|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
תובנות נשיות מפוכחות בשיריה של גבריאלה מורז
|
היא כותבת כאישה החושׂפת את המרחב האינטימי שלה בצופן של מילות השיר ● יש מתח מתמיד בין תשוקה ופיכחון, בין קצב החיים וקצב הנפש המבקשת מרגוע ושקט
|
|
גבריאלה מורז וספרה יחפה [צילום: הרצל חקק]
|
|
|
|
|
גבריאלה מורז היא משוררת מפתיעה: כל היקום סביב הוא שׂדה השירה שלה, אך לאחר המבט החוצה היא תמיד מתכנסת פנימה ושבה אל עצמה ואל התובנות האישיות שלה. מדובר בשירה נשית מובהקת, ולכן ניתן לומר: אל התובנות הנשיות שלה, על הפיכחון המר שבהן. היא חשה שוב ושוב תחושת החמצה בדו שיח עם המין הגברי, דו שיח חוזר ונשנֶה של נוגַה הפוגשת את מַאדים.
השירים של גבריאלה מורז מגלים יכולת מרשימה של לוליינות לשונית. נדמה תמיד שמדובר בשירים פשוטים, אך ככל שמעמיקים בטקסטים מגלים עד כמה הכתיבה מתוחכמת וצופנת פואנטות.
השירים הכלולים בספר משקפים מגוון של נושאים וחילופי אקלים של הנפש. הכתיבה בעיקרה היא כתיבה חוויתית, כתיבה מן הלב. והמשוררת מודה שהלב שלה מדוד וקצוב ולא מדובר בלב שאין לו שיעור:
היופי הזה, הפרא,
קורע ממני פרוסות
של לב.
כל יום יותר
ולי אין לב
אחר.
השירים של גבריאלה מורז הם קצרים ומהודקים. בדרך כלל השיר מוליך אותנו בעקבות המילים אל הפואנטה שבסופו. השירים הם תערובת של מציאות וחלום, ולא ברור לעיתים אם השיר הוא זיכרון עובדתי או רסיס של חלום:
במגירת הזכרונות
הזמן מתמעט עד כלות,
וכבר איני יודעת
או זוכרת
אם הערגה היא שהתרסקה
או שמא חלמתי חלום.
השיר נראה שיר חכמתי, שיר שמתמרן בין מציאות לחלום, אך בין השורות מובלע השבר האמיתי: הערגה שהתרסקה. מתברר לנו שלא רק הזמן התמעט והלך, הערגה היא זו שהתרסקה. ואין שֵבר גדול מזה. הדבר הגדול הובלע בין השורות, כמו שמצוקה גדולה לא פעם מסתתרת מאחורי פנים מחייכות.
האהבה מופיעה בשברונה בשירים רבים. יש קונפליקט בין ההתרחשות החיצונית ובין ההתרחשות הפנימית של האוהבים. והנוף של האהבה הוא לא במקרה נוף של מדבר:
תמהיל דמעתי וזֵעתך המרה
אינו נספג בחולות מדברי.
אתה נוטף מעלַי,
יוצר שטפונות
שאינם נגישים לאהבה.
ואני מחכָּה
לשמש
(אף כי מתייבשת בגפי)
אולי היא
תייבש גם
את דמעתי הפנימית.
מתברר שיש באהבה תופעות נסתרות שאינן נגלות כלפי חוץ. גם הדמעה של שברון הלב אינה דמעה נראית לעין, זו דמעה פנימית. השיטפון במדבר שיכול אולי לתת מענה ליובש ולשיממון מופיע כשיטפון המזיק למימוש האהבה. מה שנותר מן האהבה הוא "תמהיל דמעתי וזֵעתך המרה", והציפייה היא לייבש את הדמעה הפנימית כמוצָא מן השֵבר והעצב על אבדן האהבה.
היא כותבת כאישה החושׂפת את המרחב האינטימי שלה בצופן של מילות השיר. יש מתח מתמיד בין תשוקה ופיכחון, בין קצב החיים וקצב הנפש המבקשת מרגוע ושקט.
בספר כלולים גם שירים אַרס-פואטיים, המתארים את המתח בינה ובין המילים, את החיזור שלה אחר המילים. השירים נתפסים כשורש נשמתה, והריחוק מן השירים הוא ריחוק מן הנשמה:
כשהמילים לא מדברות אלַי
אני שותקת להן בחזרה.
נוטרת להן טינה
אבל איני מראָה.
מחכָּה באיזו פינה
למילים עוברות אורַח,
מלקטת את תִפזורותיהן,
מפתָּה אותן לתוך שיריי.
ומברכת,
ברוך שהֵשיב נשמתי אליי.
הדו שׂיח בין המשוררת ובין המילים מתברר כדו שׂיח קשה ולפעמים מר. יש בו חיזור וגם תחבולות, והסיום מתכתב עם ברכת "מודה אני לפניךָ" שיהודי אומר עם השכמה: היהודי(ה) מודה לאל "שהחזרתי בי נשמתי", וכאן: "ברוך שהשיב נשמתי אליי".
יש בשירים מבט מפוכח על החיים, לפעמים מבט מר, לפעמים הוא מהול בהומור עצמי. החיים הם מגרש משחקים, ושם מתרחשות התהפוכות של למעלה-למטה בגורלו של האדם. ממש ברוח הפסוק "מַשפיל שְאול ויַעַל" ( שמ"א ב, 6), כי אֵלה חוקיו של האל. והציפייה היא דווקא לרגעים של המנוחה בקצב הזה של תנודות בגורלך, של המעברים האלה. ציפייה אל רגע של "וַתִשקוט הָארץ". הציפייה היא לרגע שבו המֹאזניים של הנדנדה נרגעים ויש רגע של אתנחתה בתוך סערות החיים:
במגרש המשׂחקים שלנו
הנדנדה
עולה ויורדת
כדרכה.
ורק לפעמים
המֹאזניים מתאַנחים
לרגעים נדירים
של ריחוף משותף.
ונרגע.
יש ניסיון מתמיד להתחקות בשירים אחר חוקי החיים, חוקי היקום ולתהות איך היא מוצאת דרכה בתוך סבך החוקים הללו. הכתיבה היא כתיבה נשית, והיא מתארת איך אישה כלואה בתוך מסגרותיה וגם פורצת מתוכָן. לצורך ההישׂרדות היא מנסה לפענחַ את התופעות סביבה ואת חוקיהן, ובעיקר היא נקלעת לסבך כשהיא מנסה לפענח את חוקי האהבה. השֵבר בקריאת החוקים פוקד אותה שוב ושוב, והיא תמיד מתפללת לאהבה התמימה שתפקוד אותה שוב:
באה אליך עירומה
עטופה ברטט ציפייה
בחסדה של המילה,
באה אליך ללא מורא.
באה אליך יחפה
על מצעה של תפילה
מדלגת על המשׂוכה
של נפש מייחלת ופתַיה.
בתוך הכָּאוס של חוסר חוקים היא מחפשת עוגֶן ונחמה, אהבה של אמת. היא מנסה בשיריהָ לפענח ללא הרף את הקודים של העולם האנושי ואת הקודים של נפשה שלה. השירה שלה היא סוג של דו שׂיח עם עצמה, כדי לגלות את החוקים של רגשותיה שלה. והיא מקוננת על כך שעליה לשׂרוד בעולם של טורפים כשהיא עצמה אינה ציפור טרף:
בקיני, קינה ונהי
לא לציפור קוקית הבכי
ברום, בבדידות מזהרת,
עד כה תנסוק רק ציפור טרף.
שיריה של גבריאלה מורז הם שירים חוויתיים, ולכן גם שירים מרגשים. זו שירה נשית חזקה ונוקבת.
"אם זה גרם לי לרעוד מִקור באופן ששום אֵש לא תוכל להחֵם לי, אני יודעת שזוֹ שירה", כתבה במאה ה-19 המשוררת אמילי דיקנסון.
השירים של גבריאלה מורז גורמים לנו לרעוד מקור או לרתוח מחום, ומדובר במילים בלבד.
|
| תאריך:
|
09/12/2015
|
|
|
עודכן:
|
09/12/2015
|
|
בלפור חקק
|
|
תובנות נשיות מפוכחות בשיריה של גבריאלה מורז
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
יוסף כהן אלרן
|
9/12/15 21:45
|
|
|
|
2
|
|
חיים ספטי
|
12/12/15 15:53
|
|
|
|
3
|
|
חיים ספטי
|
12/12/15 16:02
|
|
בתקופה האחרונה התרחב העיסוק במתחים ובאירועים באזור ים סין הדרומי, תוך מיקוד בפעולות צבאיות שנוקטים המעורבים, ובעיקר סין וארצות הברית, בהקשר זה. ההתרחשות במזרח אסיה מהווה דוגמה מרתקת לניהול שיח רב-צדדי ורב ממדי מגוון בין הצדדים, כאשר כלים מדיניים, צבאיים וכלכליים משולבים, מופעלים ומשלימים זה את זה לכדי מסכת תקשורת אחת. השימוש בכלים צבאיים לצרכי תקשורת אסטרטגית הנו אמנות מורכבת, אשר לצד אתגרי בהירות מסרים, אי-הבנות והשפעות על קהלי פנים וחוץ, כרוכה גם בסיכוני חיכוך והסלמה ובסיכון חיי אדם. לכאורה, אין ישראל מושפעת ישירות מהמתרחש בזירה רחוקה זו, אולם נכון לה לגלות עניין בכך. זאת, הן בשל השפעת יחסי ארצות הברית-סין על יחסי ישראל עם כל אחת מהן, והן בשל התקדימים, הלקחים והמשמעויות הרלוונטיים לסביבתה הקרובה של ישראל.
|
|
|
|
|
ועידת פריז לשינוי אקלים, היא COP21, נכנסה ביום שני (7.12.15) לשבוע השני של הדיונים. נציגים רשמיים של 195 מדינות התכנסו כדי לדון בשני נושאים חשובים: הפחתת פליטות של גזי חממה בעולם והיערכות לשינוי האקלים שכבר מתרחש - זו לא שאלה של אם השינוי הזה קורה, אלא מה עושים בשביל להתמודד אתו. פרופ' יואב יאיר, דיקן בית הספר לקיימות במרכז הבינתחומי בהרצליה ומומחה למדעי האטמוספרה והחלל, עוקב אחר המתרחש בפריז ומספר על מה שהתרחש שם עד עתה.
|
|
|
|
|
רביב דרוקר וברוך קרא, מגישי תוכנית 'המקור' (ערוץ 10), עשו זאת שוב. הם הוציאו תחת ידיהם "כתבת תחקיר" מזוהמת ושקרית (יום ג', 08.12.15) במטרה לפגוע ב-News1 בכלל ובח"מ בפרט. בכתבתם הם התיימרו לפתור את "תעלומת התאבדותו של תנ"צ אפרים ברכה". אך במקום להביא בפני הצופים, אחרי תחקיר מעמיק, את המידע האמיתי והמדויק מדוע אכן התאבד; ובמקום לפרסם את החשדות החמורים שאומתו על-ידי המחלקה לחקירות שוטרים בחקירה הסמויה שנערכה נגד תנ"צ ברכה (לרבות: הדלפות וקבלת שוחד) בשורה של עניינים; ובמקום לפרסם את המידע הפרטני שהתגלה על ברכה באשר להדלפות מצדו, תמורת שוחד, בפרשת השוחד בעיריית אשדוד שנחקרה על-ידי המשטרה; בחרו שני הליצנים להאשים את הח"מ בפרסומים כוזבים - שדחפו כביכול את ברכה למותו הטרגי.
|
|
|
|
|
אצטדיון הכדורגל ברחוב וולפסון בדרומה של העיר עפולה, ששימש במשך קרוב ל-60 שנה, מאז שנות ה-50 של המאה הקודמת, מגרש כדורגל ראשי של העיר עפולה ובו שיחקו שחקני קבוצות הכדורגל של העיר לדורותיהם, צפוי להיהרס תוך מספר חודשים ובמקומו, כך נמסר, תבנה קריית חינוך דתית.
|
|
|
|
|
לפני חמש שנים עברנו לבית ישן שהיו לו קירות בטון שעוביים 20 סנטימטרים וגג אסבסט שכבר אסור להשתמש בו. תמיד היה שם חם בקיץ וקר בחורף. כשהחלטנו לשפץ אותו החלפנו לגג אטום ומבודד מפני החוץ, עטפנו את הבית בשכבה מבודדת, התקנו חלונות איכותיים והגדלנו את הפתחים כדי לזכות ביותר תאורה טבעית בבית. היום הבית נעים ומואר, וקל לחמם ולקרר אותו.
|
|
|
|
|
