הָאוֹרֵחַ הַמִּסְתּוֹרִי

הָאוֹרֵחַ הַמִּסְתּוֹרִי (1)

עיבוד לחרוזים: שמחה סיאני
הגהה וניקוד: ד"ר אורי מלמד

לֵיל הַסֵּדֶר בְּבֵית הַגְּבִיר הִגִּיעַ
וּבַבַּיִת, נֵרוֹת דָּלְקוּ בְּאוֹר מַרְגִּיעַ
הַנִּקָּיוֹן בָּהַק מִכָּל פִּנָּה בַּחֶדֶר
וְהַשֻּׁלְחָן עָרוּךְ וּמוּכָן לַ"סֵּדֶר".
בְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה בְּבִגְדֵי חַג הָיוּ לְבוּשִׁים
מִתְכּוֹנְנִים לָצֵאת לַתְּפִלָּה עִם שְׁנֵי אֲנָשִׁים.
אַךְ פָּנָיו שֶׁל הַגְּבִיר הֵפִיקוּ עֶצֶב רָב
וְאִי-שְׂבִיעוּת רָצוֹן הִתְפַּשְּׁטָה עַל זְקָנוֹ הַסָּב
רַק שְׁנֵי אוֹרְחִים הִצְטָרְפוּ הַשָּׁנָה לַ"סֵּדֶר"
וְלֹא רַבִּים, כִּבְכָל שָׁנָה, הִצְטוֹפְפוּ בַּחֶדֶר.
הָיָה הַגְּבִיר עָשִׁיר גָּדוֹל בְּחֶסֶד וּבִצְדָקָה
וְהָיָה יָדוּעַ בִּנְדִיבוּתוֹ עִם אִשְׁתּוֹ, רִבְקָה;
בֵּיתוֹ הָיָה פָּתוּחַ לִרְוָחָה בְּכָל יְמוֹת הַשָּׁנָה
וְאֵרַח עֲנִיִּים כַּעֲשִׁירִים בְּלֵב שָׂמֵחַ וּבִרְנָנָה.
וְהַשָּׁנָה, שָׁנָה קָשָׁה הָיְתָה וּסְחוּפַת רוּחוֹת
קֹר עַז וּשְׁלָגִים הֵנִיסוּ אֲנָשִׁים מִן הָרְחוֹבוֹת
וְכָךְ נוֹתְרוּ הַגְּבִיר וּבְנֵי בֵיתוֹ רַק עִם שְׁנֵי אוֹרְחִים
וְאֶת בֵּיתָם לֹא פָּקְדוּ עָנִי אוֹ עוֹבֵר דְּרָכִים.

וְהִנֵּה, נְקִישָׁה בַּדֶּלֶת שֶׁהִקְפִּיצָה אֶת הַגְּבִיר
שֶׁלָּהוּט הָיָה אַחַר אוֹרְחִים, וְדָפְקוֹ הִגְבִּיר -
אוּלַי הֵלֶךְ נוֹסָף הִגִּיעַ וַהֲרֵי זוֹ הַפְתָּעָה!
"אִבַּדְתִּי דַּרְכִּי בַּשֶּׁלֶג, אֲדוֹנִי, כְּבָר שָׁעָה,
רָטֹב עַד לְשַׁד עַצְמוֹתַי וּבְלִי סְוֶדֶר;
הֲתוֹאִילוּ, יְהוּדִים טוֹבִים, לְאָרְחֵנִי לַ'סֵּדֶר'?"
"בָּרוּךְ הַבָּא!", קִדֵּם פָּנָיו הַגְּבִיר בְּשִׂמְחָה
הִכָּנֵס נָא! לְעֹנֶג רַב יֵחָשֵׁב לָנוּ בּוֹאֲךָ".
וְהַזָּר עִם בְּגָדָיו הַמֻּכְתָּמִים בְּבֹץ וָרֶפֶשׁ
נִכְנַס לַבַּיִת הַנָּקִי וְהַמְצֻחְצָח בְּשִׂמְחַת נֶפֶשׁ.
- "הָבִיאוּ לוֹ בְּגָדִים נְקִיִּים וִיבֵשִׁים", בִּקֵּשׁ הַמְאָרֵחַ
- "לְשֵׁם מָה?", אָמַר הַזָּר בְּבִטּוּל וּבְחִיּוּךְ זוֹרֵחַ
"בְּגָדַי טוֹבִים דַּיָּם וְיִתְיַבְּשׁוּ עַד תְּפִלַּת שַׁחֲרִית".
- "רְצוֹן אָדָם - כְּבוֹדוֹ", הִסְכִּים הַגְּבִיר וְהַשִּׂיחַ הִכְרִית!
הָאוֹרֵחַ הִנִּיחַ תַּרְמִילוֹ בְּפִנַּת הַחֶדֶר עַל הָרִצְפָּה
וְיָצָא עִם הַנּוֹכְחִים לִתְפִלַּת עַרְבִית בְּלִי כִּפָּה.
בְּנֵי הַבַּיִת שָׂמוּ לֵב לַכָּבוֹד שֶׁחָלַק אֲבִיהֶם לַזָּר
אֵיךְ קָבַע מְקוֹמוֹ שֶׁל הַלָּה לְצִדּוֹ, וּלְהוֹשִׁיבוֹ עָזַר ...
הַגְּבִיר חִיֵּךְ אֶל הָאִישׁ כְּמַכִּירוֹ מִיָּמִים יָמִימָה
וְשִׂמְחָתוֹ לְאָרֵחַ אֶת הַלָּז בָּאָה מִלִּבּוֹ פְּנִימָה.
תָּמְהוּ הַבָּנִים וְלֹא הֵעֵזּוּ לְהוֹצִיא מִלָּה
וְאַף לֹא הִקְשׁוּ עַל כָּךְ אַף לֹא קֻשְׁיָה קַלָּה.

"מַגִּיד!" הִכְרִיז הַגְּבִיר וְהַכֹּל הֵחֵלּוּ לִקְרֹא בְּהַדְרָה
רַק הַזָּר בַּהַגָּדָה הַמְהֻדֶּרֶת לֹא דִּפְדֵּף וְלֹא קָרָא.
עוֹדָם קוֹרְאִים, הִבְחִינוּ לְתִמְהוֹנָם כָּל בְּנֵי הַבַּיִת
שֶׁהָאִישׁ אַף נִרְדָּם, וְרֹאשׁוֹ מֻרְכָּן עַל חָזֵהוּ כָּעַיִט ...
אַךְ כְּשֶׁהִגִּיעָה הָעֵת וְהִתְחִילוּ כֻּלָּם בַּסְּעוּדָה
קָם הַזָּר לִתְחִיָּה, וְהָיָה לַמְסֻבִּים כְּחִידָה;
הוּא גִּלָּה עֵרָנוּת יְתֵרָה וְנָגַס בְּכָל פֶּה,
לָקַח לְצַלַּחְתּוֹ מִכָּל עֵבֶר וְאַף שָׁתָה קָפֶה
אָכַל וּבָלַס וּבִקֵּשׁ עוֹד וָעוֹד בְּשַׂר חָזֶה
וּבַעַל הַבַּיִת, בַּאֲצִילוּת מְיֻחֶדֶת, הִגִּישׁ לוֹ אֶת זֶה ...
"סְתָם גַּרְגְּרָן וְטַרְדָן, חֲסַר נִמּוּסֵי שֻׁלְחָן"
חָשְׁבוּ בְּנֵי הַבַּיִת שֶׁעָקְבוּ אַחַר הַזָּר הַקַּבְּצָן
"אַךְ מָה רָאָה לוֹ אֲבִינוּ לְכַבֵּד אֶת הָאִישׁ?
בִּמְקוֹמוֹ, הָיִינוּ פּוֹטְרִים אוֹתוֹ מִלְּפָנֵינוּ חִישׁ!"
נִמְזְגָה הַכּוֹס הַשְּׁלִישִׁית לִפְנֵי 'בִּרְכַּת הַמָּזוֹן'
וְהַגְּבִיר פָּתַח וְאָמַר לְבָנָיו בְּקוֹל מָלֵא רֹן:
"מִצְוָה לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם, וּמוּבָא בַּסְּפָרִים
שֶׁרָאוּי לְסַפֵּר עַל נִסִּים פְּרָטִיִּים, שֶׁלָּנוּ קוֹרִים.
אֲסַפֵּר לָכֶם סִפּוּר יָשָׁן נוֹשָׁן, שֶׁקָּרָה לִי בַּדְּרָכִים.
פַּעַם נָסַעְתִּי לְמַסַּע עֲסָקִים עִם שְׁנֵי אַחִים.
וְהַיָּמִים יְמֵי שֶׁלֶג וּסְעָרָה, מֶרְכַּבְתֵּנוּ לַסּוּסִים רְתוּמָה
הַלַּיְלָה חָשׁוּךְ וְהַדֶּרֶךְ הָעֲמוּסָה בַּשֶּׁלֶג, אֲיֻמָּה!
הַסּוּסִים הֶחֱלִיקוּ וְקָמוּ בְּקֹשִׁי עַל רַגְלֵיהֶם
מִמַּלְקוֹת הָעֶגְלוֹן שֶׁהִצְלִיף וְקָרָא בִּשְׁמוֹתֵיהֶם ...
הַמַּצָּב נִרְאֶה הָיָה חֲסַר-תִּקְוָה לַחֲלוּטִין
עַד שֶׁהִבְחַנּוּ בַּאֲלֻמַּת אוֹר מֵאַחַד הַבָּתִּים
שָׂמַחְנוּ שִׂמְחָה גְּדוֹלָה וְעַל הַדֶּלֶת נָקַשְׁנוּ
אַךְ, לְחֶרְדָּתֵנוּ, הֵבַנּוּ שֶׁלְּבֵית לִסְטִים הִגַּעְנוּ.
כַּסְפִּי, שְׁעוֹנִי וְשַׁרְשֶׁרֶת זָהָב נִלְקְחוּ מִמֶּנִּי
וְהַשּׁוֹדְדִים, אַחֲרֵי דִּיּוּן, הֶחֱלִיטוּ לַהֲמִיתֵנִי.
כָּל תְּחִנּוֹתַי וְדִמְעוֹתַי הָיוּ לַשָּׁוְא
'לֹא יַעֲזֹר דָּבָר, דִּינְךָ לָמוּת עַכְשָׁיו!'
כָּךְ אָמְרוּ וְלֹא הִטּוּ לִי אֹזֶן כְּלָל
וְהֵבַנְתִּי, שֶׁנִּסְתָּם עָלַי הַגּוֹלָל!

לְפֶתַע נִכְנַס אָדָם וְשָׁאַל לְפֵשֶׁר הַמִּתְרַחֵשׁ
בִּרְאוֹתוֹ אוֹתִי מֻטָּל אַרְצָה, חָבוּל וְחוֹשֵׁשׁ.
הֵם סִפְּרוּ לוֹ מַה קָרָה וְהֶרְאוּ לוֹ הַשָּׁלָל
וְהוּא בִּקֵּשׁ לְשַׁחְרְרֵנִי, כִּי עָלַי חֲבָל;
שֶׁאִם אָמוּת, יָמוּתוּ עִמִּי עוֹד רַבִּים
שֶׁמְּפַרְנֵס אָנֹכִי אוֹתָם וּמִמֶּנִּי הֵם חַיִּים
וְכֵן אָמַר כִּי יָדוּעַ לוֹ שֶׁאֲנִי טוֹב לֵב וְצַדִּיק
וְאֶת רְצוֹנָם לְהָרְגֵנִי עַתָּה - לֹא יַצְדִּיק!
עִם בֹּקֶר שֻׁחְרַרְתִּי וְחָזַרְתִּי מִיָּד לַפֶּלֶךְ
אַחֲרֵי שֶׁהוֹבִילַנִי הָאִישׁ לְדֶרֶךְ הַמֶּלֶךְ ...
אִם רְצוֹנְכֶם לְהַכִּיר אֶת הָאִישׁ הָאָצִיל
שֶׁמִּמָּוֶת בָּטוּחַ אֶת אֲבִיכֶם הִצִּיל;
הִנֵּה יוֹשֵׁב לִפְנֵיכֶם - וְאָכֵן זֶה מוּזָר
שֶׁלֹּא אַחֵר הוּא אֶלָּא אוֹרְחֵנוּ הַזָּר.

אַף אֶחָד לֹא הִרְגִּישׁ בְּלַהַט הַסִּפּוּר
אֵיךְ הַזָּר מִכִּסְאוֹ נֶעֱלַם, לֹא בָּרוּר.
הַגְּבִיר וְהַבָּנִים חִפְּשׂוּ אַחֲרֵי הַנֶּעֱלָם
וְלַמְרוֹת מַאֲמַצֵּיהֶם הֶעֱלוּ חֶרֶס בְּיָדָם.
בְּאוֹתוֹ עֶרֶב סוֹעֵר, אַחֲרֵי לֵיל הַסֵּדֶר
הִבְחִינוּ בִּצְרוֹר שֶׁהֻנַּח בְּפִנַּת הַחֶדֶר
פְּתָחוּהוּ וּמָצְאוּ בּוֹ לְתִמְהוֹנָם הָרָב
שָׁעוֹן, סְכוּם כֶּסֶף וְשַׁרְשֶׁרֶת זָהָב!