זה שעו"ד רוני אלוני-סדובניק העלילה על שלושה שופטים מחוזיים, כאילו כפו על נערה לשחזר כיצד נאנסה - זה כבר ידוע ומוחלט, ולא משנה כמה היא תמשיך לטעון את ההפך. הדברים נקבעו בידי נציב התלונות דאז,
אליעזר גולדברג, ואומצו בידי נשיא בית המשפט העליון דאז,
אשר גרוניס.
המסמכים שחשפנו כאן (16.3.16) מלמדים, שהעלילה של אלוני-סדובניק נגד
צבי סגל,
משה דרורי ו
יורם נועם הייתה שקרית מראשיתה, והיא הייתה חייבת לדעת זאת. אלוני-סדובניק התבססה בתלונותיה על עמודים 105-104 לפרוטוקול הדיון, והפנתה אל עמודים אלו. אך עמודים אלו מגלים:
- לא הייתה שום הדגמה של האונס, אלא של מצג רגליו של אחד הנאשמים, לצורך דיון בשאלה האם פיזית יכול היה לאנוס את הנערה - השאלה המרכזית עליה נסב כל התיק.
- הנערה הדגימה את מצב הרגליים מרצונה, בעת החקירה החוזרת בידי התובע.
- סגל ביקש ממנה להדגים רק את מצב רגליו של הנאשם.
- הסניגור מנחם בלום הוא שהדגים שוב מצג הרגליים - באותם עמודים שלטענת אלוני-סדובניק היו במרכז ההשפלה הנוראה של הנערה.
- הנערה לא ברחה מהאולם בוכיה ובלום לא צעק אחריה דבר.
אלא שאלוני-סדובניק לא לבד בסיפור העלילה הזה. היא לא הייתה יכולה להפיצו בלא התמסרות של כמה עיתונאים, אשר קנו את הסיפור בלי שום בדיקה, ובלי הנמהרות של השרה דאז,
ציפי לבני. והיא לא הייתה יכולה להמשיך ולצרוב אותו בתודעה בלי סיועו של
רביב דרוקר, שדבק בשקרים למרות הממצאים הברורים של גולדברג ולמרות שבדיקה פשוטה הייתה מגלה לו - אפילו לו - את האמת.
נתחיל בלבני, עורכת דין בהשכלתה. לא חלפו שעות בודדות מאז פרסמה התקשורת את טענותיה של אלוני-סדובניק, והיא פנתה לגולדברג בבקשה רשמית לבדוק את הנושא. אם הייתה לבני מבקשת לראות את הפרוטוקול, היא הייתה מגיעה מיד למסקנה שמדובר בעלילה שקרית. אבל לבני, כמו לבני, שלפה. במקום לנהוג בממלכתיות המתחייבת מתפקידה הבכיר, היא פעלה בצורה פופוליסטית כדי לזכות בכמה כותרות. למותר לציין, שהיא מעולם לא התנצלה על התלונה הנמהרת שהגישה.
נעבור לדרוקר. תחקירו בתוכנית "המקור" שודר בספטמבר שעבר, שנתיים לאחר שגולדברג קבע חד-משמעית שהייתה זו עלילה. זה לא הזיז לו. השידור נעשה זמן קצר לאחר שבית המשפט העליון התיר לו להשמיע את הקלטת הדיון. תחקיר כזה לא מכינים תוך ימים אחדים; הרי הבקשה לשדר את ההקלטה התבססה על הכרת תוכנה. אבל כיצד ידע דרוקר מה יש בה, כאשר היה עליה צו איסור פרסום? מי העביר לו, תוך הפרה של החוק, את ההקלטה או לכל הפחות סיפר לו בפרוטרוט מה יש בה? תנחשו לבד למי היה אינטרס לעשות זאת.
אבל זה לא העיקר. דרוקר שידר קטעים נבחרים, ולמשל לא השמיע את הקטעים בהם סגל, דרורי ונועם נזפו בבלום - והיו לא מעט מקרים כאלו, כפי שניכר בפרוטוקול שפורסם כאן. הוא לא סיפר לצופים, שעו"ד טלי אייזנברג - שייצגה את הנערה ובניגוד לאלוני-סדובניק נכחה באולם - הכחישה מכל וכל את העלילה. ואגב: הוא כינה את הנאשמים "אנסים" למרות ששלושה מהם הורשעו במעשים מגונים; אבל ברור שהמילה הזאת עושה רושם הרבה יותר חזק.
הכי חשוב הוא, שאם דרוקר היה טורח לקרוא את הפרוטוקול, הוא אמור היה להגיע מיד למסקנה שהסיפור האמיתי הוא כיצד עורכת דין חסרת מעצורים מעלילה על שלושה שופטים. אבל למה לקרוא? למה לבדוק? למה לעשות את המינימום בו מחויב כל עיתונאי מתחיל? למה לתת למשהו קטן כמו האמת לקלקל את הסיפור?
זו כמובן לא הפעם הראשונה בה דרוקר מפרסם כזבים ביודעין. הוא
עשה את זה בפרשת ביביטורס; הוא
עשה את זה בנוגע לחקירתו של השופט
יורם דנציגר;
הוא עשה את זה בפרשת אפרים ברכה. חפשו "רביב דרוקר" ב-News1 ותמצאו עוד ועוד דוגמאות.
אם שוטה אחד זורק אבן למים, לא יוכלו עשרה חכמים להוציא אותה. צאו וחשבו, מה קורה כאשר את התבשיל הסרוח מבשלים עורכת דין מעלילה, פוליטיקאית פופוליסטית ועיתונאי כזבן. והכי גרוע: שכל השלושה עדיין מתהלכים בינינו ויכולים להמשיך בעלילות, בפופוליזם ובכזבים. מצד שני, אנחנו מבטיחים להמשיך ולחשוף מעשים אלו - שלהם ושל דומיהם.
