הפוך לדף הבית אימייל אדום
    |  
ראשי יומן ראשי בלוגים אקטואליה בעולם סקופים משפט כלכלה בריאות המגזין מנוי VIP
ארכיב יומי  |  כל הקישורים  |  סיפורים חמים  |  ניוזלטר  |  נדל"ן  |  תגיות  |  משובים  |  משמר המשפט  |  ספרייה מקוונת  |  בימה חופשית  |  מיוחדים  |  ערוצים נוספים
כתבות
ראשי  /   חברה ומשפחה  כלכלה/עסקים  משפט  עיתונות וברנזה  פלילים    |  שתף:    |    |    |  
פורומים
חברה ומשפחה
כלכלה/עסקים
משמר המשפט
משפט
עיתונות וברנזה
פלילים
ברחבי הרשת
כתבות שיווקיות
צוות חדשות עולם
למה חלק מחברות הביטוח טרם הורידו מחירים?
איתי שרף
גלאוקומה: 5 דברים שעשויים להציל את הראייה
ביטוח ופיננסים
אלבר רכב
אקסלנס ייעוץ משכנתאות
בי פטנט פתרונות מיוחדים
קלאב הוטל
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת
מועדון +
כסף רופאים שמאים יועצים אדריכלים
שופטים עורכי דין עיתונאים רואי חשבון
 קסלמן וקסלמן PwC Israel
 ד"ר י. וינרוט ושות', משרד עורכי דין
 יצחק ראובן, משרד עורכי דין
 שוב ושות', משרד עורכי דין
 
 
 
 
 
בלוגרים News1  /  דעות ▪ כתבות ▪ תחקירים
 
רגל גדולה
03/05/2016   |   יפעת גדות
 
 
 
מאבקם הצודק של תלמידי ישראל
03/05/2016   |   רועי אורן
 
 
 
המחיר היקר של עלות תוכנית הדירה למשתכן
03/05/2016   |   חיים שטנגר
 
 
 
הדגל האדום נמחה מרחובותינו
03/05/2016   |   אביתר בן-צדף
 
 
 
האם הושמדו שישה מיליוני יהודים?
03/05/2016   |   יוסי ברנע
 
 
 
 
לרשימות נוספות לבימה חופשית לרשימת הכותבים
 
 
מגיפת איסורי הפרסום
משפטים במחשכים
הבסיס הוא פומביות הדיון

יותר מדי הליכים משפטיים משמעותיים מתנהלים כאשר בתי המשפט מונעים מהציבור לקבל מידע חיוני עליהם. הדבר בולט במיוחד בתחום המעצרים ובתיקי משפחה בעלי השלכות כלכליות ניכרות. לא מדובר בגזירת גורל וחובה לשנות מצב פסול זה

>


>


▪  ▪  ▪
אחד המאפיינים הבולטים של מדינה דמוקרטית לעומת מדינה דיקטטורית הוא קיומם של הליכים משפטיים גלויים. במדינה דמוקרטית לא אמורים להיות מעצרים חשאיים ולא אמורים להתנהל משפטים סגורים. יש כמובן יוצאים מן הכלל חיוניים - ביטחון המדינה, עבירות מין, קטינים וכדומה - אך עקרון היסוד הוא פומביות הדיון.

במערכת המשפט של ישראל בשנת 2016, עיקרון זה הולך ונשחק. שיהיה ברור: הוא עדיין שריר וקיים, וברוב המכריע של המקרים הוא נשמר. אבל יש יותר מדי מקרים ביותר מדי בתי משפט וביותר מדי נושאים, בהם הדלתיים נסגרות והפרסום נאסר, ללא כל בסיס בחוק ובפסיקה, ולעיתים קרובות גם בניגוד להם.

בשורות הבאות אני מבקש לעמוד על שתי קבוצות עיקריות של איסורי פרסום ודלתיים סגורות: מעצרים ודיוני משפחה. יש ביניהן הבדלים משמעותיים, ואין להסיק מן האחת על חברתה. מה שאחיד הוא הבעיה; הסיבות שונות וגם הפתרונות שונים.

את החרות כן שוללים [צילום: נתי שוחט, פלאש 90]

בלי קשר להליכים פליליים, יש איסורי פרסום מגוחכים ומרגיזים. כך היה כאשר השופט איתן אורנשטיין אסר לפרסם את שמו הפרטי של בעלה לשעבר של ענבל אור. כך היה כאשר שני שופטים אסרו לפרסם פסקי דין בענייניהן של עורכות דין, כאשר באחד נקבע שהיא רמאית, ובאחר – שהיא רמאית.

המישור הפלילי: אבסורדי ומיותר

החוק מאפשר לבית המשפט לאסור לפרסם שמו של חשוד, אם יש בכך אינטרס ציבורי ואם ייגרם לו נזק גדול במיוחד. האינטרס הציבורי הוא בעיקר צורכי חקירה, ולא על כך אנו דנים כאן. הנזק הגדול במיוחד הוא כמובן הגדרה עמומה, אך בית המשפט העליון קבע שוב ושוב, כי מדובר בנזק העולה במידה ניכרת על זה הנגרם לכל אדם שנעצר ושמו מתפרסם, ושהוא כה גדול – עד שהוא גובר על עקרון היסוד של פומביות הדיון.

אלא שלא מעט שופטי שלום מתעלמים הן מהעיקרון החוקי והן מיישומו בפסיקה. לא מעט שופטי שלום משתמשים במבחן שמישהו בדה מליבו: השלב בו מצויה החקירה. נדגיש: זהו קנה מידה שלא בא זכרו בחקיקה ובפסיקה, ושבתי המשפט המחוזיים והעליון אינם נוהגים להביאו בחשבון במקרים הנדירים בהם הבקשות לאיסור פרסום מונחות לפתחם.

עצם השימוש בקנה המידה הזה אבסורדי מיסודו: השופטים אומרים שיש ראיות לכאורה המספיקות כדי לשלול את חרותו של החשוד, לעיתים לשבועות ארוכים, אבל באותה נשימה אומרים שההליך ראשוני מכדי שניתן יהיה לפרסם את שמו. נכון, הנזק מן המעצר הוא זמני והנזק מן הפרסום עלול להיות תמידי, אך האבסורד נותר בעינו.

יתרה מזאת: איסורי הפרסום הללו גם מיותרים וגם מזיקים. מיותרים – כי בעידן הרשתות החברתיות, כולם יודעים תוך חמש דקות כאשר נעצר מישהו שלציבור יש עניין בו. מזיקים – כי מי שעונה להגדרות העמומות שכן ניתן לפרסם (עיתונאית, בכיר בעירייה פלונית, זמר ידוע וכן הלאה) אך אינו חשוד בדבר, מוצא עצמו נאלץ להבהיר שלא מדובר בו. במילים אחרות: בניסיון סרק להגן על שמו הטוב (?) של החשוד, גורמים לפגיעה חסרת הצדקה בשמם הטוב של רבים-רבים חפים מפשע.

איסורי הפרסום הללו פגומים גם מהצד המינהלי. נסו להגיש עתירה מינהלית מבלי לצרף כמשיבים את כל מי שעלולים להיפגע ממנה; בית המשפט ימחק אותה על הסף. אבל את איסורי הפרסום מוציאים מבלי שהנפגעים הישירים מהם – אמצעי התקשורת – בכלל יודעים על הדיון, ואין צורך לומר שהם אינם מיוצגים בו. זוהי פגיעה קשה בחופש הביטוי בכלל ובחופש העיסוק של התקשורת בפרט, והיא נעשית בהעדרה.

יש גם מקרים בהם המעורבות התקשורתית יכולה לשנות את דעתו של בית המשפט. כאשר נעצר מנכ"ל סונול, ניר גלילי, בחשד לביצוע עבירות מס בתפקידו בעבר בקבוצת ש.שלמה, אסרה השופטת ג'ויה סקפה-שפירא לפרסם את שמו, לאחר שקיבלה את טענת סניגורו לפיה הדבר יפגע בסונול שהיא חברה ציבורית. אבל כאשר פנו אליה נציגי כלכליסט והסבירו שדווקא משום שמדובר בחברה ציבורית חובה לפרסם את שמו, היא הפכה את החלטתה.

המגיפה הזאת, של איסורי פרסום מופרכים ופסולים בדיוני מעצרים, הולכת ומתפשטת. בממוצע, יש צו כזה פעם בשבועיים-שלושה. הדברים הגיעו עד למצב בו השופטת ניצה מימון-שעשוע אסרה פרסום כחותמת גומי לבקשתה של ההגנה ולהסכמתה של המדינה, ולא טרחה אפילו לנמק את החלטתה. קדם לה בכך השופט אבישי זבולוני, בנוגע לשתי עורכות דין החשודות בשיבוש מהלכי משפט. ואילו השופט אביב שרון אסר לפרסם את שמו של אריה דרעי בתחילת הבדיקה בעניינו, למרות שדרעי ידע היטב על קיומה.

מה צריך לעשות? הנה כמה צעדים חיוניים:

  • יש לקבוע בחוק בצורה ברורה מהם הקריטריונים לאיסור פרסום בהליך פלילי ולהתרחק ככל האפשר מהגדרות עמומות.

  • יש להבהיר לשופטים, הן בפסיקה של בית המשפט העליון והן בהשתלמויות הנערכות להם, מהם המקרים הנדירים המאפשרים איסור פרסום בהליך פלילי.

  • יש לקבוע בחוק, כי לא יוצא צו איסור פרסום בהליך פלילי למשך יותר מ-24 שעות, בלא שמועצת העיתונות תוזמן (אך לא תחויב) להשתתף בדיון הבא. במקביל, יוכל כל אמצעי תקשורת להתייצב לאותו דיון ולהביע את עמדתו.

  • יש לקבוע בהנחיות לנציגי המדינה (המשטרה והפרקליטות), כי ככלל לא יסכימו לאיסור פרסום, אלא במקרים חריגים שיוגדרו בהנחיות.

עופר. מאבק על חברות ענק ציבוריות [צילום: פלאש 90]

בעיית איסור הפרסום אינה היחידה הנוגעת לניהול תיקים כלכליים מורכבים בבית המשפט למשפחה. מדובר בבית משפט שלום, שבאופן רגיל סמכותו מוגבלת ל-2.5 מיליון שקל, ואשר התמחותו היא בדיני מעמד אישי. לא בטוח שהשופטים המכהנים בו יודעים כיצד להתמודד עם תיקי ענק, שאלמלא היו מעורבים בהם בני משפחה – היו מתנהלים בבית המשפט המחוזי ואולי אפילו במחלקה הכלכלית המיוחדת שבבית המשפט המחוזי בתל אביב.

המישור המשפחתי: דרוש איזון

במשך מספר שנים נאבקו ליאורה עופר ודורון עופר על ירושת אביהם, יולי עופר. במרכזה עמדו בנק מזרחי-טפחות – הבנק הרביעי בגודלו בישראל – וחברת מליסרון, אחת מחברות הנדל"ן המובילות בארץ. הן הבנק והן מליסרון הם חברות ציבוריות. ובכל זאת, הציבור לא ידע דבר וחצי דבר על המתחולל במאבק זה, ואם הדבר היה תלוי בבית המשפט – גם פסק הדין היה מתפרסם בלא ציון שמותיהם של הצדדים והנכסים.

זוהי דוגמה, קיצונית אמנם, לבעייתיות שבניהול עניינים כלכליים בבית המשפט למשפחה. זוהי הערכאה היחידה שכל דיוניה מתנהלים בדלתיים סגורות, וכך ראוי שיהיה. ככלות הכל, נדונים בה העניינים האינטימיים ביותר, ולא אחת מעורבים בהם ילדים שעל זהותם ודאי שיש לשמור מכל משמר. אך מה קורה כאשר סודיות זו מתנגשת עם אינטרסים ציבוריים?

במקרים רבים יש השלכות כלכליות משמעותיות לסכסוכים משפחתיים, ולא רק על הצדדים. קחו לדוגמה תיק גירושין הכולל מאבק על חברה פרטית. לחברה הזאת יש "מחזיקי עניין" (stake holders): בנקים, נושים, לקוחות, ספקים. לכל אלו חשוב מאוד מי ישלוט בה והאם היא לא תרד לטמיון בשל אותו מאבק. כנ"ל כאשר החברה עומדת במרכזה של מחלוקת על ירושה. על אחת כמה וכמה שהדברים נכונים כאשר מדובר בחברה ציבורית, בה יש אחזקות לרבבות ואולי למיליוני ישראלים.

כאן אין פתרון פשוט, משום שכאמור – חשאיות הדיונים היא חיונית ואף מבורכת. כאן אין מנוס מלהעביר את ההכרעה בצורה נקודתית לכל שופט בכל תיק, כאשר זוכרים שיש הרבה מרחב בין איסור פרסום מוחלט לבין גילוי מוחלט. הדבר כבר נעשה כיום בערעורי מיסים, המתנהלים בדלתיים סגורות כדי להגן על פרטיות ענייניו הכספיים של הנישום, אך פסקי הדין מתפרסמים דרך שגרה לפי החלטותיהם של השופטים.

הנה כמה קני מידה אפשריים, כאשר המשותף להם הוא שניתן יהיה לפרסם רק קביעות משפטיות – ולא את הראיות וההנמקות שהובילו אליהן.

  • כאשר מדובר בחברה ציבורית, יש לפרסם את השורה התחתונה של פסק הדין, כך שהציבור יידע מי שולט בה ומי מנהל אותה. אם בפסק הדין יש קביעות מהותיות על התנהגותם ואופיים של הבעלים/המנהלים, יש לפרסם גם אותן.

  • כאשר מדובר בעסק פרטי, על בית המשפט להורות לצדדים למסור לו כבר בתחילת הדיון מיהם "מחזיקי העניין" הנוספים בה. ככל שבית המשפט יגיע למסקנה שלפסק דינו יש השלכות על מי מהם, הוא יעביר להם את השורה התחתונה ואת הקביעות העשויות להשפיע על התנהלותם מול העסק.

  • כאשר מדובר בעסק פרטי שיש לו השלכות על ציבור רחב, יחולו אותם כללים החלים על חברה ציבורית.

  • כאשר יגיע בית המשפט למסקנות והכרעות הנוגעות לאיש ציבור, ולדעתו יש להן השלכות גם על פעילותו ואופיו כאיש ציבור, הן יפורסמו.

  • כאשר נפתח תיק הנוגע לחברה ציבורית, לאיש ציבור או לעסק פרטי בעל השלכות על הציבור, תוזמן (אך לא תחויב) מועצת העיתונות להביע את דעתה בנוגע להיקפו של איסור הפרסום על ההליכים. אם בית המשפט יחליט שלא לפרסם את עיקרי פסק הדין, הדבר יובא לידיעת מועצת העיתונות שתוכל לערער על כך.

תאריך:  01/05/2016   |   עודכן:  01/05/2016
איתמר לוין

מועדון הבלוגרים עוקבים: 303 * לקבלת רשימות איתמר לוין לדוא"ל שלך הקלק כאן
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן


פורומים News1
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה בחירות 2015 בריאות כלכלה משפט סדום ועמורה עיתונות
משפטים במחשכים
הודעות  [ 3 ] מוצגות  [ 3 ]  תפוס כינוי יחודי      לכל ההודעות         כתוב הודעה 
כותרת ההודעה שם הכותב שעה    תאריך
1
יצטלחת
1/05/16 07:32
2
תעשיית מאכערים
1/05/16 07:43
3
דנה בצדק
1/05/16 09:43
פורום: משמר המשפט כתוב הודעה
+
שוקי משעול
8/04/16 09:01
 
ll0305
28/04/16 16:39
+
ננה
12/04/16 18:22
 
דניבהבבה
20/04/16 11:50
+
חב'ד
12/04/16 18:04
+
אשק
10/04/16 13:49
+
האזרח הפשוט
10/04/16 08:18
+
כבר לא דמוקרטיה
9/04/16 16:06

ברחבי הרשת

התפתחויות נוספות משמר המשפט
משטרת ישראל שכחה את עקרון פומביות הדיון, או שמא היא משתמשת בו רק כאשר הוא נוח לה. זו המסקנה העולה מדבריו של נציג המשטרה, רס"ב ירון טולדנו, בדיון (יום ה', 28.4.16) בעניינה של העיתונאית החשודה בניסיון לרצוח את אמה. ואגב: טולדנו אמר, כי למיטב ידיעתה של המשטרה - היא כלל איננה עיתונאית.
28/04/2016  |  איתמר לוין  |  כתבות
מה היה קורה לכם ולי, אילו, חס וחלילה, היינו מקבלים במרמה 4 מיליון שקל? ועושים את זה באמצעות חשבוניות פיקטיביות? ובמשך ארבע שנים? ומכספי ציבור? סביר להניח שהיו כמה וכמה חגי חרות שאותם היינו מבלים מאחורי סורג ובריח.
28/04/2016  |  איתמר לוין  |  כתבות
שופטת בית משפט השלום בפתח תקוה, ניצה מימון-שעשוע, הביאה לשפל חדש את מגיפת איסורי הפרסום העומדים בסתירה לחוק, לפסיקה ולזכויות יסוד. תוך שהיא פועלת כחותמת גומי וללא כל הנמקה שהיא, אסרה מימון-שעשוע לפרסם את שמה של העיתונאית החשודה בניסיון לרצוח את אמה כאשר שפכה עליה שמן רותח.
26/04/2016  |  איתמר לוין  |  כתבות
נציגי עיריית ירושלים לא התייצבו לדיון בערעור בבית המשפט העליון, והמזכירות לא הצליחה לאתרם במשך שעתיים. במצב יוצא דופן זה, קיים העליון דיון במעמד צד אחד וקיבל לגופו את הערעור שהוגש לו.
20/04/2016  |  איתמר לוין  |  חדשות
השופט: ארז נוריאלי, בית משפט השלום בפתח תקוה
19/04/2016  |  איתמר לוין  |  כתבות

רשימות נוספות
"אין להתפלא על אובדן האמון במערכת המשפט"  /  איתמר לוין
גרסטל התפטרה מהביקורת על הפרקליטות  /  איתמר לוין, איציק וולף
מראית עין של התחשבנות בנאשמת  /  איתמר לוין
סיכול ממוקד לנציבות הפרקליטים  /  איתמר לוין
מלטפים את הבריונים  /  איתמר לוין
"זה לא פיצ'פקס"  /  איתמר לוין

News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1 |   |  עריסת תינוק ניידת |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר |  NEWS1 |  חדשות |  אקטואליה |  תחקירים |  משפט |  כלכלה |  בריאות |  פנאי |  ספורט |  הייטק |  תיירות |  אנשים |  נדל"ן |  ביטוח |  פרסום |  רכב |  דת  |  מסורת |  תרבות |  צרכנות |  אוכל |  אינטרנט |  מחשבים |  חינוך |  מגזין |  הודעות לעיתונות |  חדשות ברשת |  בלוגרים ברשת |  הודעות ברשת |  מועדון + |  אישים |  פירמות |  מגשרים |  מוסדות |  אתרים |  עורכי דין |  רואי חשבון |  כסף |  יועצים |  אדריכלים |  שמאים |  רופאים |  שופטים |  זירת המומחים |