נ', נער בן 15 ממרכז הארץ, נסע עם אמו בחול המועד סוכות להתארח אצל דודו במודיעין. הוא היה חולה באותו יום. אחר-הצהריים הוא החל לרעוד, חש קור בידיו וברגליו, וסבר כי עליו לנוח. נ' נכנס לנוח ומכאן ואילך הוא מתאר סיפור מוות קליני, שנמשך כרבע שעה ובמהלכו התגלו לו לדבריו סודות מן העולמות העליונים על החיים שאחרי המוות ועל הגאולה העתידה. את הדברים סיפר בפני קהל שנאסף בשבוע שעבר בבית כנסת בשכונת מקור ברוך בירושלים, כשלצידו הרב רמי לוי אליו פנה לספר על שאירע לו.

הדברים תועדו בווידאו, מופצים ביוטיוב, וזכו לעשרות אלפי שיתופים ברשת החברתית ומחוללים סערה בציבור הדתי. אולם מטעמי היותו של הדובר קטין אנו מנועים מלחשוף את זהותו. דבריו של נ', שנישאו במשך שעה ארוכה, מובאים כאן בלשון נוכח בעיבוד לשוני קל מטעמי עריכה, והם על אחריות אומרם (ציטוט):

פתאום יצאתי מן הגוף דרך האף ולא ידעתי מי אני - הגווייה שעל המיטה או הרוח שמרחפת שני מטרים מלמעלה. אני עולה עוד ועוד, רואה את כדור-הארץ מבחוץ ונכנס למעין מנהרה ענקית. בקצה המנהרה היה אור קטן מאוד. המנהרה הייתה עיגולים-עיגולים (ספירלה?, ע.י.) עם נשמות מסביב. האור הלך ונעשה גדול יותר. היה זה אור שנסך בי אהבה וביטחון. לא ניתן להשוות זאת לאור כלשהו שקיים בעולם. האור דיבר איתי בלי לומר מילה. נשאלתי אם אני רוצה למות ושאלות נוספות. הבנתי שאם אחצה את קו האור לא אוכל לחזור יותר. עניתי על השאלות שאיני יודע.

הגעתי לתוך אולם ענק ועצום. ראיתי שם אנשים לבושים יפה. אני הייתי לבוש ברישול ועם דם. כל האנשים באו לקראתי בשמחה ומחאו לי כפיים. סבא שלי שמח שאני שם ולחץ לי את היד. ראיתי שם גם את סבתא של אימא שלי. הרב עובדיה יוסף לחץ לי את היד. הרב עובדיה יוסף לא היה כמו כולם, שהיו נראים כמו בעולם הזה ולבושים יפה. הוא היה חתיכת אור גדול ויפה. ראיתי הרבה אנשים שמתו, שאת חלקם אני מכיר. לנשמה אין איברים. היא מעין רוח בצבע צהוב-לבן. אתה יודע מי זה, שומע את קולו, יכול לדבר איתו, יודע כל מה שעשה בחייו והיכן הוא נמצא. נכנסתי פנימה ושם הייתה במה גבוהה מאוד שעליה היו שלושה אורות - אור אמצעי גבוה, ומימיני ומשמאלי היו אורות קטנים. האורות העידו עלי. הימני אמר את הדברים הרעים שעשיתי והשמאלי את הטובים. היה שם בית דין ובו היו אב-בית-הדין הרב עובדיה, ושני דיינים - הרב יוסף שלום אלישיב והרב יצחק כדורי. פתאום נהייתה דממה בחדר.

למעלה אין מושג של זמן. הרגשתי כאילו הייתי למעלה כמה שנים וכשחזרתי לארץ התברר לי שזה ארך בסך-הכל רבע שעה. למעלה אמרו לי שאחרי שלוש שעות מוות כבר לא ניתן לחזור. ראיתי המון נשמות מסתובבות ביקום. אין להן איברים. אתה יודע עליהן הכל ויכול לתקשר איתן.

הראו לי את סרט חיי באלפית שנייה מהיום שנולדתי. האור התחיל להגיד כל דבר הכי קטן שעשיתי בכל שנייה מחיי. למה עשית עבירה כזו ולמה עשית עבירה כזו. כולם הסתכלו עלי. חשתי מבוכה ובושה שאי-אפשר להסביר. אחרי כן הגיע הקול הטוב שאמר את הדברים הטובים שעשיתי. על כל דבר קטן הרגשתי הרגשה עילאית. כל מצווה קטנה הופכת עולמות. כאשר הוקראו העוונות צעקו לי רשע-רשע, וכאשר המצוות צעקו לי צדיק-צדיק. ככל שהאור התגבר השכר שלי היה גדול יותר. בעבירות היו מלאכי חבלה - אנשים נמוכים לבושי שחור עם זקנים ארוכים מאוד ועיניים רושפות אש. בכל פעם שהייתה עבירה הראו לי אש. לקחו אותי שני אנשים עם כנפיים. לא היו לי ידיים. ראיתי מכל הכיוונים. באותו רגע ידעתי גם מה קורה עם הגוף שלי וכל מה שקורה בעולם, אבל לא היה אכפת לי מזה.

הורידו אותי אולם למטה למקום שקרוי "גן עדן תחתון". פתחו לי את השער וראיתי אנשים לומדים תורה. ראיתי שם [אור] יפהפה, שֶמה שראיתי בהתחלה הוא כלום לעומת האור הזה, שגורם לך לרצות להישאר שם לנצח. הרחתי ריח טוב שלא ניתן לתאר. הרגשתי שזו רק הכניסה לגן עדן. זו הדרגה היותר תחתונה. בגן עדן יש היכל מיוחד גדול וגבוה לאנשים שמתגברים על החטא. גם מי שעושה מצוות בצער כי קשה לו זה דבר גדול. האנשים עם הכנפיים רצו להכניס אותי לגן עדן, אבל מלאכי החבלה לא הסכימו ורצו להראות לי מקום אחר. מלאכי החבלה לקחו אותי למאזניים גדולות. בצד אחד שמו את המצוות ובצד שני את העברות. המאזניים התנדנדו ונראה היה כאילו העברות גוברות אבל בסוף המצוות הכריעו. שמחתי. למעלה אין בחירה ומה שעשית לא ניתן לתיקון. בבית דין של מעלה יש מידת חסד ורחמים על מי שפחות מגיל 20, ועלי קצת ריחמו. מדקדקים בעבירות יותר עם מי שמעל גיל 20.