הפוך לדף הבית
    |  
ראשי יומן ראשי בלוגים אקטואליה בעולם סקופים משפט כלכלה בריאות המגזין מנוי VIP
ארכיב יומי  |  כל הקישורים  |  סיפורים חמים  |  ניוזלטר  |  נדל"ן  |  תגיות  |  משובים  |  משמר המשפט  |  ספרייה מקוונת  |  בימה חופשית  |  מיוחדים  |  ערוצים נוספים
כתבות
ראשי  /   היסטוריה  מדיני/פוליטי  מוניציפלי/מקומי 
טוויטר / יואב יצחק YoavNews1
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת
מועדון +
כסף רופאים שמאים יועצים אדריכלים
שופטים עורכי דין עיתונאים רואי חשבון
 
 
 
 
 
בלוגרים News1  /  דעות ▪ כתבות ▪ תחקירים
 
ספר שירים חדש לד"ר אורי וייס
03/08/2017   |   איתן קלינסקי
 
 
 
ואתחנן אל ה' בעת ההיא
03/08/2017   |   ציפורה בראבי
 
 
 
מהלך מדיני של 360°
03/08/2017   |   צ'לו רוזנברג
 
 
 
אם אמות מחר בבוקר
03/08/2017   |   עפר דרורי
 
 
 
ככה לא בונים את קיר הברזל
03/08/2017   |   מנחם רהט
 
 
 
 
לרשימות נוספות לבימה חופשית לרשימת הכותבים
 
 
חנינא פורת גיאוגרף-היסטורי  |  תגובות הצטרפות ל- VIP
התמ"א הראשונה לישראל - אדריכלות פוליטית
פער ענק [צילום: יח"צ]

פיתוח הנגב ובנייתה של באר שבע היו בעדיפות נמוכה בתוכנית המתאר הארצית הראשונה (תכנון פיסי לישראל) של האדריכל אריה שרון וצוותו בשנת 1951

>
>
>
>
>
>
>
>
>
▪  ▪  ▪
ישראל של ראשית שנות החמישים הייתה אחת המדינות הבודדות שתוכננה מראשיתה על-פי תוכנית אב אשר משפיעה עלינו תושבי הנגב עד היום. זה מתבטא בכל הנוגע למיקום היישובים, הקיבוצים, המושבים, המרכזים הכפריים, המרכזים העירוניים ועיר הנפה-באר-שבע, אופיים, קשריהם עם המרכז, קצב אכלוסם, מיקום וסוג התעשיה שנבנתה בעיר ובנותיה ועוד. אך דווקא בישראל, בשל גורמים שנעמוד עליהם בהמשך, נוצר פער ענק ביתן התכנון הפיסי לישראל ("תוכנית שרון") לבין המציאות היישובית שהתפתחה בנגב מאז אותה תקופה.

בי"ח בלינסון [צילום: לע"מ]

קורות חיים
בשנות השישים השבעים והשמונים עבד עם מיטב האדריכלים בארץ (כולל בנו) ובכל עבודותיו האדריכליות השתדל למזג בין "המודרניזים האירופאי" לבין הצרכים של המדינה המתפתחת תחת איום בטחוני קבוע
▪  ▪  ▪

אריה שרון נולד בפולין ועלה ארצה בשנת 1920 יחד עם חבורה "מהשומר הצעיר" והיה בין מקימי ומתכנני קיבוץ גן שמואל. הוא היטיב לתכנן מבנים (בתי מגורים, מבני ציבור) גם ללא לימודים פורמליים ובמיוחד ראה אתגר תכנוני בחדר האוכל הקיבוצי.

אחרי מספר שנות חברות בקיבוץ, יצא ללמוד אדריכלות בבית הספר באוהאוס שבדסאו, גרמניה. שם למד ועבד עד שנת 1926. בתום לימודיו התקבל למשרדו של האדריכל הידוע הנס מאייר. הוא הופקד על קבוצת תכנון שבנתה את "מרכז ההכשרה של האיגוד המקצועי בברלין" ובשנת 1929 מונה למנהל הסניף הברלינאי של משרד הנס מאייר.

בשנת 1931 חזר והשתקע בתל אביב, חבר לקבוצת אדריכלים צעירים ומודרניים כמו ריכטר וכרמי אשר החלו לתכנן ולבנות בתים בתל אביב בסגנון בינלאומי. עבודותיו הבולטות היו: בית ההסתדרות (1932); מעונות העובדים (1935); ביה"ח בילינסון (1935); חדר אוכל גבעת השלושה (1936) ובתי קירור, בתי ספר, משרדים ועוד.

בין השנים 1953-1949 שימש כמרצה בכיר בטכניון ואז גם החל במשימה הגדולה - הכנת "תוכנית אב" ראשונה למדינת ישראל הצעירה. כראש אגף התכנון במשרד ראש הממשלה נתן שרון עדיפות לתכנון יישובי לאורך הגבולות בהתאם לעקרונות שהנחו את השמאל הציוני שהיה אז בשלטון. בשנים אלה, בתמיכתו של ראש הממשלה ד' בן-גוריון, הגיש לממשלה תוכנית אב (תוכנית פיסית לישראל) ששימשה את המדינה עד לתמ"א שבאה אחריה - תמ"א 3. בשנות השישים השבעים והשמונים עבד עם מיטב האדריכלים בארץ (כולל בנו) ובכל עבודותיו האדריכליות השתדל למזג בין "המודרניזים האירופי" לבין הצרכים של המדינה המתפתחת תחת איום ביטחוני קבוע.

הפרחת השממה [צילום: הדס פרוש/פלאש 90]

התוכנית: רעיונות וחזון
"תוכנית שרון" לא הייתה מקורית ונשענה על אוסף של תוכניות חלקיות, יעודיות שקצתן נעשו עוד בתקופת המנדט
▪  ▪  ▪

בספרו האוטוביוגרפי "קיבוץ+באוהאוס" סיפר שרון כי את רעיונותיו האדריכליים שאב מהדבורים עת עבד בכוורת קיבוץ גן שמואל בשנות העשרים. תכונות כמו פשטות, חסכנות, ושיתופיות שראה בנחיל הדבורים עיצבו את השקפת עולמו כסוציאליסט צעיר, חקלאי וסטודנט לאדריכלות בגרמניה. השקפות אלו השפיעו על 180 מהמתכננים והאדריכלים שעוד לפני סיום מלחמת העצמאות החלו בהנהגת אריה שרון, ובסיוע אנשי מקצוע, לתכנן את "תוכנית האב".

לאחר המלחמה, הואצו מהלכי התכנון כאשר עקרון "פיזור האוכלוסייה" היה לרעיון המוביל. שרון האמין, ממש כקברניטי המדינה, שניתן יהיה באמצעות תוכנית זו להגשים ממטרות נוספות כמו הגנה על הגבולות, הפרחת השממה, תמיכה ב"כור ההיתוך" ואיזון נכון בין העיר לכפר.

"תוכנית שרון" לא הייתה מקורית ונשענה על אוסף של תוכניות חלקיות, יעודיות שקצתן נעשו עוד בתקופת המנדט אבל עצם איחודן "לתוכנית אב" כוללת ומחייבת הזוכה לגיבוי ממשלתי, לתקציבים וכוח אדם מקצועי - בכך היה חידוש. התוכנית "התכתבה" עם תוכניות אחרות שהתמודדו עם בעיות דומות ברחבי העולם כמו "הניו-דיל" באירופה; תוכנית החומש ברוסיה הסובייטית; תוכנית "הניו-טאונס" בבריטניה ואחרות. חולשתה הבולטת של "תוכנית שרון" כבר בשנה הראשונה - השארת השליטה במרחבי התכנון בידי המדינה (כלומר בידי המפלגה השלטת דאז) והדרת האזרחים והתושבים מהשתתפות פעילה בתהליכי התכנון.

סימן לנחשלות [צילום: שחר ישחרוב/פלאש 90]

רגיונליסטים
רוב המתכננים היו שותפים לחשש משטחים רחבים ומרחב ריק וכך, ראו בשטח לא מפותח סימן לנחשלות
▪  ▪  ▪

המתכננים הושפעו מתנאי הביטחון שנוצרו לאחר המלחמה וממסורת תכנונית קודמת - המסורת הרגיונליסטית. רוב המתכננים היו שותפים לחשש משטחים רחבים ומרחב ריק (אגרופוביה) וכך, ראו בשטח לא מפותח סימן לנחשלות. בטבע הפראי והמדברי ראו שממה שיש לכבוש ולהפריח: הם אימצו את הסיסמה - "נלבישך שמלת בטון ומלט". כן היו שותפים לרעיון שפיזור יישובים קטנים על שטח נרחב מקנה בסופו של דבר למפזר, את השליטה הפוליטית והמעשית בו.

חבריו האדריכלים סברו שעדיף "תכנון חדש" על פני סגנונן של שכונות וותיקות וכמתכננים החיים במשטר סוציאליסטי, יש להעדיף תמיד את האינטרס הציבורי על פני הפרטי. רעיונות אלה יקרמו עור וגידים "בתוכנית שרון" וינחו את תוכנית האב היישובית בביטויים כמו "ספר מועדף"; "התיישבות אזורית" ובנייה שאינה מתחשבת בערכי טבע ונוף אלא בשליטה במרחב בצורת "המדרג היישובי" - מהיישוב הקטן, הקיבוץ או המושב דרך המרכז הכפרי, לעיר הפיתוח, לעיר המחוז ומתיחת קווי קשר ותחבורה לערי המרכז והצפון.

ברור אם כן שהנגב "הריק" מהתיישבות אינו יכול להוות בשנים הקרובות, על-פי השקפה זו, מרחב "למדרג יישובי מפותח" ולכן האמצעים הנדרשים לפיתוח (תחבורה, תעשיה, מים) יהיו מראש מצומצמים בהשוואה למרכז ולצפון.

24 נפות תכנון
הארץ חולקה ל–24 נפות תכנון ובהן אוכלוסייה בין עשרת אלפים ועד לשבעים וחמש אלף נפש
▪  ▪  ▪

יעדה הסופי של התוכנית כוון לאוכלוסייה של 2,5 מיליון נפש שיחיו במדינה בשטח של 21 אלף קמ"ר. נתוני הצפיפות לנפש – 43 נפש לקמ"ר והיקף בנייה נמוך, הקשו על המתכננים ובעיקר על אלה שהיו מופקדים על הנגב. הארץ חולקה ל–24 נפות תכנון (נפה נחשבה לאזור כלכלי שלם) ובהן אוכלוסייה בין עשרת אלפים ועד לשבעים וחמש אלף נפש.

בכל נפה אמורים לקום מרכז שיכיל מנגנון מייצג של משרדי הממשלה, מוסדות חינוך ובריאות, משטרה, משרד לעבודות ציבוריות וכן ארגונים מקצועיים, ארגוני חברה ותרבות. מקצת מהנפות נחשבו נועזות מבחינת התכנון המפורט בשל העדר תשתית ומתיישבים בשנת 1951 כמו למשל אילת, סדום ובאר שבע.

חנוכת קו המים ירקון נגב [צילום: משה פרידן/לע"מ]

תוכנית שרון והנגב
בדיעבד ניתן לומר שהתוכנית שגתה לגבי הנגב ופיתוחו
▪  ▪  ▪

"תוכנית שרון" כי קבעה כי את החקלאות בנגב יש לבסס על הובלת מים מהמרכז והצפון (מי הירקון ומי מקורות הירדן) לצפון הנגב. כן יש לנצל עד תום את מי התהום וזאת בסיוע קידוחים עמוקים. הערכת התוכנית הייתה כי באמצעות מים אלה ניתן יהיה להקים 120,000 משקים חקלאיים רובם המכריע משקי שלחין אינטנסיביים.

שאר השטחים יהיו "משקי פלחה אקסטנסיביים". כל זאת יהווה את השלב הראשון לפיתוח הנגב.

השלב השני יתבצע בעת שינוצלו אוצרות הטבע והמחצבים בנגב, ישולבו נמלי הארץ בסחר המזרח הקרוב ותוקם תעשיה. בדיעבד ניתן לומר שהתוכנית שגתה לגבי הנגב ופיתוחו משום שנשענה על תפיסות קודמות שהחקלאות היא הבסיס הקיומי-כלכלי החשוב ביותר.

במרחבי המדבר חייבים היו להכין קודם תשתית תעשייתית-תעסוקתית המבוססת על חמרי גלם מקומיים כדי לקלוט את גלי העלייה וכדי לא להיות נתונים לחסדי מי המשקעים הכה מועטים באזור.

עיירות הפיתוח
באופן מעשי גלי העלייה הענקיים יחד עם שגיאה תכנונית של שרון וצוותו גרמו לכך שבעשורים הראשונים למדינה נותרו רוב עיירות הפיתוח בנגב במעמד סוציו-אקונומי נמוך
▪  ▪  ▪

הקמתן של עיירות הפיתוח, פיזורן במרחב, תכנון וקצב בנייתן היו צירוף ייחודי של נסיבות ושל גורמים שהתקיימו בשנים הראשונות למדינה – דאגה לביטחון הגבולות, קליטת העולים ומאמץ לתת פרנסה ודיור לכל עולה ועולה, מימוש מדיניות פיזור האוכלוסייה גם אם מרבית העולים לא היו שותפים לרעיון זה ומצאו עצמם לא פעם בודדים ונטושים במרחבים ללא ירק וקווי תחבורה מתאימים.

הצוות דגל ברעיון הקמת בסיס לתיעוש ומודרניזציה של אזורי הפריפריה והפניית ההון הציבורי (ממשלתי והסתדרותי) להקמת הערים הללו בידיעה כי ההון הפרטי לא יסתכן בהשקעות באזורי שוליים. בניסוחי התוכנית נשמעו רעיונות אלה כסבירים ואף "הצדיקו" את מהלכי התכנון בהילה אקדמית.

באופן מעשי גלי העלייה הענקיים יחד עם שגיאה תכנונית של שרון וצוותו – הנחה שהתיעוש יבוא לאחר ההתיישבות והחקלאות – גרמו לכך שבעשורים הראשונים למדינה נותרו רוב עיירות הפיתוח בנגב במעמד סוציו-אקונומי נמוך, ללא תעשיה, באחוזי גידול שליליים, ללא מנהיגות וללא יכולת לקלוט את הבנים השבים לאחר הצבא.

מסילת רכבת לבאר שבע [צילום: לע"מ]

באר שבע – בתוכנית שרון
שרון קבע כי בעתיד תגיע אוכלוסייתה ליותר מחמישים וחמישה אלף איש ואלו יתגוררו בשטח עירוני בן עשרת אלפים דונם
▪  ▪  ▪

ניסיונו של שרון בבנייה עירונית כבר הוכח לאחר שקנה לו שם בעת הקמת מעונות העובדים בתל אביב בשנות השלושים וכמי שריכז את עבודת הוועדה לשיכון עובדים מייסודה של הסתדרות המהנדסים והאדריכלים בשנת 1942.

הוא הציע לראות בבאר שבע אשר הוגדרה תחילה "עיר חדשה", עיר מפתח לפיתוח הנגב כולו ולכן להגדירה מחדש "כעיר נפה". שרון קבע כי בעתיד תגיע אוכלוסייתה ליותר מחמישים וחמישה אלף איש ואלו יתגוררו בשטח עירוני בן עשרת אלפים דונם. שרון הועיד לעיר מעמד של "עיר נפה-תעשייתית" (בלא לפרט לעומק כיצד משיגים מעמד זה) שתשמש מנוף לפיתוח האזור. הוא קבע כי באר שבע שוכנת במרכז הארץ ועל אם הדרכים הראשיות והיא החוליה המקשרת בין צפון הארץ לדרומה.

חבר המתכננים של תוכנית האב קבע כי עם פיתוח מפעלי האשלג, ניצול חומרי גלם וכרייה בנגב ושימוש בנמל אילת, תהיה באר שבע למרכז ארצי חשוב לתעשיה ולתחבורה.

חשיבה דוגמטית

מתאר עיר הנפה
מערכת הכבישים המסובכת של יחידות השכנות מנעה יצירת מערכת עירונית אינטגרטיבית
▪  ▪  ▪

צוות התכנון של באר שבע חיפש אזור שהאקלים בו נוח וסימן כאתר מתאים את הגבעות צפונית לעיירה הקיימת בגובה של 200 – 300 מטר מעל פני הים. האתר שהוצע היה מרוחק במידה מתאימה מנחל באר-שבע שנחשב אז ללא עביר בעיקר בחורף ומקבוצת הבניינים של העיר הטורקית-בריטית שסימלה את הלבנט.

שרון הציע לבנות את העיר כאגד של "יחידות שכנות" ועקב כך היא חולקה לשש יחידות מעין אלה ובהן מרכז מסחרי, אזורי תעשיה ושטחים ציבוריים פתוחים וירוקים. בכל יחידה אמורים היו להתגורר בין 6000 ל-10,000 נפש. בניית העיר החדשה החלה בשכונה א', בשנת 1951. כבישי השכונות הקיפו אותן, ונמנעו מלחצות אותן כדי להעניק לתושבים תחושה של כפר ירוק המאפשר חיי קהילה נוחים במרכז היחידה.

ליחידות השכנות הקצה התכנון יותר מחמישים אחוז משטח העיר ולאזורי התעשיה והפארקים כ-30 אחוז. העיר העתיקה, שנתפסה כשריד מיושן של העיר הערבית, הוצגה בתוכנית הכוללת כשכונת מגורים שולית בקצהו הדרומי של השטח העירוני.

הייתה בכך מעט חשיבה דוגמטית ברצון לשנות את אופיה של העיר העתיקה לשכונת מגורים על המע"ר שהתפתח שם. עובדה היא ששנים רבות המשיכה העיר העתיקה, הלא מתוכננת והלא מתאימה לעיר מודרנית לשמש כמרכז לעירוני מסחרי-כלכלי.

מערכת הכבישים המסובכת של יחידות השכנות מנעה יצירת מערכת עירונית אינטגרטיבית. התוכנית לא הקצתה שטח למבני ציבור ומנהל וסופו של דבר העיר התפתחה בכיוון צפון מערב ולא כפי שצפו המתכננים – צפון מזרח. בדומה אירע עם מיקומן של ערי הפיתוח בנגב. התוכנית ביקשה לחקות את התקנה הבריטית משנת 1947 שעיצבה תוכנית לגלישה מטרופולינית עבור הערים החדשות.

צוות התכנון הישראלי הושפע מגישה זו ועיצב ברוחה את שתי השכונות הראשונות בעיר ואת מיקום ערי הפיתוח במגמה ליצור "רשת התיישבות חדשה" בנגב. ניסיון התאמה זה מבריטניה לנגב היה כושל היות שבפועל תוכננו ערים עבור העולים החדשים ללא תעסוקה ויוממות עם עיר הנפה – דבר שגרם לעיכוב הפיתוח העירוני והמטרופוליני בנגב לשנים רבות.

אלפי עולים [צילום: פלאש 90]

עיכובים, וביקורת על תוכנית שרון בנגב
הבנת הפער בין התוכנית למציאות היישובית בנגב אמורה ללוות את נציגיו הבכירים של האזור בועדות התכנון
▪  ▪  ▪

היו כמה סיבות לעיכוב יישום "תוכנית שרון". ראשית, מפא"י כמפלגה השלטת וכעומדת בראש ההסתדרות הכללית, חששה מאובדן שליטה והשפעה אם תחולק הארץ ל–24 נפות עצמאיות; השנייה, אירגוני החקלאים הוותיקים (המרכז החקלאי והתנועות המיישבות) התנגדו לרעיון של ניוד כוח אדם מחקלאות למסחר ושירותים מחשש היווצרות מעמד שכירים; השלישית.

במקביל "לתוכנית שרון" החל אגף לשיכון במשרד העבודה יחד עם הסוכנות היהודית בשנת 1949, ליישב אלפי עולים שלא על-פי "תוכנית שרון" אלא על-פי הצרכים המידיים (דיור, עבודה ומינימום תשתיות) שסתרה את החלוקה המוצעת ל-24 נפות ואת עקרון המדרג היישובי.

הרביעית, רעיון תכנונה של באר-שבע "כעיר גנים" לא תאם את האקלים, הקרקע וקצב ההתפתחות ויחידות השכנות נותרו מבודדות ללא מע"ר וללא תחושת עיר נפה מרכזית; המתכננים "הרגיונליסטים" נכנעו לצרכים המידיים ושבו לתכנן את העיר בדגם אחיד, קונצנטרי, תכנון שמנע את בנייתה של באר שבע החדשה כעיר מדברית; החמישית, המחשבה שניתן היה לבסס את הפריפריה החקלאית של באר שבע (כפי שנעשה באותה עת באירופה) באמצעות הערים הבינוניות (עיירות הפיתוח) לא התאפשרה. בשל כך לא נוצרה זרימה של סחורות ושירותים מעיר הנפה לערי הפיתוח מעוטות החקלאים, מחסור בתושבים בעלי יכולת כספית ומחסור בתחבורה יעילה ומהירה (כבישים, רכבות וכדומה) בין הפריפריה למרכז העירוני.

הבנת הפער בין התוכנית למציאות היישובית בנגב אמורה ללוות את נציגיו הבכירים של האזור בועדות התכנון ובעיקר חובה עליהם לבדוק ולשנות רעיונות תכנוניים מתמ"א 35 בעיקר לאור העובדה שבנגב כיום חיות זה בצד זה שתי קהילות: יהודית ובדואית שחייבות למצוא את הגשר ביניהם ולפתח את הנגב ואת באר שבע כמטרופולין לטובת שני הצדדים.


לעיון נוסף

זסלבסקי, שיכון עולים בישראל, תל אביב 1954.
טרואן א', "הרעיון של עיירות הפיתוח", בתוך קובץ בעריכת דליה עופר, י"ם 1996.
פורת ח', מספר מדבר למטרופולין, ירושלים 2009.
שפיגל, ערים חדשות בישראל, (אנגלית) 1966.
שרון א', תכנון פיסי בישראל, ירושלים 1951.
שרון א', קיבוץ+באוהאוס, אוטוביוגרפיה, 1976.
תומרקין י', שיחה עם א' שרון, קו 2, 1981.
כתבות ואתרים במרשתת.
תאריך:  29/11/2016   |   עודכן:  29/11/2016
חנינא פורת

מועדון הבלוגרים עוקבים: 11לקבלת רשימות חנינא פורת לדוא"ל
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן


פורומים News1
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט סדום ועמורה עיתונות
התמ"א הראשונה לישראל - אדריכלות פוליטית
הודעות  [ 2 ] מוצגות  [ 2 ]  תפוס כינוי יחודי      לכל ההודעות         כתוב הודעה 
כותרת ההודעה שם הכותב שעה    תאריך
1
זאב זיוון
29/11/16 22:57
 
חנינא פורת
30/11/16 21:47

תגובות בפייסבוק

ברחבי הרשת

רשימות קודמות
בשבוע האחרון עברו עלינו ימים קשים של שריפת יערות ברחבי הארץ. יד מכַוונת, יד זדונית כיוונה את המועד לזמן הרוחות, והאש שָׂרפה בתים והפכה את עולמם של רבים בארץ הזאת.
29/11/2016  |  בלפור חקק  |  כתבות
לפי הניצוצות שעפו ביניהם בסרטם המשותף "בעלי ברית" (במאי: רוברט זמקיס), ייתכן שהיה קשר משמעותי בין שני הכוכבים, אבל זו ודאי לא הסיבה היחידה למהלך של ג'ולי, מה גם שמריון קוטיארד הצרפתייה הודיעה כי היא בהריון מגיום קאנה, בן זוגה ואב בנה בן השש, ואוהבת אותו מתמיד. הצרפתים ודאי לא היו מתרגשים מהתרחשויות כאלה, אבל הרכילות ודאי גם לא הזיקה למכירות של הסרט עצמו.
השופטת: מירב בן-ארי, בית משפט השלום בכפר סבא
29/11/2016  |  איתמר לוין  |  כתבות
נדמה לפעמים ששר האוצר הכריז מלחמה על המערכת הבנקאית. זה לא אתגר גדול מדי עבורו?
28/11/2016  |  חובב לויטס  |  כתבות
דרורה ברעם נולדה בירושלים בשנת 1951 בבית סוציאליסטי למשה וגרציה ברעם. בתו של משה ברעם ז"ל, איש מפא"י-מערך, חבר כנסת ושר בכיר בממשלת ישראל, אחותם של עוזי ברעם שהיה שר חבר כנסת ממפלגת העבודה, ושל חיים ברעם איש שמאל פובלציסט ופרשן ספורט ושל מנחם ברעם שהיה כלכלן.
28/11/2016  |  אלי אלון  |  כתבות

פורומים
היסטוריה
מדיני/פוליטי
מוניציפלי/מקומי
כתבות מקודמות
עמינח
הגיע הזמן להחליף מזרן
אור לוין
איך נבחר דונלד טראמפ?
ביטוח ופיננסים
אלבר רכב
אקסלנס ייעוץ משכנתאות
בי פטנט פתרונות מיוחדים
קלאב הוטל
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1 |   |  עריסת תינוק ניידת |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר |  NEWS1 |  חדשות |  אקטואליה |  תחקירים |  משפט |  כלכלה |  בריאות |  פנאי |  ספורט |  הייטק |  תיירות |  אנשים |  נדל"ן |  ביטוח |  פרסום |  רכב |  דת  |  מסורת |  תרבות |  צרכנות |  אוכל |  אינטרנט |  מחשבים |  חינוך |  מגזין |  הודעות לעיתונות |  חדשות ברשת |  בלוגרים ברשת |  הודעות ברשת |  מועדון + |  אישים |  פירמות |  מגשרים |  מוסדות |  אתרים |  עורכי דין |  רואי חשבון |  כסף |  יועצים |  אדריכלים |  שמאים |  רופאים |  שופטים |  זירת המומחים |  חדשות |  סדרות |  ספורט