סיפורו של בית העלמין באילת

הדמות הידועה והמפורסמת ביותר בבית העלמין האזרחי, הוא רפי נלסון שהיה דמות ידועה בבוהמה הישראלית, בעליו של הכפר של רפי נלסון בטאבה. קברו מיוחד ושונה משאר הקברים בבית העלמין, הולם את אישיותו והופעתו המיוחדת של האיש. מצבת קברו היא למעשה אנדרטה. על מצבת הקבר פוזרו אבני חצץ בקדמת הקבר הוקמה אנדרטת מורכבת מסלע אבן גדול שנחצב-הובא ככל הנראה מהרי אילת, וסביבו כרוכות רצועות מתכת. מעל הסלע תלוי "כובעו" הידוע של רפי נלסון שהפך לאחד מסמליו המסחריים. על מצבת הקבר שלט מתכת ובו נכתב בזו הלשון: "הנשמה יתרה אותה ברא האל הייתה שייכת לנלסון רפאל. האיש של 'אל תעשה היום את מה שניתן לדחות למחרתיים. האדם שראה בעין אחת את מה שאחרים לא ראו בשתיים. האיש שאצלו ההומור והבירה משלו בכיפה. האיש ששם את אילת על הים ועל המפה", אומרים לי שאת הכיתוב כתב עמוס אטינגר אין לי אישור רשמי לכך.

רפי "נלסון" אילון (שם משפחתו האמיתי: רוזנצוייג נולד ב1931 איבד את אחת מעיניו במלחמת השחרור שבה השתתף. ב-22 ביולי 1957 נעצר נלסון, שעבד כמלח על סיפון האונייה הדנית "בריגיטה טופט" שעברה בתעלת סואץ, על-ידי המצרים. נלסון נכלא באשמת ריגול לטובת ישראל, ושוחרר רק ב-14 באוגוסט באותה שנה, לאחר התערבות האו"ם. נלסון סיפר כי עבר עינויים בעת מעצרו במצרים. בחקירתו הועלה חשד כי מסר סודות צבאיים לשלטונות מצרים; הוא הועמד לדין, משפטו נערך בשנים 1957 - 1960 ו-ב-11 בפברואר 1960 נדון למאסר על תנאי של שנתיים ולתשלום קנס של 1,000 לירות.

ב-1959 פתח נלסון באילת בר ובהמשך מועדון לילה בשם "סוף העולם". כמו-כן, עבד נלסון כעיתונאי וכאיש יחסי ציבור. בהמשך בשנות ה-60 הקים נלסון את כפר הנופש המיתולוגי שלו וגם היה בעליו בדרומה של אילת, בטאבה ושאליו היו נוהרים מטיילים ישראלים רבים, אורחים מחו"ל וידוענים רבים. שמו של נלסון הופיע תדיר בטורי הרכילות בעיתונות והוא הפך לדמות ידועה בישראל.

ב־6 בפברואר 1988 נפטר רפי נלסון, מהתקף לב בגיל 57 ונקבר באילת.

בבית העלמין באילת קבורים רבים ממייסדי וותיקי אילת. על רשימה זו נמנים דב סופר, דב רמתי, דוד זילברשטיין, זאב מוסקוביץ אמנון פררו "(נינו הדייג). אהרון דקל (דקס) יאיר מיכלין ונוספים שבנו את העיר ומין הסתם בגלל אלמוניותם לא שמענו אליהם.

דב (דובי)רמתי - בן ארנקה וגיולה (1932-2015) סגן מנהל נמל אילת לשעבר הגיע לאילת לאחר שחרורו מצה"ל, נמנה על מייסדי העיר, עבד ב"סולל ובונה" ולאחר מכן בנמל אילת שם התקדם עד לתפקיד סגן מנהל הנמל. בן 84 היה במותו.

דוד זילברשטיין - היה מוותיקי אילת, חבר הכשרת פלמ"ח בקבוצת כנרת הוא הגיע לאילת לראשונה ימים ספורים לאחר כיבוש אילת עם חיל ההנדסה ועסק בעבודות תשתית להקמת שדה התעופה של אילת הקיים כידוע עד היום. ב-1965 הגיע לאילת עם רעייתו יהודית. ופתח מפעל לליטוש אבני אילת. דוד הלך לעולמו באפריל, 2014 מותיר את רעייתו העיתונאית יהודית זילברשטיין כתבת קול ישראל באילת ובאזור, בת, רונית זילברשטיין עיתונאית אף היא כתבת ישראל היום באילת ובן, עמית זילברשטיין.

כ-25 שנה לפני מותו בינואר 1989 שכל דוד זילברשטיין את בתו הבכורה קרן, סטודנטית בפקולטה למדעי הטבע באוניברסיטת בן-גוריון בתאונת דרכים שאירעה בפיתולי כביש אילת –טאבה. מכריו מספרים כי מאז מותה הלך שקע ודעך מצער. הוא נקבר ליד בתו האהובה, קרן שאף היא קבורה בבית העלמין באילת.

דמות נוספת בולטת מראשוני אילת הקבור בבית העלמין הוא דב סופר, ממייסדיי אילת ואזרח כבוד שלה. הוא הגיע לאילת בשנות ה-50 ועבד שנים רבות במכרה הנחושת תמנע. היה פעיל במועצת הפועלים המקומית ופעל לשימור מורשת אום אל רש רש. דב סופר נפטר בשנת 2000 ומאחר שהיה ערירי ולא הקים משפחה ציווה את כל רכושו והונו למטרות ציבוריות ובעיקר למטרות חינוך. עירית אילת מעניקה מדי שנה מקרן מיוחדת שהוקמה מעיזבונו ועל שמו מלגות לאנשי חינוך ומלגות לימודים במוסדות חינוך בעיר. על קברו נחקק "אזרח כבוד של העיר, ממייסדי אילת, איש מדבר לוחם אמת".

דמות נוספת מוותיקי אילת הקבורה בבית העלמין הוא המלונאי ואיש התיירות אהרון (דקס)דקל, ששימש במשך 18 שנה יו"ר התאחדות בתי המלון באילת, ונחשב לאחד הדמויות הבולטות והמרכזיות בחיי התיירות והחברה בעיר. לא לחינם כונה בעיתונות המקומית בעיר "מר תיירות".

אהרון דקל הידוע יותר בכנויו "דקס", נולד בשנת 1936 גדל בחיפה בשירותו הצבאי היה איש חיל-הים. לאחר שחרורו היה בעל עסק לקונסטרוקציות ומבנים ימיים בחיפה. בסוף שנות ה-60 תחילת שנות ה-70 עברו דקס ורעייתו אביבה מהצפון עם שני ילדיהם הקטנים להתגורר באילת. הם הגיעו לעיר הדרומית כמעט בחוסר כל, "דקס" התחיל לעבוד כמסגר צוללן בבניית המרינה. וכן עסק בהקמת גדר ביטחונית סביב אילת.

בשנות ה-70 הקים "דקס" עם עוד ארבעה שותפים מלון בשטח מרכז התיירות שבמרכז העיר אילת לא הרחק מהתחנה המרכזית שהיה מוזנח ושימש בן השאר כמקום לאורוות סוסים. "דקס" אירגן במקום ערבי אמנות והביא למקום ולעיר אילת אמנים יידועי שם. במשך 18 שנה (חמש קדנציות רצופות) שימש אהרון (דקס)דקל יו"ר התאחדות בתי המלון באילת. בינואר 2016 הלך אהרון דקל לעולמו והוא בן 80 מותיר את רעייתו אביבה, אמנית ציירת ופסלת ידועה בעיר, בן צחי דקל ובת איילת דקל.

פניתי לעיתונאי שמואל תגר מוותיקי העיר אילת, בן למשפחת תג'ר ממייסדיי תל אביב (הגיע לאילת בסוף שנות ה-50) ממקימי המוזאון העירוני באילת, לציין ולהזכיר לי ותקים או דמויות בעלי שם בעיר בין השאר הוא מציין את: יאיר מיכלין ("בעל בית המרקחת הראשון בעיר ששכן במרכז רכטר זה אחד העסקים הבודדים שקיים עד ימנו"), זאב מוסקוביץ "החייל היחידי שנשאר באילת משנת 1949 והיה בעל המזנון מול שדה התעופה", מאיר נלקין("בין ראשוני מייסדי תחנות המוניות בעיר"), דני לרנר ( "הראשון שהכניס לאילת את המחשבים הראשונים – בעל חנות ורד לפרחים", אייזיק לוין ("מוותיקי הנמל באילת") חנן אל על(מהעלייה המרוקאית היה יו"ר ועד עובדי העירייה, רו"ח זהר מילר (מ"מייסדי אזור סחר חופשי באילת, יו"ר קבוצת הכדורסל ועוד"),יוחנן ברוכמן ז"ל ("מראשוני נמל אילת – אחד מאנשי המחלקה הימית"), ג'קי פריגל (מראשוני תמנע, סגן ראש עיר, יו"ר ערים תאומות, יו"ר הוועד למען הקשיש ועוד), משה צייגר (הקים את הקולנוע השני באילת, בנה 3 מרכזי מסחר בעיר ובתי מלון), במהלך סיורי בבית העלמין הבחנתי במצבת קבר יעלה נחקק: "מלכה ארלוזרוב בת אריה וורה נפטרה בתשמ"א בת 40 לחייה. האם היא קשורה למשפחת חיים ארלוזורוב?. מצבות נוספות שצדו את עיני בשל השמות הם של בת שבע ביאטריס 1935-2001, ושאול לווינסון בן אריה וזהבה נפטר בתשל"ח, אני מעריך שמאחורי שמות אלה, מסתתרים סיפורי חיים מעניינים.

במהלך סיורי בבית העלמין אני מבחין בקברו של אלכס דוד ביבס בן-ישראל וחיה רייזל, פסנתרן וזמר שעבד עם אמנים ויוצרים בארץ ברחבי העולם, ויש אומרים עם הזמר פרנק סינטרה. מצבת קברו מרשימה ביותר: על המצבה ציור פסנתר ועל המצבה נחקקו השורות הבאות: "אתה יצרתה אגדה אגדת המוזיקה מכל הלב ומתוך הנשמה את עומק הצלילים... אתה אבי נגינת האגדה".

מוזיקאי נוסף הקבור בבית העלמין באילת הוא משה ויסלברג (1931-2007) בן חנה ושמואל יליד רומניה "ברוך כישרונות ומוזיקאי מחונן". ויסלברג כך מספרים לי, היה בשנות ה-60 חבר בשלישית השאנסונים "ג'ראר קסטר" ביחד עם רפי גזית(רפי גזי) ומשה אבני. הלהקה פעלה עד שנת 1967. וייסלברג היה חבר בלהקת "זמרי החוף" שקמה בסוף שנות ה-60. להקה זו הקליטה אלבום בשיתוף המלחין והמעבד יעקב הולנדר. כן ליווה ויסלברג בנגינתו את אריק איינשטיין, שלישית גשר הירקון ואמנים יידועי שם נוספים.

קבר שמשך את עיני בשל הכיתוב עלי מצבתו הוא קברה של "פנינה זקן בת שלמה נ"י שנרצחה בכרון בגיל 12 י"ז תשרי תשי"ח 12.10.57. מבחינתי זו הייתה תעלומה מוחלטת מעוררת סקרנות. ניסיתי לברר אצל אנשים שאני מכיר באילת. מי היא אותה ילדה פנינה זקן "שנרצחה בכרון בשנת 1957 ובאילו נסיבות נרצחה. אולם ללא תוצאות, וכאן התגלתה גדולתו של הפייסבוק העליתי בדף הפייסבוק צילום מצבת הקבר שצילמתי ותוך זמן קצר ביותר החלו אנשים להגיב. אחד מהם שלח לי ידיעה שהתפרסמה בעיתון דבר שדיווחה על הרצח ונסיבותיו מדריך הטיולים שמעון גת בדק את סיקור הרצח בעיתונות וכותב לי: "פנינה זקן נרצחה בדקירת כידון צבאי. ילדה נוספת בשם שמחה זיסו, שהייתה במקום, נפצעה קשה. כחשוד ברצח (על-פי הידיעה בעיתון דבר, א.א). נעצר אדם בשם יצחק משיח, עובד ב"תנובה", שנמצא ישן במצב של שכרות, לא הרחק ממקום הרצח. סמוך אליו נמצא הכידון ששימש לביצוע הרצח. משיח הודה ברצח. הוא נשפט בינואר 1959 ונמצא לא אחראי למעשיו ומשום כך אושפז בבי"ח לחולי נפש". שמעון גת מוסיף וכותב לי: "המילים על המצבה, "נרצחה בכרון" הן כנראה שיבוש של "נרצחה בכידון". מעניין מה עלה בגורלו של אותו יצחק משיח ולך תדע אם לא ניצלו שכרותו ומצבו הנפשי וטפלו על האיש אשמת שווא והרוצח הוא בכלל אדם אחר. כנראה לעולם לא נדע את האמת. מסקרן לדעת גם אם נותרו בחיים בני משפחתה של הילדה כדי לעלום את זכרה. מי שמכיר את הפרשה ויודע להרחיב מוזמן לשתף בדף התגובות מתחת לכתבה.

כ-500 מטר מבית העלמין האזרחי של העיר אילת שוכן בית העלמין הצבאי מגודר מטופח וירוק ובו קבורים כמה עשרות מתושבי העיר אנשי צבא ומשטרה הבולט שבניהם הטייס רב סרן בנימין כהנא. בעל עיטור העוז מאחרי בנימין סיפור חיים מרתק. הוא נולד ב-1911 ביפו להוריו אפרים ומרים. כהנא למד בבית הספר מקווה ישראל, בית הספר למסחר ולאחר מכן בבית הספר הטכני מונטיפיורי. השתייך לתנועת בית"ר והשתתף בשנת 1935 עם משלחת בית"ר בסיור בארצות הגולה על גבי אופנוע. בימי המנדט שירת כנוטר במשטרת הישובים והיה בן האזרחים הראשונים שקיבלו רישיון תעופה בימי המנדט. כהנא היה ספורטאי וחובב טבע מושבע. בשנת 1951 ביקר באילת והמקום קסם לו ובראשית 1956 עבר להתגורר בה. כהנא היה מראשוני חיל-האוויר במלחמת סיני בקרב כנגד חדירת מטוסים מצריים נפגע מטוסו ב-30 באוקטובר 1956 והוא נהרג. על פעילותו, תושייתו ואומץ ליבו בקרב זה, הוענק לו לאחר מותו עיטור העוז. הניח אישה ושלושה ילדים.