ספרו של עובדיה ירושלמי "חמש הדקות הארוכות "(בהוצאת אחיאסף) החזיר אותי 50 שנים אחורה, לתקופה שבה ריכזתי באגף המזרח התיכון במשרד החוץ את נושא יהודי ערב במהלך מלחמת ששת הימים ולאחריה. בראש האגף עמד אז הסמנכ"ל שלמה הלל, לימים שר ויו"ר הכנסת, ובראש מחלקת מזרח התיכון עמד שאול בר חיים. היו אלה ימים ולילות של חרדה ושל פעילות דיפלומטית כדי לסייע לקהילות היהודיות הקטנות שנותרו במדינות ערב והפכו כמו בכל מלחמות הערבים בישראל לשעיר לעזאזל, כנקמה על תבוסת צבאותיהם. מחשש לפגיעה ביהודים, הפעילות הדיפלומטית התנהלה בחלקה בדיסקרטיות. סייעו לנו במשימת ההצלה מדינות ידידויות, ארגונים בינלאומיים, הצלב האדום הבינלאומי, ארגונים יהודיים בארה"ב ובאירופה ואישי ציבור, שנרתמו למשימת ההצלה של שאריות הפליטה של הקהילות היהודיות במדינות ערב.
הספר שבידינו מתעד בפרוטרוט השתלשלותה של אפיזודה קשה בחיי יהודי מצרים בתקופה שהחלה במלחמת ששת הימים ביוני 1967 ועד לשחרורם של אחרוני העצורים היהודיים מבתי מעצר מצריים ביוני 1970. הספר מתבסס על חומרים ארכיונים - גנזך המדינה בראש וראשונה, ארכיוני ארגונים יהודיים עולמיים, עדויות אישיות ומסמכים רשמיים שעד כה לא ראו אור.
"חמש הדקות הארוכות" מתאר את מצבה של הקהילה היהודית, אווירת הפחד מהבלתי נודע שבה ניהלה את חייה, את המעצרים הבלתי צפויים, העינויים הקשים, ההשפלות בבתי המעצר והחרמת הרכוש על-ידי השלטונות המצריים. זהו סיפור טרגי שלא ידוע לציבור הרחב. המחבר, שבעצמו היה עצור, חש צורך פנימי להביא אותו לידיעת הכלל, במיוחד הדורות הבאים. צו השעה: הכרת ההיסטוריה האכזרית שעברו האבות והאימהות עד שהגיעו לשקט ולנחלה בארץ האבות. הספר משרת מטרה נוספת והיא הפרכת הטענות, בעיקר של חוקרים מצריים, שיהודי מצרים לא סבלו במצרים ולא היו פגיעות בהם בנפש וברכוש. מעל לכל הושמעה טענה כי יהודים לא נעצרו במצרים במהלך מלחמות 1948, 1956, ובמלחמת 1967. התיעוד הרב והמדויק הכלול בספר מפריך בהחלט את הטענות חסרות השחר.
המחבר מתחקה אחר פעילויות משרד החוץ שכללו איסוף מידע על מצבם הקשה של היהודים - מידע שלא היה בהישג יד לנוכח החשאיות ששררה במצרים, הפצת המידע לקברניטי המדינה ולנציגויות ישראל בחו"ל, מתן הנחיות להפעלת משרדי חוץ, ארגונים בינלאומיים וארגונים יהודיים עולמיים. כמצופה, פעולות משרד החוץ חייבו שיקולים רבים, בין היתר החשש מפגיעה ביהודים כתוצאה מחשיפת אצבעות ידה של ישראל בפעולות.
זכויות בסיסיות
לנוכח הדיווחים על מצבם הקשה של היהודים במדינות ערב, במיוחד כאשר נודעה ברבים תבוסת צבאות מדינות ערב, משרד החוץ הורה לנציגויותיו ברחבי תבל לפנות למשרדי החוץ ולהתערב, על בסיס
הומניטרי, להקלת מצוקתם של היהודים במדינות ערב, שנותרו ללא הגנה אזרחית. הופעלו במיוחד הנציגויות בבירות העולם שהיו להם קשרים עם מדינות ערב, פריס, לונדון, האג, רומא, וכמובן בארצות הברית וושינגטון וניו-יורק-בה מרוכזים מוסדות האו"ם. משרדי החוץ נתבקשו להתעניין במצבם של היהודים ולסייע להקלת מצוקותיהם של העצורים. במקביל היו פניות לארגוני זכויות אדם לפעול למען הבטחת הזכויות הבסיסיות של האזרחים היהודים במדינות הערביות.
לנוכח אי-היענות השלטונות במדינות ערב לקריאות להקלה במצבם של היהודים יזם שלמה הלל הקמת ועד בינלאומי המורכב מאישים ידועים בראשות נשיא הסנט הצרפתי אלן פוהר שיפעל למען יהודי ערב . המחבר מעלה על נס את פעילותו של הוועד הבינלאומי וכמו-כן של שגריר ספרד בקהיר אנחל סגאס, שהעניק ביד נדיבה דרכונים ליהודים חסרי הנתינות שחיו במצרים. יצוין כי בתקופה המדוברת פרנסיסקו פרנקו שלט בספרד והיא נהלה מדיניות עוינת לישראל, אך במקביל פעלה לסייע בהצלת יהודי ערב, מתוך רצון להשיג אהדה יהודית כלל עולמית. סיועו של השגריר הספרדי ליהודי מצרים נעשה ביוזמתו.הוא העניק מאות דרכונים, בהסתמכו על החייאת החוק למתן דרכון ספרדי לכל יהודי שהוכיח קשר כלשהו לצאצאי מגורשי ספרד. פעילותו של השגריר אנחל סגאס ראויה למלוא ההערכה וההוקרה. ראויות להערכה רבה גם ארה"ב ואיטליה שהעניקו אשרות ליהודים להגר למדינותיהם, וצרפת שפעלה רבות לשחרור העצורים בעלי הנתינות המצרית. ככלל ניתן לציין לשבח את היענותן של המדינות לקריאה לסייע ליהודי מצרים וליהודים שהיו במצוקה במדינות ערב.
הקורא ימצא בספר פירוט של קבוצות היהודים שהיו במצוקה במצריים: חסרי הנתינות, בעלי הנתינות הזרה, העצורים בבתי הכלא, עצורי פרשת "עסק הביש" וכמובן השבויים הישראלים שנפלו בידי המצרים במהלך המלחמה . מנגד בידי ישראל היו קלפי מיקוח: השבויים המצריים-החיילים והקצינים והאזרחים המצרים שנעצרו תוך כדי הלחימה. אך בגלל היעדר רגישות השלטונות המצריים לאנשיהם לא תמיד סייעו קלפי המיקוח לקדם שחרור מהיר של היהודים הכלואים בבתי הסוהר המצריים. המחבר מדגיש את חילוקי הדעות שהיו בממשלת ישראל לגבי הפעולה היעילה שתסייע לשחרור העצורים היהודים, במיוחד מדגיש את הוויכוח בין שר הביטחון משה דיין לבין ראש המוסד
מאיר עמית לגבי שחרור אסירי "עסק הבש" תמורת השבויים המצריים. פרשה הראויה לעיון מיוחד.
סוגיית יהודי ערב היא כבדה וקשה. עד לשנים האחרונות לא זכתה ליחס ולטיפול נאותים מצד ממשלות ישראל. לא רבים שמעו על הקהילות היהודיות שחיו במשך אלפי שנים במזרח התיכון וצפון אפריקה, על הסבל שחוו תחת השלטון הערבי, על העקירה מבתיהם תוך כדי הפקרת רכושם ורכוש קהילותיהם ועל הגעת רובם לישראל כפליטים. ספרו של עובדיה ירושלמי הוא תוספת חשובה לפרסום הסוגיה. הספר שהוא מחקר המבוסס על עובדות היסטוריות, מתעד פרק חשוב בתולדות יהדות מצרים. מן הראוי שהספר ימצא בספריות האוניברסיטאות, במחלקות למזרח התיכון של האוניברסיטאות ובבתי הספר התיכוניים כחלק מתוכנית הלימודים על יהודי ערב. הספר כתוב בדיוק אקדמאי וברהיטות רבה. מומלץ לקריאה.
