הגליל בתקופה הממלוכית (1260 -.1.17)
יישובים היהודיים בגליל
בתקופה הצלבנית היו 35 ישובים יהודיים בגליל המזרחי על-פי הסקר של מרדכי אביעם. יש חילוקי דעות לגבי מספר הכפרים בגליל בהם חיו יהודים בתקופה הממלוכית. ברנרד לואיס העריך שהיו ששה כפרים בעוד שהוטקוף ועבדולפתח העריכו שהיו שמונה כפרי יהודים בגליל. רוד הארולד, לעומת זאת, טוען שלא היה אף כפר המורכב מתושבים יהודים והיהודים חיו בכפרים מעורבים עם מוסלמים או בעיר צפת.
חסרים נתונים דמוגרפיים מהתקופה הממלוכית. אבל, מפקד האוכלוסין העות'מאני הראשון נערך שנים מעטות לאחר כיבוש הארץ מידי הממלוכים והוא משקף את המצב בשלהי התקופה הממלוכית.מפקד האוכלוסייה העות'מאני מ-1525/6 נותן תמונה חלקית בלבד של האוכלוסייה הכפרית היהודית בסנג'ק צפת (אזור הגליל וצפון עמק יזרעאל).
על-פי נתוני לואיס היהודים חיו בשלושה כפרים בגליל המזרחי: עין זייתון, ביריה וכפר ענן ומספרם היה 450, ובשלושה כפרים בגליל המערבי: פקיעין, שפרעם וכפר יאסיף ומספרם היה 216 . כלומר, באזור הכפרי של סנג'ק צפת כולו חיו 666 יהודים על-פי חישוב של שש נפשות למשפחה.
על-פי הארולד בנפת צפת חיו ב-1525/6 יהודים רק בשלושה כפרים והם היו מוסתרעבים, כלומר צאצאי היהודים ששרדו מימי בית שני. בעין זייתון - 210, בביריה - 95, וכפר ענן - 70 . הארולד לא מצא נתונים על יהודים בכפר עלמא . סה"כ 375 יהודים.
בנפת טבריה ועכו(תת- מחוזות של סנג'ק צפת) הוא לא מצא יהודים .
הנתונים של 666 או 375 יהודים מעוררים קשיים לאור העובדה שבמפקד של 1555/6 היו בגליל 10,000 כפריים יהודים. מנין הגיעה תוספת של למעלה מ-9,000 יהודים תוך 30 שנה? למשל, בכפר יאסיף נימנו 10 משפחות ברשימות המס העותמאניות ב-1525, 29 משפחות ב-1555/6 ו-18 משפחות ב-1572/3. בשפרעם היו 3 משפחות ספרדיות ב-1525 וב-1533 עלה מספרן ל-10. ידוע גם על יהודים ספרדים ופורטוגזים שהתיישבו בכורזים, כפר צידה, וכפר נחום, אבל חסרים נתונים על מספרם ותאריך בואם.
לדעת הארולד העלייה הגדולה במספר הכפריים היהודים בגליל בין המפקד הראשון לשלישי לא נבעה מהתיישבות של יהודים מספרד ופורטוגל אלא בעיקר מהעובדה שבמפקד הראשון לא היה רישום מלא של מספר היהודים. הארולד גם הצביע על אי-דיוקים במסמך אותו חקר. למשל, הלא- מוסלמים (הכוונה ליהודים) בכפר כנה ב-1556/7 נרשמו, בטעות כנוצרים, אע"פ שממקורות יהודיים ברור שמדובר היה ביהודים.
העיר צפת - על-פי נתוני המפקד מ-1525/6 מתברר שבצפת התיישבו יהודים ספרדים מארגון, קטלוניה, קסטיליה ואנדלוסיה בספרד, מהאיים סרדיניה וסיציליה, ומאיטליה באזור קלבריה . כמו-כן, התיישבו בצפת יהודים מהמגרב (צפון אפריקה), בוסניה, הונגריה וגרמניה. חוקרים שונים מביאים נתונים שונים לגבי מספר היהודים בצפת במפקד זה. על-פי מקור שהביא אברהם יערי ב-1480 היו בצפת 300 משפחות יהודיות שהן 1,800 נפש. ב-1525/6 היו בצפת על-פי לואיס 1,392 יהודים, על-פי הארולד היו.1.170 יהודים.
העיר טבריה- ב-1171 ביקר בעיר בנימין מטודלה ומצא בה 50 משפחות יהודיות. הממלוכים כבשו את העיר ב-1247 או 1260 וטבחו בגברים הנוצרים ואת נשותיהם וילדיהם מכרו לעבדות. העיר נהרסה ויש אי- בהירות אם היא נשארה הרוסה כל התקופה או שוקמה בשלב מסוים. כנראה שיהודים שעלו מצרפת, גרמניה וספרד התיישבו בה בשלב מסוים אבל לא החזיקו מעמד והקהילה נעזבה.
לסיכום, בסנג'ק צפת (אזור הגליל) היו על-פי כל הנתונים הללו כ-4,000 יהודים. אבל, אם ילקחו בחשבון הנתונים שהובאו במקורות היהודיים ובמפקד העות'מאני של 1555/6 (10,000 כפריים יהודים), סביר להניח שבסנג'ק צפת היו למעלה מ-10,000 יהודים בשלהי השלטון הממלוכי.
יישובים יהודיים על-פי המקורות היהודיים
זאב וילנאי ואלחנן ריינר הסתמכו במחקריהם על מקורות יהודיים כדי לקבוע מה היה מספר היישובים היהודיים ומספר היהודים שחיו בהם:
הכפר השנה מספר המשפחות מס. הנפשות
עלמא 1521 75 375 - 450
1525/6 15 79 - 90
ביריא 1525/6 19 95 - 114
גוש חלב 20 100 - 120
כפר חנניה 1480 30 150 - 180
1525/6 84 420 - 504
כפר יאסיף 1525/6 29 145 174
כפר כנא 1471 80 320 - 400
עין זיתים 1480 40 200 - 240
1525/6 42 210 - 252
שפרעם 1535/6 3 15 - 18
סה"כ: על-פי חישוב גודל המשפחה, בין 2,109 - 2,542
נוסע יהודי מהמאה ה-13 מצא ידיעות על יהודים שחיו ביישובים דלתון, גוש חלב, עמוקה, ברעם, כפר פרעם ונברתא- נרבטין. נוסע יהודי אחר ערך במאה ה-14 סיור בגליל ודיווח על שורת יישובים שברובם גרו יהודים: ברעם, עלמא, דלתה, עכברה, סכנין, צפת, מירון, גוש חלב, ג'וליס ובית שאן. נוסע יהודי נוסף מהמאה ה-16 מצא ידיעות על 6 יישובים כפריים + יישוב עירוני אחד - צפת: עין זיתים, כפר כנא, כפר חנניה, ביריה, גוש חלב ועלמא.
ממקורות אחרים ידוע שבפקיעין חיו יהודים. על-פי דיווחים אלה היו 16 כפרים יהודיים בתקופה הממלוכית. שבהם התגוררו כ-2,500 יהודים.
המקור העיקרי לתקופה זו הוא מתיאורי עולי רגל יהודיים. במקורות המוסלמיים אין כמעט איזכור של יהודים. היישובים היהודיים היו מאוכלסים בעיקר ע"י ילידי הארץ שלא גלו מעולם. רבי אשתורי הפרחי הגיע לארץ בראשית המאה ה- 14 וב-1322 יצא לאור סיפרו "כפתור ופרח". הוא סייר ברחבי הארץ ובילה שנתיים בגליל. תייר יהודי אחר ביקר בגליל והזכיר את היישובים ברעם, גוש חלב, דלתה, טבריה, עכברה, עלמה, סכנין. הן הוזכרו בשל קברי החכמים שבהן, אבל, לדעת, זאב וילנאי ("שלטון הממלוכים והעות'מנים" בתוך דן בהט, עורך, הישוב היהודי וארץ ישראל) סביר להניח שברובם גרו יהודים. וילנאי מזכיר יישובים יהודיים נוספים תחת שלטון הממלוכים: צפת, גוש חלב, הכפר ג'וליס. רבי עובדיה מברטנורה הגיע לארץ ב-1488 וסייר ברחבי הארץ. הוא דיווח על נוכחות יהודים בכפר כנה וצפת. טבריה הייתה חרבה באותם ימים. בצפת, ובכפרי הסביבה, לעומת זאת, מצא עולה מאיטליה ב-1481, 300 משפחות יהודיות. יהודי שביקר בצפת ב-1495 דיווח על 300 משפחות שרובן בעלות חנויות לבשמים, שמן, גבינה וקטניות. יש עדויות על יהודים בכפר עלמא, כפר יאסיף ועין זייתון.
בסה"כ התקיימו בתקופה הממלוכית בגליל היישובים ברעם, גוש חלב, ג'וליס, דלתה, טבריה (הייתה חרבה חלק מהזמן), כפר יאסיף, כפר כנה, כפר עלמא, סכנין, עין זייתון, עכברה, צפת וכפרים בסביבתה.
העליות לארץ
כבר מהמאה ה-14 יש ידיעות מועטות על עלייה לארץ. בשלהי המאה ה-14 כבר היו יהודים מספרד ופורטוגל בירושלים. אבל, זו הייתה עלייה של בודדים, בעיקר, תלמידי חכמים וסוחרים. בין 1391 לשנות ה-1420 החל גידול במספר היוצאים מספרד, בעקבות הפוגרומים ביהודים בספרד שכלל יהודים וגם אנוסים. אבל במהלך המאה ה- 15 הולכות ומתרבות הידיעות על עלייה לארץ מאירופה המערבית ובמרכזית, ספרד, איטליה, ביזנטיון, סיציליה, ארצות המזרח וצפון אפריקה. גל העלייה העיקרי היה מחצי האי האיברי. הרכב היוצאים השתנה וכלל משפחות שלמות. לאחר גירוש ספרד ב-1492 חל גידול נוסף בעלייה לארץ ויוצאי חצי האי האיברי היו למרכיב דומיננטי באוכלוסייה היהודית בארץ. למרבה הצער, אין מידע לגבי מספר העולים. העולים נימנו על מגורשי ספרד ואנוסים.
העולים התיישבו בעיקר בערים צפת, רמלה, עזה, חברון וירושלים, אבל גם ביישובים כפריים בגליל כמו כפר יאסיף, שפרעם, כורזים. יוסף הקר דן בעלייה הספרדית לארץ. מתוך מחקר זה מתברר שהכנסייה הקתולית באירופה ראתה בדאגה את העלייה לארץ ובין אמצע המאה ה- 15 לסופה הפעילה הכנסייה לחץ על שלטונות ונציה כדי שקברניטי האניות המפליגות מוונציה לא ייקחו נוסעים יהודים. כתוצאה מבלימת העלייה מוונציה מצאו העולים דרכים חלופיות בים,דרך נמל ניאפולי למצרים ומשם לארץ. היו גם דרכים חלופיות ביבשה. דרך אחת הייתה מאירופה המערבית לאירופה המזרחית ומשם לטורקיה ולארץ. הדרך השנייה הייתה מספרד למרוקו דרך ארצות המגרב למצרים ומשם לארץ.
לסיכום, קיימת אי-בהירות לגבי מספר הכפרים היהודיים במרכז היהודי בגליל בתקופה הממלוכית. על-פי הממצאים הארכיאולוגיים היו 35 יישובים.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
