פוליטיקה ואמנות, פריס (חלק ב')

בקומת האמנות העכשווית מוצגת התערוכה "קולקציה- אמנות עכשווית בברהמ"ע ורוסיה, 1950-2000", המונה כ-250 עבודות, מתנת הקרן של ולדימיר פוטנין והאמנים עצמם. זוהי פנורמה של ארבעים שנות יצירה בברהמ"ע ורוסיה של היום, אמנות שהייתה מחוץ לממסד עד שנות הפרסטרויקה. אמנות של 'נון קונפורמיזם' עד סוף שנות ה-50, שנים של סטגנציה בשנות ה-70, בהן אמצו האמנים סוג של פופ ארט כדי לבטא פרופגנדה. שנות הפרסטרויקה במחצית השנייה של ה-80 הניבו חופש חדש מאילוצים של אמנות רשמית.

באגף נפרד של מרכז פומפידו מוצגת תערוכה מפתיעה: "אמנות וחופש Art et Liberte- עתיד, מלחמה וסוריאליזם במצרים 1938-1948". עשר שנים של עבודות מקבוצת אמנים וסופרים בשם "אמנות וחופש". בסיום מלחמת העולם השנייה ובמשך שנות הקולוניאליזם של האימפריה הבריטית קבוצה זו נתנה פלטפורמה לצעירים ואקטיביסטים פוליטיים שיצאו נגד פשיזם, לאומניות וקולוניאליזם. האוצרים מבקשים להציג את המודרניזם המצרי דרך קבוצה זו והתייחסותה לסוריאליזם. מחוסר אמות מידה להעריך תערוכה זו, אסתפק בקריאה לשרת התרבות שלנו לפעול גם היא להציג את התרבות הישראלית המשופעת בכוחות אמנותיים ברמה בינלאומית, במוסדות מכובדים כאלה.

במסגרת התערוכות המתחלפות במוזאון לאנתרופולוגיה "קה ברונלי" מוצגת התערוכה "קו הצבע, האמנים האפרו-אמריקנים והסגרגציה". איזה תפקיד מלאה האמנות בחיפוש אחר שוויון וזהות בסגרגציה באמריקה? התערוכה מעלה על נס את פעילותם של אמנים והוגי דעה אשר במשך מאה וחמישים שנה תרמו לטשטוש "קו הצבע" באפליה הגזעית. למרות שמלחמת האזרחים ב-1865 הביאה לסיום העבדות בארה"ב, הגזענות המשיכה להתקיים בחברה האמריקנית. "התערוכה מפנה מבטה לתקופה חשוכה זו בתולדות ארה"ב דרך ההיסטוריה התרבותית של האמנים השחורים, שהיו המטרה העיקרית באפליה זו", נכתב בעלון התערוכה. מהנושאים הגזעניים של הוודביל האמריקני במאה ה-19 עד "הרנסנס של הרלם" בתחילת המאה ה -20, מהחלוצים של האקטיביזם השחור עד האישום של בילי הולידי ('פרי זר'), כמעט 150 שנה של יצירה אמנותית, ציור, פיסול, צילום, קולנוע, מוזיקה, ספרות, כל אלה מעידים על העושר היצירתי של מחאת השחורים.

בין המוצגים הרבים ציורים המראים את השפלתו של האדם השחור ע"י הלבן, האמנים השחורים הזוכים להכרה אמנותית עבור "זכותם" לענג את האדם הלבן, זמרים ומוסיקאים כמו נט קינג קול, מייקל ג'קסון, אלה פיצ'ג'רלד, וכמובן, האתלטים השחורים, שחקני הבייסבול, המתאגרפים. בין הדוקומנטים יש המראים את גיוס השחורים למלחמה (בשר תותחים), כשווים בין שווים, אבל מתחת אותה כרזה מופיעה ידיעה על דיכוי התפרעות שחורים בשיקגו. מרטין לותר קינג ומנהיגים אחרים מככבים כאן לצד אכזבה מהחברה האמריקנית (אלגוריית הדגל הנבול).

מה ראו פרנסי המוזאון לצאת בקו כל כך שלילי נגד החברה האמריקנית "ותקופה חשוכה" בהיסטוריה שלה, במוזאון שתכליתו להציג תרבות ואנתרופולוגיה? אין מנוס מפרשנות הרואה כאן כוונה פוליטית די בולטת.

שידוך בלתי יאמן מתבצע בין הפסל והצייר הקלסי מיול ובן, אספן גרוטאות אנרכיסטי, אירוני. פסליו הקלסיים היפים של מיול ידועים לכל המטיילים בגני הטווילרי בפריז, אך במוזאון מיול חיפשו זרז להביא מבקרים, בעיקר ילדים, ומצאו את בן, שעבודותיו הבלתי קונבנציונליות הוצגו כבר במוזאונים מכובדים (פומפידו, מומה ניס). בן מודה שאינו יכול לזרוק חפצים והוא ממלא בהם את חדריו, ארונותיו, עגלות תינוקות, ומפלפל את המיצבים באמרות שפר לעניין ושלא לעניין. התוצאה, חיוך עד צחוק מופתע מהקומבינציות הבלתי צפויות.

מוזאון אורסה עורך באופן קבוע תערוכות מתחלפות, לרוב עם גוון אירוטי פרובוקטיבי, כדי למשוך יותר קהל. הפעם התערוכה מוקדשת לאימפריה השנייה 1852-1870, הידועה בהפגנת עושרה החיצוני של החברה, רדיפת התענוגות, בתקופה רגועה ויציבה, עד המפלה בפני הפרוסים ב1870. בתקופה זו פרח מוסד "הסלון" שאירח אמנים המקובלים ע"י הממסד, לצד "סלון המסורבים", אלה שלא זכו להיכנס לסלון הקנוני, הרשמי. רק להזכיר שבין "המסורבים" היה אדוורד מנה ('ארוחת הבוקר על הדשא', 'אוליפיה') ועוד אמנים ויצירות קלסיות הנחשבות כיום "מאסטר-פיס".

הפטיט פלה, מול הגרנד פלה, כשמו, מציג תערוכות יותר צנועות. אבל חובה להתייחס אליהן במסגרת זו, כאשר הוא מציג תערוכה בנושא "השלום". בין המוצגים מסמכים מהעבר המעידים על כריתת ברית בין עמים, וקטעי וידאו עכשוויים כמו לחיצת היד בין רבין ועראפת, ביקור האפיפיור בכותל המערבי, נפילת חומות ברלין ועוד.

במקביל, נערכת כאן תערוכה לזכרו של המחזאי, הסופר האנגלי אוסקר וילד, הידוע בעיקר בגלל מאסרו עקב היותו הומוסקסואל . מעטים יודעים כי היה נשוי ואב לשניים, וכאשר השתחרר מהכלא בחר להתיישב בפריז, מכאן הסיבה לתערוכה. בסרט וידאו מספר נכדו על רוחב ידיעותיו של ווילד, על התנאים הנוראיים בכלא, על עזרתו של ווילד לאסירים שנותרו בכלא. גם אם יש החשים שקיימת אפליה מגדרית, לא יעלה על הדעת כיום שאדם ישב בכלא על-רקע נטייתו המינית. פוליטיקה, אמרנו?