|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
המטוויה הערבית הפכה למחנה צה"ל <br>
|
אני זוכר כילד את ההילה והמסתורין סביב המחנה, שהיה מוקף חומת אבן גבוה וגדרות ולא היה ניתן לראות מה מתרחש בתוך הבסיס, דבר שהגביר את המסתורין סביבו
|
|
מבנה הסטורי במחנה בית דגן
[צילום: אלי אלון]
|
|
|
|
|
|
|
|
| היה זה בית חרושת משוכלל לייצור אריגים ותפירת בגדים שהוקם בהשקעה גבוהה. | |
|
|
|
|
מזה כ-15 שנה עומד שומם ונטוש מחנה צה"ל בית דגן. לא רבים יודעים כי במקום פעלה בשנות ה-40 מטוויה ערבית גדולה וכן שימש המקום כמפקדה לאנשי כנופיות ערביות - סיפורו ההיסטורי של המחנה הצבאי. מחנה צה"ל בית דגן, הממוקם סמוך מאוד לצומת בית דגן כ-100 מטר צפונית לצומת. הוקם זמן קצר לאחר קום המדינה. שטחו כ-70 דונם ושימש במשך כ-40 שנה כבסיס לייצור ולתחזוקת חלפים וכלים צבאיים. הוא פונה על-ידי צה"ל בשנים 2000-2001 ומאז ועד היום עומד הוא נטוש, שומם ומוזנח. באוגוסט 2011 פרסמתי כתבה על מחנה צה"ל זה. הכתבה התמקדה בעיקר בהזנחה של המקום שהפך מאז ננטש למזבלה של ערימות פסולת וחומרי בניין, ובהיותו מפגע אקולוגי וסביבתי חמור. מעט ידוע והתפרסם על תולדותיו ועברו ההיסטורי של המקום. בזמנו פניתי להיסטוריונים וחוקרי ידיעת הארץ ידועי-שם ונברתי בארכיונים כדי לנסות לברר תולדותיו וההיסטוריה המוקדמת של המקום. אולם החומר שנמסר לי היה מועט ביותר מלווה בהשערות ולא תמיד מבוסס באסמכתאות מוצקות. עברו ההיסטורי של המקום סיקרן ועניין אותי מאד, גם בשל היותי חובב היסטוריה, אבל בעיקר כי המקום הוא למעשה אחד מנופי ילדותי, שכן נולדתי וגדלתי במושב השוכן לא הרחק ממחנה צה"ל בית דגן, ואחד מתושבי המושב אף עבד כאזרח עובד צה"ל במחנה. אני זוכר כילד את ההילה והמסתורין סביב המחנה, שהיה מוקף חומת אבן גבוה וגדרות ולא היה ניתן לראות מה מתרחש בתוך הבסיס, דבר שהגביר את המסתורין סביבו. שמועות התהלכו פה ושם במושב בו גדלתי כי במחנה מייצרים חומרי קטל הרסניים. בשנים האחרונות פרסמה עמותת חיל חימוש את תולדותיו של בסיס בית דגן שהשתייך לחיל חימוש. מחקר נוסף על תולדות המקום ערך רופא מבית חולים בלינסון בשם ד"ר אסף פולת. פולת מספר לי כי התגורר בעבר במושב משמר השבעה וערך מחקר על אתרים היסטוריים באזור ובכלל זה גם על מחנה הצבאי בית דגן ועברו ההיסטורי. מעיון במחקרים אלה ובארכיונים ומהצלבת מידע ניתן לקבל תמונה פחות או יותר מדויקת על עברו ההיסטורי ותולדותיו של מחנה הצבאי בית דגן. בתקופה שלפני קום המדינה שכנו כידוע באזור כפרים ערביים כמו בית דג'ן( כיום בית דגן), אֶל-חֵ'ירִיָּה, (צומת מסובים), א-ספירייה (כפר חב"ד), כפר עאנה וסאקיה (אור יהודה). מסביב לכפר בית דג'ן (כיום בית דגן) השתרעו פרדסים אותם עיבדו תושבי הכפרים באזור. במערב הכפר, בשטח עליו שוכן כיום מושב משמר-השבעה והמחנה הצבאי הנטוש בבית דגן, השתרע פרדס גדול עד בואכה צומת בית דגן. בשנות ה-40 הוקמה בתוך פרדס זה סמוך לצומת בית דגן מטוויה ערבית גדולה. שמה היה "גולדן ספינדל" (מטוויית הזהב). היה זה בית חרושת משוכלל לייצור אריגים ותפירת בגדים שהוקם בהשקעה גבוהה. המטווייה, כללה שני אולמות ייצור גדולים, שני מחסנים לחומרי גלם ושני בנייני מִנהלה, למקום הובאו מכונות חדישות שנקנו בחו"ל. עשרות רבות של פועלי ייצור מהכפרים באזור ואף מסוריה הגיעו והועסקו כאן בשלוש משמרות. הנהלת המטווייה שכנה בבית אבן שנבנה בכניסה למפעל. אגב חלק ניכר מהמבנים קיימים במקום עד היום. |
|
כחודשיים לאחר הכרזת המדינה נעצר אחמד אבו לבן ביחד עם אחיו וכמה מחברי הוועד ביפו לאחר שבחיפוש שערכו כוחות הצבא בבית הוועד ביפו "נמצאה כמות נשק"
|
| ▪ ▪ ▪ |
אחד מבעלי המטווייה היה אחמד אבו לבן, איש אמיד בעל השפעה תושב יפו, שהיה חבר מועצת העיר יפו וחבר הוועדה הלאומית ביפו. ביולי 1948 כחודשיים לאחר הכרזת המדינה נעצר אחמד אבו לבן ביחד עם אחיו וכמה מחברי הוועד ביפו לאחר שבחיפוש שערכו כוחות הצבא בבית הוועד ביפו "נמצאה כמות נשק". מעצרם הוארך בפקודת שופט בית משפט השלום ביפו, ידידיה לוי ל-8 ימים. עיתון "על המשמר" שמדווח על המעצר בגיליונו מיום שישי 27 באוגוסט 1948 מציין בידיעה כי "עורך הדין בנימיני המופיע בשם הנאשמים טען כי הנשק המועט שנמצא אינו שייך לנאשמים אלא נשאר במקום עוד לפני "הכיבוש" (הבית בו נמצאת ועדת יפו לפני כן מעון לוועדה הלאומית). השופט המליץ להשאיר את הנאשמים תוך יחס מיוחד" .עד כאן ציטוט מהידיעה כפי שפורסמה ב"על המשמר". ידיעות על המעצר פורסמו גם בעיתונים נוספים כמו "המשקיף", "הצופה" ועוד. במאי 1948 לאחר כיבושה של יפו, אחמד אבו-לבן כחבר ועד יפו היה אחד מהחותמים בשם נציגי העיר יפו על כתב והסכם הכניעה שנחתם בתל אביב בין נציגי יפו לנציגי ה"הגנה".
|
|
המטווייה נסגרת ומתמקמים בה אנשי כנופיות ערביות
|
|
|
|
מבנה אבן במחנה צה"ל הנטוש [צילום: אלי אלון]
|
|
|
|
|
|
|
| לאחר משא-ומתן שנמשך מאז 1949 האפוטרופוס הממשלתי החליט שציוד המטווייה יימכר ל"משביר המרכזי". | |
|
|
|
|
לאחר משא-ומתן שנמשך מאז 1949 האפוטרופוס הממשלתי החליט שציוד המטווייה יימכר ל"משביר המרכזי"
|
| ▪ ▪ ▪ |
עם התחלת מאורעות תש"ח וההידרדרות במצב הביטחוני באזור פסקה פעילותה של המטווייה. על-פי מחקרו של ד"ר אסף פולת התמקמו במבני המטווייה השוממים חמושים ערבים אנשי כנופיות בפיקודו של של חסן סלאמה, מפקד הכנופיות הערביות במחוז לוד שהגיעו לכאן על-מנת להשתתף בהתקפות על בית הקרן הקיימת (בית שוגרמן), מוצב יהודי ששכן כ-500 מטר בלבד מערבית למבני המטוויות. המוצב אוייש על-ידי לוחמים אנשי פלמ"ח וההגנה כדי להגן מפני התקפות והפגיעה כנגד התחבורה היהודית שעברה בכביש. בחודש מאי 1948 כבשו הכוחות היהודים במסגרת "מבצע חמץ" את מצודת המשטרה הבריטית ליד צומת בית דגן שננטשה על-ידי הבריטים שעזבו את הארץ ונתפסה לזמן קצר על-ידי לוחמים עירקים. הכוחות היהודים בסביבה הגיעו גם למטוויה הסמוכה למצודת המשטרה ומצאו אותה נטושה, כשחלק מהמכונות ניצבות עדיין באולמות הייצור. זמן קצר לאחר קום המדינה הועברה מטווייה "גולדן ספינדל" על ציודה היקר לרשות האפוטרופוס לנכסי נפקדים. עיתון "דבר" מיום רביעי 10 בינואר, מדווח כי לאחר משא-ומתן שנמשך מאז 1949 האפוטרופוס הממשלתי החליט שציוד המטווייה יימכר ל"משביר המרכזי". המכירה עוררה מחאה מצד חברות וגופים כלכליים אחרים שטענו כי "המשביר המרכזי" הופלה לטובה מצד הממשלה (האפוטרופוס)במכירת המטווייה. הנושא אף הועלה לדיון בשאילתה שהגיש חבר הכנסת א. כהן לשר האוצר אליעזר קפלן. קפלן השיב בתשובה לשאילתה כי "לא הייתה כל הפליה לטובת "המשביר"". בעיתון "חירות" מ-5 באפריל 1951 התפרסמה ידיעה כי "שתי הגגות של "גולדן ספינדל" בבית דגון נמכרו על-ידי משרד האפוטרופוס ב-550 ל"י .משרד הביקורת, קבע שפקידי האפוטרופוס שהיו אחראים למכירה עשו זאת בזדון כיוון שערך שתי הגגות נאמד בחמשת אלפים ל"י בקירוב.
|
|
המטווייה הופכת לסדנא צבאית לתיקוני רכב וציוד לחימה
|
|
|
בזמן מלחמת יום כיפור בשנת 1973 הותקנו בבסיס משגרים לטילי העורב (טאו) שהגיעו אז בפעם הראשונה לצבא במשלוח החרום מארה"ב
|
| ▪ ▪ ▪ |
בתקופת מלחמת השחרור הפך שטח המטווייה למתקן תיקוני רכב של חיל התחבורה ותוקנו בו רכבים ומשוריינים. האנגרים הגדולים ששימשו עד לא מכבר לאולמות יצור לאריגי בד הפכו לסדנאות לתיקון רכבים. ב-11 בינואר 1949 הפכה סדנת התחבורה בבית דגן, בהוראת המחלקה לתפקידים מיוחדים במטכ"ל, ליחידה במ"ב 684 (בית מלאכה בסיסי) בתחילה בוצעו במקום תיקוני רכב א' (טנדרים, משאיות ומכוניות נוסעים), והוקמו שם נגרייה, רפדייה ומצבעה. באפריל 1949 כבר פעלו בו ארבע סדנאות בהם עבדו כ-130 בני אדם - קצינים, נגדים, חיילים סדירים ואזרחים עובדי צה"ל - ביניהם עולים שזה עתה באו לארץ.
בשנות ה-50, זו הייתה סדנת העבודה הגדולה בצה"ל שכללה יותר מ-1000 עובדים, חיילים ואזרחים, ביניהם עולים חדשים וגם ערבים שגויסו מבין השבויים שנתפסו במלחמה (ויש מהם שהמשיכו לעבוד במחנה עשרות שנים אח"כ), בהמשך שונה שם היחידה בבית דגן ונקראה במ"ב 681 (בית מלאכה בסיסי). בתקופת מלחמת סיני תוקנו והושמשו כאן גם טנקים ומשוריינים.
בשנות ה-60 פותחו בבסיס בית דגן אמצעי ראיית הלילה הראשונים של צה"ל. בתחילת שנות ה-70 שונה שם היחידה למש"א 7100 (מש"א-מרכז שיקום ואחזקה). בזמן מלחמת יום כיפור בשנת 1973 הותקנו בבסיס משגרים לטילי העורב (טאו) שהגיעו אז בפעם הראשונה לצבא במשלוח החרום מארה"ב. היחידה גם שיקמה במהירות מנועי טנקים פגועים שהגיעו משדה הקרב. לקראת שנת 2000 הועברו כל פעילויות המחנה למקומות אחרים והוא נעזב סופית בשנים 2000-2001. ומאז ועד היום מזה כ-15 שנה עומד שומם ונטוש.
|
|
שימור המקום ו"בית האבן" במחנה?
|
|
|
|
מבנה בו שכנה מפקדת מחנה בבית דגן [צילום: אלי אלון]
|
|
|
|
|
טל בן-נון, מנהלת מחוז המרכז במועצה לשימור אתרי מורשת בישראל
|
|
|
|
| "כבר שלוש שנים שאני מנסה לטפל בבסיס הנטוש הזה. אני מכירה בו כל מבנה וכל פינה וסיירתי במקום כמה פעמים כולל עם המשרד לאיכות הסביבה". | |
|
|
|
|
כרגע בשל בדיקות שהעלו זיהום קרקע גבוה במקום יהיה קשה לשווק את האדמה שם מפני שצריך לערוך ניקוי, תהליך יקר
|
| ▪ ▪ ▪ |
במתחם שטח מחנה בית דגן נותרו שורה של מבנים היסטוריים. שלושה בולטים במיוחד. האחד נמצא בצפונו של המתחם. זהו מבנה אוריינטלי עם קשתות בסגנון בניה ערבי. לא ברור לי למה שימש ומתי הוקם אבל ככל הנראה על-פי התרשמותי מדובר במבנה בן כ-100 שנה. מבנה נוסף הוא מבנה אבן בו שכנה הנהלת המטווייה שיתכן ששימש קודם כבית ספר לילדי הכפר בית דג'ן. לאחר שהמטווייה פסקה לפעול שימש מבנה האבן כמפקדתם של אנשי כנופיות בפיקודו של של חסן סלאמה, שהגיעו לכאן על-מנת להשתתף בהתקפות על בית הקרן הקיימת (בית שוגרמן), במטרה לכבוש את מתחם בית הקרן-הקיימת מהמגינים היהודים שישבו שם. ד"ר אסף פולת מספר כי במסגרת מחקרו על בית האבן במחנה בית דג'ן נודע לו שבכפר סבא שוכן בית דומה, בית האבן של שכונת יוספטל הוא המבנה היחידי שנותר מכפר סבא הערבית, בה היה בית ספר. היום הוא משמש כמועדון נוער שכונתי. בזמנו פניתי לטל בן-נון, מנהלת מחוז המרכז במועצה לשימור אתרי מורשת בישראל בבקשה לדעת האם במועצה לשימור מודעים למבנים ההיסטוריים בבית דגן ומה נעשה לגבי שימורם. וזו תשובה ששלחה אלי אז, טל בן נון מתאריך 20.2.2013. אני מביא אותה כלשונה: "כבר שלוש שנים שאני מנסה לטפל בבסיס הנטוש הזה. אני מכירה בו כל מבנה וכל פינה וסיירתי במקום כמה פעמים כולל עם המשרד לאיכות הסביבה. אני יודעת על התוכניות למחלף וביקשתי מהמשרד לאיכות הסביבה לדרוש במסגרת סקר השפעה על הסביבה שהם דורשים לבקש גם תיעוד היסטורי של המבנים. במקביל בדקתי במנהל מקרקעי ישראל את מצב הבעלות על המקום והסתבר לי שכרגע בשל בדיקות שהעלו זיהום קרקע גבוה במקום יהיה קשה לשווק את האדמה שם מפני שצריך לערוך ניקוי, תהליך יקר. באוניברסיטת תל אביב בשנה הבאה סטודיו השימור יעסוק במקום ואז אולי יהיה לנו יותר מידע מה היה המקום לפני קום המדינה. ההשערה של פרופ' אד"ר אמנון בר-אור המעביר את הסטודיו היא שזה היה אזור תעשיה מסוג כלשהו. ברור שיש שם גם מבנה אחד מתקופה מוקדמת יותר אבל שאר המבנים הם כנראה מתקופת המנדט. מעבר לצילומים שאני צילמתי את המקום אין לי מידע נוסף. אני משוכנעת שיש מה לשמר שם, ולכן אני עם היד על הדופק בכל נושא התוכניות המקודמות". עד כאן תשובתה של טל בן נון. מתשובתה אפשר להבין כי במקום מתוכנן לקום מחלף.
|
|
| תאריך:
|
06/01/2016
|
|
|
עודכן:
|
06/01/2016
|
|
אלי אלון
|
|
המטוויה הערבית הפכה למחנה צה"ל
|
|
למרות שאיום הכופר נמצא איתנו כבר יותר מחמש שנים תוכנות הכופר ממשיכות להיות הדבר החם בתחום איומי הסייבר, ובחודש האחרון של השנה התוקפים היו נחושים במיוחד להדביק את המחשבים שלנו באותה תוכנה שנועלת את כל הקבצים במחשב ודורשת תשלום עבור שחרורם.
|
|
|
|
|
פסק הדין של בית המשפט העליון בערעור שהגיש הרב יאשיהו פינטו, חוטא לאמת. וגם לא חכם. לא בגלל גזר הדין הסופי שנקבע - 12 חודשי מאסר בפועל בגין עבירת שוחד שבה הורשע הרב פינטו, על-פי הודאתו - על-אף מצבו הרפואי (החמור יותר מזה של אורי לופוליאנסקי), ולמרות הנסיבות המיוחדות שנודעו בתיק זה (פרשות השוחד בהן לקה תנ"צ אפרים ברכה), אלא במיוחד בשל התחמקות השופטים הנכבדים שדנו בערעור: יצחק עמית, צבי זילברטל ומני מזוז, מלדון לגופו של עניין במניעת חומרי החקירה, באופן זדוני, מהרב פינטו, ומשיבוש של הליכי המשפט. בכך "הכשירו" השופטים פעילות עבריינית מצד הפרקליטות, שאף כפתה עמדתה, לשם ביצוע זממה, על בא-כוחו של פינטו, עו"ד איל רוזובסקי.
|
|
|
|
|
פיגוע הירי בבית הקפה ברחוב דיזנגוף בתל אביב ביום שישי האחרון בהמשך להסלמה בשבועות האחרונים על-רקע המצב הביטחוני, מוצא רבים מאיתנו חשופים למצבי לחץ וחרדה בשל הדיווחים הרבים אשר פוגעים בשגרת חיינו הבסיסית ומערערים את מצבנו הרגשי.
|
|
|
|
|
השופטת: כרמית פאר-גינת, בית המשפט לתעבורה בחיפה
|
|
|
|
|
הארגון-מחדש בתעריפי התחבורה הציבורית במטרופולינים הגדולות החל כבר ביום שישי האחרון (1.1.16), אך רוב הנוסעים שנחשפו אליו, עשו זאת רק היום (א') עם תחילת שבוע העבודה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
עדנה ויג
משוררים רואים בשירה דרך לבטא את הדיוקן העצמי שלהם ואת חלומם  כאן המשורר מבטא זאת כבר מראשיתו כעוּבּר, שגדל להיות משורר
|
|
|
|
|
יוסי אחימאיר
"ביבי נקלה, ביבי נבל, ביבי מושחת, ביבי שקרן, ביבי מאוס, ביבי תחמן"... כך נפתח ביום שלישי מאמר בעיתון ה"הגון", שופר הפלשתינים - הארץ
|
|
|
|
|
רון בריימן
יש לעודד השתתפות של ארצות הברית ושל "העולם הנאור" בחיסול בפועל של הפצצה האירנית המאיימת על העולם כולו, לרבות על הצ'מברליינים האירופיים, ולא רק על ישראל
|
|
הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|
