניין פרטיות, לשלטון החוק, למוסדות של סחר חופשי ושל שווקים המתפקדים בצורה חופשית. אלה הם ההסדרים הממסדיים הנחשבים הכרחיים להבטחת חירויות אישיות. הם פועלים במסגרת חוקית של התחייבויות חוזיות הנקבעות במשא-ומתן חופשי בין ישויות משפטיות אינדבידואליות בשוק. חובה לשמור על קדושתם של חוזים אלה, ועל זכותו של הפרט לחופש פעולה, ביטוי ובחירה. לפיכך המדינה חייבת להשתמש במונופול שלה על השימוש בכוח כדי להגן על החירויות הללו בכל מחיר. בהמשך לכך, גם חרותם של עסקים ותאגידים (שהחוק מתייחס אליהם כאינדבידואלים) לפעול במסגרת הממסדית של שווקים חופשיים וסחר חופשי נחשבת לדבר טוב בבסיסו"(עמ' 91-92).

בהקשר זה יש להוסיף ולציין את ביקורתו של הא ג'ון צ'אנג על הקפיטליזם בספרו- 23 דברים שלא מגלים לנו על קפיטליזם מבחינה מוסרית. כך למשל הוא מעיר ש"עד תחילת המאה ה-20 שבוע העבודה הממוצע בארצות הברית עמד על שישים שעות. באותה תקופה ( ב-1905 ליתר דיוק) בית המשפט העליון שם הכריז על חוק במדינת ניו-יורק שהגביל את שעות העבודה של האופים לעשר שעות ביום כ"מנוגד לחוקה", בטענה כי הוא "מונע מן האופה את החרות לעבוד כמה שירצה"(עמ' 26). ביתר תוקף זה מבוטא בהקשר לעבודת ילדים. כך למשל הצעת חוק בריטית משנת 1819 "החוק לרגולציה של עבודה בבתי החרושת לכותנה" (1819) ביקשה לאסור העסקת ילדים תחת לגיל תשע, בעוד שילידים בגילאים 10 - 16 - "עדין יורשו לעבוד אך שעות העבודה שלהן הוגבלו ל-12 ביום"(עמ' 21).

הרי גם אם ניתן לאופים תנאים טובים שיאפשרו להם לעבוד יותר מעשר שעות ביממה, לא יעלה על דעתנו שיש מקום להעסקת ילדים, כפי שהיה בתקופת הקפיטליזם במאה ה-19. מכאן לאור השפעה החברתית המוסרית, כפי שמסביר צ'אנג חד וחלק "השוק החופשי הוא אשליה. אם שווקים מסוימים נראים חופשיים, הרי זה משום שאנו מקבלים לחלוטין את הרגולציה שהם נשענים עליה. עד כדי כך שהיא הופכת לבלתי ניראת" (עמ' 22).

הארווי שהינו מרקסיסט יודע להשתמש במגוון החומר האמפירי, באשר לא בהכרח הייתה המדינה הניאו ליברלית גם דמוקרטית, כפי שהוא מציין למשל במקרה של צ'ילה ( עמ' 20-22).

נקודת חולשה

להבנת הניאו ליברליזם יש גם לעמוד קודם על "הליברליזם המוטמע", שהוא "מונח המשקף את הנטייה להקיף תהליכי שוק ופעילות יזמית ותאגידית ברשת של מגבלות חברתיות ופוליטיות בסביבה רגולטורית, נטייה שלעיתים הגבילה את האסטרטגיה הכלכלית והתעשייתית, אך במקרים אחרים דווקא הובילה אותה" (עמ' 24). עוד הוא מסביר ש"המשותף לכל אותם מבנים שלטוניים היה ההסכמה שעל המדינה להתמקד בפתרונות תעסוקה כוללים, בצמיחה כלכלית וברווחה אזרחיה, ולעשות שימוש חופשי בכוחה, וזאת לצדם של תהליכי השוק - או, במידת הצורך, תוך התערבות בהם או אפילו במקומם - לשם השגת היעדים הללו"(שם).

בדיונו ב"ניאו ליברליזם" הוא מוצא בהוגה הפוליטי פרדריק פון האייק את בסיסו האידיאולוגי. הדגש על כלכלה משק הובילו אותו לרעיון מרכזיות חוסר השוויון להמשך הקדמה, מה שהמתגלה כנקודת תורפה בהגותו. עוד מציין הארווי כמייסדי הנאו ליברליזם את לודוויג פון מיזס ואת הכלכלן מילטון פרידמן ולתקופה מסוימת אף את הפילוסוף קרל פופר. עם זאת הוא גורס שהמסגרת התיאורטית של הנאו ליברליזם אינה קוהרנטית לחלוטין ואף טען ש"העמדה הניאו ליברלית נגועה בסתירות כה רבות עד שקשה לראות כל קשר בין שיטות הפעולה הניאו ליברליות שהתפתחו עם השניים (בסוגיות כמו כוחו של המונופול וכשלי השוק) לבין הדוקטרינה הטהורה לכאורה. לפיכך, עלינו לשים לב היטב למתח שבין תיאוריית הניאו ליברליזם לבין הפרגמטיות בפועל של הניאו- ליברליזציה" (עמ' 37).

דומה שזוהי נקודת חולשה בטיעוני הארווי באשר אם יש פער בין הרמה הפונדמנטלית לרמה האופרטיבית, יש לעמוד על כך ולבדוק מה השתבש בתיאוריה, או לא יושם כהלכה במציאות. מאחר שארווי גורס "במילים אחרות הניאו ליברליזציה הייתה פשוט פיננסיזציה של הכול" (עמ' 51), נשאלת השאלה - איך מובטחת חרות האינדבידואל?, מה שנקשר גם לביקורתו של קארל פולאני על הניאו ליברליזם (עמ' 55-58), כמו גם להשחתת המערכת הפוליטית בארה"ב, נוכח זכותו של התאגיד לתרום סכומים בלתי מוגבלים למפלגות פוליטיות (עמ' 71-72), מה שמעלה את השאלה האם התאגידים הם הריבון בארה"ב ולא אזרחיה? מכאן שנקודת חולשה בהגות הניאו ליברליזם היא כוחו של התאגיד הבינלאומי המאפשר לו להעביד אף בתנאי ניצול של פגיעה בעובדים, והארווי מביא עדות של עובדות קבלן משנה של חברת ליוויס שעבדו לעתים אף 14 שעות ביממה ( עמ' 224). בצדק הוא גורס "שלא כדאי להפקיד את תחום הזכויות בידי ההגמוניה הניאו ליברלית. את המאבק הזה צריך להמשיך לנהל, אך אין להתמקד רק בשאלה אילו עקרונות אוניברסליים ואילו זכויות מתאימות למצבים מסוימים, יש לחשוב גם כיצד לבנות תפיסה ועקרונות אוניברסליים של זכויות" (עמ' 237). לכן במקום אחר הוא טוען: עם כל כמה שהינו רוצים לראות בזכויות דבר אוניברסלי, המדינה היא זו שחייבת לאכוף אותן. אם בעלי הכוח הפוליטי אינם מגלים נכונות לעשות זאת, הזכויות נשארות בגדר מונח ריק" (עמ' 238).

בנוסף לאפיון תפיסת הניאו ליברליזם של תאצ'ר ורייגן, הוא מוצא בצדק לנכון לעמוד על חולשותיה. הוא מצביע על המונופול ומסביר שתחרות מביאה לא פעם להיווצרות שוק מונופולי או אוליגופולי משום שהחברות החזקות יותר דוחקות החוצה את החלשות. הוא אף פיתח טיפולוגיה לניצול תוך נישול וגורס שלה יש ארבעה מאפיינים: 1. הפרטה והסחרה (הפיכת דברים לסחורות). 2. פיננסיזציה. הרגולציה אפשרה למערכת הפיננסית להפוך לאחד ממוקדיו העיקרים של מפעל החלוקה מחדש, באמצעות ספקולציות, דורסות הונאה וגניבה, הרצת מניות, הונאות פונזי ועוד. 3. ניהול וניצול של משברים. כלומר הפעלת "מלכודת חובות" כאמצעי עיקרי לצבירת הון תוך נישול. 4. חלוקה מחדש ע"י הממשלה. המדינה הופכת לסוכנות מרכזית של מדיניות החלוקה מחדש והופכת את כיוון זרימת ההון שבתקופת הליברליזם המוטמע עבר מהמעמדות הגבוהים לנמוכים.

הארווי מכסה לא מעט סוגיות בספרו, ומקוצר היריעה התייחסתי רק לחלקן, וגם לא לאחת החשובות, ההבדל בין הניאו ליברליזם לבין הניאו שמרנות. ביחס לדמוקרטיה דומה שהפרספקטיבה שלו צרה במיוחד, באשר רק התייחסות אליה כפורמלית ולא מהותית דמוקרטית - ליברלית, יכולה להביאו לניסוח הבא: "ממשל המבוסס על שלטון הרוב נתפס איום פוטנציאלי על זכויות הפרט ועל חירויות החוקתיות... ולכן הניאו ליברליזם מעדיפים בדרך כלל שלטון של מומחים והאליטות...שליטה באמצעות צווים מנהליים ופסיקות משפטיות על פני קבלת החלטות דמוקרטית ופרלמנטרית"(עמ' 94).

סוגיה נוספת שיש לתת עליה את הדעת הנו הפרק- "קיצור תולדות הניאו ליברליזם בישראל", שכתב רונן מנדלקרן, ד"ר למדע המדינה המתמחה בכלכלה פוליטית השוואתית ועיצוב מדיניות כלכלית. אולם הדבר דורש ביקורת בפני עצמה, שלא במסגרת הביקורת הנוכחית.


דייויד הארווי – קיצור תולדות הניאו ליברליזם, הוצאת מולד, 2015 * 328 עמ' (לראשונה פורסם בשנת 2005).
תאריך:  13/09/2015   |   עודכן:  13/09/2015
יוסי ברנע

מועדון הבלוגרים עוקבים: 10לקבלת רשימות יוסי ברנע לדוא"ל
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן


פורומים News1
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט סדום ועמורה עיתונות
ביקורת שיש להתמודד עמה
הודעות  [ 3 ] מוצגות  [ 3 ]  תפוס כינוי יחודי      לכל ההודעות         כתוב הודעה 
כותרת ההודעה שם הכותב שעה    תאריך
1
אהרון שחר
15/09/15 00:48
2
היהודי הניצחי
15/09/15 13:53
 
יוסי ברנע
20/09/15 22:21

תגובות בפייסבוק

ברחבי הרשת

רשימות קודמות
יו"ר קבוצת הארץ, עמוס שוקן, התראיין לד"ר דניאל פלורנטין, עבור המרכז למחקר ולמידע במשרד החינוך בתל אביב. ראיון מקיף ומקצועי - שנועד להביא בפני הציבור מקצת מדעותיו של שוקן, ולשמוע ממנו, כמי שנחשב לאחד המו"לים הגדולים בישראל, בדבר אופן התנהלותו ומדיניותו בשורה של עניינים. בשל חשיבות הראיון פרסמנו אותו במלואו ב-News1. בכזביו של שוקן, כולל במדיניות ההסתתרות שלו, אנו דנים ברשימה זו.
12/09/2015  |  יואב יצחק  |  כתבות
האם ייתכן כי גנרל עלי ראזא אסגרי, מי שהיה סגן שר ההגנה האירני ומפקד משמרות המהפכה בתקופת נשיא אירן מחמוד אחמדינג'אד, ערק למערב בשנת 2007 בעת שהותו בטורקיה אליה הגיע עם משפחתו - או שנחטף בידי סוכנות ביון ישראלית. שאלה זו מעסיקה מזה שנים מספר את שרותי המודיעין במערב כמו גם את התקשורת העולמית, אך למרות השנים שחלפו עדיין אין לה פתרון. כך או כך דבר אחד ברור בתעלומה זו: הגנרל נעלם מעל פני האדמה ואיש אינו יודע בוודאות אם עודנו בחיים או שרק החליף את זהותו במסגרת "התוכנית להגנת עדים" המקובלת בעולם המודיעין.
12/09/2015  |  עמי דור-און  |  כתבות
בעוד ששכנתנו ממזרח, ממלכת ירדן, כורעת תחת נטל הפליטים והנטל הביטחוני הנלווה, מדינות ערב העשירות יושבות בשקט יחסי, בעודן מזרימות כסף בערוצים שונים לתפעול ה"משחטה", בתקווה שכך יוכלו להתמיד לשבת כצופים מן הצד?
11/09/2015  |  טל בן דור  |  כתבות
מומחים לביטחון, מודיעין, משטרה, מחקר ולוחמה בטרור מהעולם ומישראל נפגשו השבוע לארבעה ימי דיונים וסדנאות במסגרת הכנס הבינלאומי ה-15 של המכון למדיניות נגד טרור. הם בחנו את האיומים והציגו את התפיסות המנחות כיום את המדינות בעימותים עם ארגוני הטרור מחמאס ועד דאעש. ח"כ יעקב פרי ("יש עתיד"), חבר בוועדת השרים לענייני חקיקה ומשקיף בקבינט המדיני ביטחוני, בחר להתייחס בכנס דווקא לטרור היהודי, שלדעתו יש בכוחו לערער בטווח הארוך את המערכת הפנימית הישראלית. עבור המערכת המסכלת, תופעות הטרור היהודי אינן חדשות. מאז הפיגוע בראשי הערים הערביים ביהודה ושומרון ביוני 1980 ועד היום, נשמעים קולות והערכות בציבור ובתקשורת שהדרג המדיני המנחה את שירות הביטחון הכללי אינו פועל בצורה מספקת או נחושה לחשיפת מבצעי הפיגועים בשל לחצים פוליטיים.
11/09/2015  |  נחמן פביאן  |  כתבות
יפה ונכון נהג היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין כשנתן גיבוי למשטרת ישראל בהופעתו בוועידת המשפט של לשכת עורכי הדין ב-8 בספטמבר וחשף את ערוותו של השר לביטחון פנים גלעד ארדן. וינשטיין לא היסס למתוח ביקורת חריפה ומוצדקת על התנהלותו החובבנית של השר ארדן אשר "רוצה לשפוך את התינוק עם המים" בתהליך בחירת המפכ"ל.
11/09/2015  |  יוני בן-מנחם  |  כתבות

פורומים
היסטוריה
מדיני/פוליטי
ספרות
ספרים
כתבות מקודמות
מלון כורש
כורש - מלון בוטיק חדש
עופר מ' כהן
חיסכון לכל ילד: צעד אחרי צעד
ביטוח ופיננסים
אלבר רכב
אקסלנס ייעוץ משכנתאות
בי פטנט פתרונות מיוחדים
קלאב הוטל
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1 |   |  עריסת תינוק ניידת |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר |  NEWS1 |  חדשות |  אקטואליה |  תחקירים |  משפט |  כלכלה |  בריאות |  פנאי |  ספורט |  הייטק |  תיירות |  אנשים |  נדל"ן |  ביטוח |  פרסום |  רכב |  דת  |  מסורת |  תרבות |  צרכנות |  אוכל |  אינטרנט |  מחשבים |  חינוך |  מגזין |  הודעות לעיתונות |  חדשות ברשת |  בלוגרים ברשת |  הודעות ברשת |  מועדון + |  אישים |  פירמות |  מגשרים |  מוסדות |  אתרים |  עורכי דין |  רואי חשבון |  כסף |  יועצים |  אדריכלים |  שמאים |  רופאים |  שופטים |  זירת המומחים |  חדשות |  סדרות |  ספורט