סיפורו של יואב נחשון ממייסדיי "הגבעטרון"

יואב נחשון נולד בקיבוץ גבע בשנת 1933,לאליהו וחנה (קיפר) נחשון מראשוני קיבוץ גבע. יואב למד בבית הספר המקומי והחל לשיר בגיל 16 בכיתה ובמקהלה האזורית עליה ניצח ארנסט הורוביץ מבית השיטה. במחנה קיץ של כתה ט' במעיין עין- חרוד נערכה תחרות זמר. יואב שר בשלישייה יחד עם שתי בנות כיתתו, תמי גור אריה, ואילנה רובינא (בתה של חנה רובינא) שהייתה ילדת חוץ בגבע. השלישייה זכתה במקום ראשון בתחרות.

בשנת 1952 התגייס יואב לצה"ל, לנח"ל וסיים כקצין ב-1955. מדי פעם שר באירועים מיוחדים בצבא, שם פגש במוזיקאי נחום (נחצ'ה) היימן. לאחר סיום שירותו הצבאי, הצטרף ב-1955 אל מקהלת איחוד הקבוצות והקיבוצים, בניצוחו של יהודה שרת ז"ל ואחריו -אבנר איתי. ב"מקהלת האיחוד" שר באופן פעיל במשך כ-12 שנה עד 1967. במקביל שר גם בקבוצת ה"גבעטרון" למעשה כמעט מתחילת דרכה.

בתום מלחמת ששת הימים יצא לקורס מרכזי משק, ונאלץ, להפסיק השתתפותו במקהלת האיחוד. ונשאר לשיר רק ב"גבעטרון". בנו של יואב, עופר נחשון מספר לי, כי אביו יואב הוא ש"שידך" בשנת 1958 את המלחין נחום "נחציה" היימן, אותו הכיר במסגרת שירותו בנח"ל - עם "הגבעטרון". והשאר היסטוריה.

ותיקי הגבעטרון מספרים כי באחת ההופעות במלחמת יום-הכיפורים שמחו החברים לגלות בקהל את חברם מפקד הפלוגה, יואב נחשון. הוא כמובן הצטרף אליהם על הבימה.

במחצית שנות ה70 והוא בן 42 בלבד אובחנה בגופו של יואב מחלת הפרקינסון, אולם חרף מחלתו הוא המשיך לשיר במקהלה אף כסולן ובהצלחה עוד שנים רבות. יואב היה בעל חוסן פיזי ונפשי וניהל מאבק בגבורה ובאומץ במחלה, מספרים עליו בני משפחתו. ב-1988 לאחר כ-35 שנים בהן שר ב"גבעתרון" פרש בעצב מהמקהלה אותה כה אהב.

במקביל להופעתו בגבעטרון, נשא יואב בתפקידים שונים בקיבוץ גבע. הוא היה רועה צאן, מרכז משק, גזבר ועוד. בין השנים 1981-1984 היה מנכ"ל קואופרטיב התחבורה בית שאן -איחוד. בשנת 1988 למד יואב בסמינר "אפעל". עם שובו מן הלימודים, בשנת 1989, קיבל עליו לארגן בשיתוף אלי גורן את ה"חוג ליהדות" בגבע בו מופיעים מרצים בעלי שם בנושאי תרבות יהודית. במשך 11 שנה מ-1989 ועד שנת 2000, היה יואב אחראי להקשר עם המרצים בחוג ליהדות, על מפעלם להקמת והפעלת חוג היהדות קיבלו בשנת 2001 אלי גורן ויואב נחשון את פרס יו"ר הכנסת לאיכות חיים לשנת תש"ס, "על התנדבותם ופעולתם במסירות בלב ובנפש בהפעלת "החוג ליהדות".

בשנים האחרונות לחייו חלה החמרה משמעותית במחלתו. כל אותן שנים היה עטוף ומוקף באהבת רעייתו רחלה, ילדיו, בני משפחה נוספים וחברים בקיבוץ. הותיר אחריו רעיה, רחלה ו-4 ילדים: איילת, עופר, עמיר, ונירה. ביוני 2015 הכריעה אותו מחלתו והוא נפטר והוא בגיל 82. הוא הובא לקבורה בבית העלמין בקיבוצו גבע בו נולד ולמעשה התגורר בו כל חיו.

נכדתו של יואב מספרת על ימיו האחרונים: " הוא סיים את חייו בשלווה במיטה בביתו בקיבוץ שכה אהב, עטוף במוזיקה שלו, מלווה במשפחה מחבקת ומלטפת, עד נשימתו האחרונה - משפחה שכל כך אוהבת ומעריכה אותו. אין ספק, שקיבל את הכבוד הראוי לו"
ומוסיפה הנכדה: "בכל הזדמנות אני מספרת על כמה סבא שלי היה מוכשר, חכם, מעניין ובעיקר אמיץ! הוא התמודד אל מול המחלה במשך 40 שנה בגבורה ולא נתן לה לשלוט עליו. רובינו הנכדים, חווינו ממנו שנים רבות וטובות בתור סבא פעיל ובריא. כל כך הרבה זיכרונות יש לנו, ממנו ואיתו. הטיולים בגלבוע, יודע הכול על כל צמח, להסביר על הנוף, על ההיסטוריה, הגאוגרפיה. אין טיול משעמם, ובטח שאין טיול שלא לומדים ממנו.

לקום ב 5 בבוקר, עם הזריחה- לנסוע על האופניים לדיר, להסתכל עליו מטפל בכבשים בעדינות ובכבוד- היידה עולים על הטרקטור ונוסעים לשדות שצמודים לגבע לרעות את הכבשים. מי עוד יכול להגיד שסבא שלו- גם זמר דגול, וגם רועה צאן ? סבא חכם וחריף, שיודע תמיד לענות על כל שאלה, בכל נושא- מיהדות ועד היסטוריה, של כל עם וכל תקופה - מתקשרים לסבא ומקבלים הסבר מפורט".

למרות מחלתו מספרת נכדתו המשיך לתפקד כרגיל עד כמה שאפשר, עד לפני כמה שנים שהמחלה השתלטה לבסוף עליו אחרי "פייט" של שנים מצדו, סבא יואב ישב אתנו בסלון, מקשיב לשיחות, משתתף כשיכול, מוסיף, זוכר שמות ותאריכים, מסתכל עלינו, באותן עיניים, באותו מבט, שקט שקט, אך מלא בנוכחות.

בנו של יואב עופר נחשון מספר על אביו: "אבא היה חסון עקשן חזק אמיץ אופטימי סקרן וידען, איש מיוחד במינו. גדלנו אתו לאורך כל השנים נפעמים מהאופי המיוחד שלך. הוא איש של מעשים איש של אנשים איש של ידע עצום וזכרון מדהים, לכל שאלה תשובה נכונה ובכל תחום: גאוגרפיה, היסטוריה, תנ"ך, חקלאות, מדעים, ידיעת הארץ ותולדות העם והארץ. מאוד דומה לאביו אליהו שגם הוא היה אוטודידקט אמיתי.

מוסיף הבן עופר: "למרות שאבי יואב היה פעיל בגבעטרון ובמקהלות בעבודה בדיר ובוועדות המשק תמיד כשיכול בילה עם בני משפחתו. בטיולים עם הסוסה "כוכבה" רתומה לעגלה בשדות העמק, בסיורים עם הג'יפ של המוסך לבדוק את שטחי גבע מזרעין במערב ועד קומי ואבו קראם במזרח, מוודא שאף עדר של כפרי השכנים לא העז לעלות על שטחי גבע, ושהעינ חרודים לא חרשו תלם אחד בטעות מעבר לשטחם. אבי היה פטריוט גבעי במלא נשמתו ואמונתו", אומר הבן עופר.

מספר עופר בנו של יואב על אביו: "נסענו איתו המון בנסיעותיו השונות ברחבי הארץ, לתל אביב בעבודתו כגזבר וכמנהל הקואופרטיב, לביקורים אצל חברים בכפרים באזור ולחבריו וקרוביו הרבים בכל הארץ. מכל מעשיו הרבים בלטה במיוחד אהבתו הגדולה לשירה וזמר שהיו בשבילו הנאה גדולה הוא היה זמר נפלא פשוט ענק. קול הטנור המדהים שלו השתווה לזמרי האופרה המפורסמים בעולם והיה גאוותנו הגדולה בכל רגע ורגע". גם כשחלה והוא רק בן 42 לא ויתר והמשיך להיות פעיל ונמרץ בענייני המשק, בעבודה ובשירה. הוא לא פחד משום דבר וידע בצורה ברורה וצלולה לאן מובילה אותו מחלת הפרקינסון הארורה".

עופר נחשון: "עם השנים נחלש גופו של אבי אך לא רוחו, סקרנותו העצומה שהייתה כה בולטת, הובילה אותו לקרוא ולהתעניין בכל דבר הקשור במוח האדם ובהשפעת המחלה. למרות הקשיים הפיזיים, יזם והקים עם חברים נוספים את עמותת חולי הפרקינסון לסייע לאנשים נוספים שחלו במחלה".

יואב נחשון היה בין עמק חרוד שורשי. הוריו אליהו וחנה נחשון היו מראשוני גבע. הם הגיעו לקיבוץ גבע בשנת 1924 עם קבוצת גרעין חברים ששהו במושבה קסטינה (באר טוביה) על חברי קבוצה זו נימנו משפחות אתקין אפרתי וגוריון. בקיבוץ גבע כינו אותם ה"קסטינאים". אליהו (קיפר) נחשון אביו של יואב היה בן 8 כשעלה לארץ בשנת 1906 עם אחיותיו ואח נוסף. אמו נשארה ברוסיה. כעבור שנה וחצי, חזר לרוסיה למשך שנה ועלה עם אמו לארץ. אליהו למד בגימנסיה הרצליה, עם ילדי משפחות שרת וגוטמן וחברים נוספים. בהמשך עבר ללמוד בגימנסיה העברית הראשונה ברחביה בירושלים, ואת בית-הספר התיכון סיים בביה"ס הריאלי בחיפה,

בתקופת לימודיו בביה"ס הריאלי התחבר עם זאב וילנאי, אתו היה יוצא לטיולים בכרמל, "עם עיתונים לרגליהם במקום נעליים". ב-1917 סיים את לימודיו בבית הספר הראלי. בהמשך בתחילת שנות ה-20 הצטרף לאנשי המושבה קסטינה (באר טוביה) שם הכיר את חנה גוריון שעלתה לארץ ב-1922 והצטרפה לאחיה יוסף גוריון בקסטינה. אליהו וחנה נישאו ובשלהי 1924 הצטרפו לגבע. לחנה ואליהו נחשון נולדו שלושה ילדים: יורם, יעל ויואב.

אליהו הקים בשנת 1926 את ענף הרפת בקיבוץ והיה רפתן במשך שנים רבות ופעיל ב"ארגון מגדלי בקר". רעייתו חנה עבדה בגן הירק, בלול, במטבח הילדים וגידלה את שלושת ילדיהם, יורם, יעל ויואב. ב-1946 יצא אליהו לשליחות לצרפת למשך שנתיים מטעם חבר הקבוצות. הוא עבד בקרבת מרסיי ועזר גם בעליית פליטים מאירופה לאחר השואה. בשנת 1951 הקים אליהו את הספרייה, בגבע אותה טיפח והרחיב במשך השנים. הוא עבד גם בתנועה הקיבוצית והקים את וועד הספריות הקיבוצי. בשנת 1992 נפטר אליהו שבע ימים ומעשים והוא בגיל 94.