על הקשר בין השכלה ושכר

על-פי דוח של ה-OECD שכרם של העובדים האקדמאים בישראל עולה בעשרות אחוזים על זה של עובדים שאינם אקדמאים. גם שיעור ההשתתפות בשוק העבודה עולה ככל שעולה רמת ההשכלה.

בשומענו נתונים אלה מתעוררות אצלנו "בלוטות הצדק האוטומאטיות" ורובנו שואלים את עצמנו מדוע שני עובדים, באותה חברה (חברה בשני המובנים שלה firm ו-society), מקבלים שכר כל כך שונה האחד מהשני.

מנגנון השונות בשכר הוא מנגנון מאוד שנוי במחלוקת וברשימה זו אתייחס רק לצד אחד שלו, המתאם שבין השכלה לרמת שכר. זהו מתאם שעלינו לברך עליו. הוא חלק מ"היד הנעלמה" שדוחף פרטים ללמוד, לשפר ולחדד את כישוריהם האישיים והמקצועיים. לית מאן דפליג כי עלייה ברמת ההשכלה מהווה את אחד ממנועי הצמיחה במשק. כאשר פלוני או אלמוני מחליטים ללמוד הם תורמים, באופן עקיף, לצמיחה הכלכלית ולרווחה של כולנו ולכן עלינו לעודד רכישת השכלה, או לפחות לא להפריע למנגנון שיוצר תמריצים ומעודד לכך.

התוצר הלאומי הגולמי משול ל"עוגה" שאותה עלינו לחלק לכל הפרטים במשק. אם נחלק את העוגה באופן שווה בין כולם נאבד את אחד התמריצים החשובים שדוחף צעירים לרכוש השכלה אקדמית.

נחשוב על הדוגמה הבאה:

נניח שבשנה מסוימת משה, אקדמאי, קיבל שכר של 20,000 שקל ואילו חיים, שאינו אקדמאי, קיבל רק שכר של 10,000 שקל. על פניו מתקיימת שונות בלתי נסבלת בשכר. אבל אם נגרד, ולו רק שכבה דקה של צבע מ"יצר הצדק הטבעי של כולנו" ונעמיק בדברים כדאי לחשוב על העובדות הבאות: משה רכש את השכלתו האקדמית, במשך חמש שנים. במשך שנים אלו הוא עבד בעבודות דחק כדי "להחזיק את ראשו מעל המים" או שלא עבד בכלל. באותו זמן חיים עבד במשרה מלאה והספיק לצבור רכוש, מעמד וחי באיכות ורמת חיים שעלתה על זו של משה.

משה התמודד עם קשיים לא מעטים במהלך הלימודים, עם הצורך לתמרן בין עבודה ולימודים, לעמוד בבחינות, לכתוב עבודות, ובכלל, חי בתוך מערכת לחצים שכמוה חיים לא ידע. כשאנחנו מסתכלים על פערי השכר בשנה מסוימת, אחרי שמשה כבר סיים את לימודיו והתבסס במקום העבודה, עלינו לתת את הדעת על כך שלמעשה מנגנון "היד הנעלמה" מפצה את משה על אובדן ההשתכרות במשך שנות הכשרתו כאקדמאי והמסע המפרך (והמרתק...) שעבר ולכן עלינו לברך על כך שמשה משתכר יותר מחיים. אם היינו לוקחים את כל עלויות השכר של 30,000 שקל (עלויות השכר של חיים ומשה ביחד) ומפזרים אותן באופן שווה בין חיים למשה היינו עושים עוול למשה ובצורה עקיפה גם לכלכלה, שכן היינו שומטים מתחת לידינו את אחד המנגנונים החשובים שדוחף את כולנו קדימה, מנגנון המתאם שבין השכלה לשכר.