אלות האהבה במזרח הקדום

איננה אלת האהבה השומרית

איננה היא אלת האהבה, הפריון והמלחמה השומרית, אחת האלות החשובות ביותר בפנתיאון האלים המסופוטמי שקיומו ידוע החל מהאלף השביעי לפנה"ס. היא מתוארת כבתו של ננה-סין אל הירח ואל הבקר שבמדבר. היא האלה הפטרונית של העיר ארך בשומר ושם גם היה מקדשה הראשי - האאנה (מילולית: בית השמים). לאיננה יש 7 סמלי אלוהות, שבעזרתם היא מולכת וגם מושכת את הלב: הכתר הגדול, שרשרת חרוזי ספיר, צמידי זהב לידיה ולרגליה, משכית על החזרה ותאומי ענק נטיפים. בידיה - סמלי מלכות ושלטון. היא אלה חזקה ושאפתנית שאינה יודעת גבולות. היא מתוארת כאלת מלחמה ומנסה לכבוש גם את מלכות אחותה ארשכיגל בשאול בניגוד לחוק האלים. היא נלכדת בשאול והחזרה שלה משם כרוכה במתן חליפתה. היא בוחרת בדומוזי מאהבה ובמעשה הזה היא חורצת את גורלו לרדת לשאול למשך מחצית השנה מדי שנה בשנה (בדומה למיתוס היווני על פרספונה).

איננה מתוארת כמאהבת הרסנית המטילה אסון על כל מאהביה, כמו קירקה המכשפה באפוס ההומרי 'אודיסיאה', הופכת איננה את מאהביה לחיות: את הרועה - לזאב, את הגנן - לחולד. גילגמש דוחה את חיזוריה של איננה בטענה שהיא פוגעת דווקא במי שהיא אוהבת. איננה מזוהה עם כוכב השחר (ונוס/נוגה), בדומה לאפרודיטה היוונית. גם בשיר השירים מושווית האהובה לכוכב זה: "מי זאת הנשקפה כמו שחר" (ו, י). מדי שנה נערך לכבוד איננה פולחן פיריון שנועד להבטיח את הפריון על הארץ באמצעות מעשה מאגי. המלך לקח חלק אקטיבי בפולחן. הפולחן של איננה התפשט ברחבי המזרח הקדום. מקבילותיה המאוחרות יותר הן: אשתר הבבלית, עשתורת הכנענית, ענת מאוגרית וגם אפרודיטה היוונית. במיתולוגיה מאוגרית פוצלה דמותה לשלוש אלות: אלת הפריון 'אשרה' היא האלה האם ובנותיה הן עשתורת (אלת כוכב השחר) וענת (אלת המלחמה).

חתחור אלת האהבה המצרית

חתחור היא אלת האהבה הפריון והמלחמה (בתור סחמת) המצרית. אחת האלות החשובות ביותר בפנתיאון האלים המצרים. במיתוסים תוארה כבתו של אל השמש רע. סגדו לה בכל רחבי מצרים. מקדשה הראשי עמד בדנדרה, שבמצרים העליונה. חתחור היא אלה פרהיסטורית קדודמה, ויתכן שדמותה מופיעה כבר בפלטת נערמר, משושלת 0, 3100 לפנה"ס. באמנות היא מופיעה כפרה או מאוחר יותר כאישה עם תלתלים משני צידי פניה (הידועים בשם 'תלתלי חתחור') ואוזני פרה. הפרה קשורה לפוריות - היא נותנת חלב וחיים. חתחור מזוהה כאלה האם ושמה נושא את תפקידה - חות (הבית) חר (של חר-הורוס). הבית הוא מטאפורה לרחם. בין קרני הפרה שלה מופיע באמנות גלגל השמש. באופן סמלי חתחור מצטיירת גם כאמו של המלך ךהמצרי שהוא נציגו של האל עלי אדמות. לחתחור יש אספקטים של יציאה אבל גם של הרס. היא מתוארת כאלה המיילדת מחדש את הנפטר בעולם המתים אבל גם כאלה האחראית על טבח בני אדם, בדמותה כסחמת. סמליה הם מחרוזת החרוזים הגדולה שעל צווארה. כלי הנגינה שלה - הסיסטרום עם החרוזים המשקשקים. היא גם אלת המראות, אלת המערב (בו שוכנים המתים), אלת קצווי תבל. הפולחן שלה נחוג מספר פעמים בשנה. במרכז הפולחן שלה בדנדרה היו 25 פסטיבלים כאלה שכללו שירה, ריקודים ושתיית בירה. המלך לקח חלק אקטיבי בחגיגות אלה.

נקודות הדימיון בין איננה וחתחור

שתיהן אלות האהבה הסקס והפריון, שתיהן גם אלות המלחמה וההרס. זו דואליות ניגודית אהבה-מלחמה, שלא קיימת אצל אף אחת מאלות האהבה האחרות בזמן הקדום. שתיהן אלות השמים. התואר של חתחור הוא 'הפרה השמיימית'. בכתבי הפירמידות המלכים מתאחדים עם חתחור בשמים. שמה של איננה מכיל את משמעותה: נין-אנה 'גבירת השמיים'. בשיר הלל בשבחה מעידה איננה על עצמה: 'אני מלכת השמים'. גם בתנ"ך מופיע התואר הזה - עשתורת מכונה 'מלכת השמים' (ירמיהו מד, יז) ו גם אפרודיטה היוונית נחשבה כאלת השמיים התואר שלה - אפרודיטה אורנייה (השייכת לשמיים). חתחור ואיננה הן אלות העץ. חתחור היא אלת עץ השקמה (סיקמור). העץ המקודש של איננה הוא חאלוב (לא ברור למה הכוונה). גם האשרה, בת דמותה של איננה, היא אלת העץ. תחת האשרה קוברים יעקב ואחרי כן יהושע את הצלמים, סמל לעבודה זרה. התכשיט המאפיין את שתי האלות הוא מחרוזת הצוואר המקודשת. לחתחור יש ענק חרוזים הנקרא מֶנאת ולאיננה יש את ענק חרוזי הספיר שהיה אחד מסמלי אלוהותה.

חתחור היא אלת המלכית (פוך לעיניים), אצל איננה הפוך לעיניים הוא אחד מסמלי אלוהותה, ויש לו שם ספציפי. במיתוס ירידת איננה לשאול שמו של הפוך לעיניים הוא: 'יבוא-נא האיש, יבוא-נא'. שתיהן תוארו בשם 'אם המלכים'. שתיהן נחשבו כאימהות של המלכים עלי אדמות. שתיהן היו נשואות ולשתיהן שני בנים. חתחור מופיעה כאשתו של הורוס ואם שני בניו. אחד מהם הוא איהי, אל המוזיקה המופיע באמנות כתינוק שמנמן המחזיק בסיסטרום (השווה לקופידון בנה של אפרודיטה). גם לאיננה שני בנים מבעלה דומוזי - שַׁרה ולֻלַל. שתיהן אלות השמחה, השירה, הריקוד והנגינה. בפסטיבלים שלהם שתייה מוזיקה וריקודים היו המאפיין העיקרי. בפולחן של שתיהן לכלי הנגינה היה תפקיד חשוב. הכלי המאפיין את חתחור היה הסיסטרום (שֶׁשֶׁשֶׁת במצרית, כחיקוי לצליל שהפיק). בפולחן לאיננה שימש התוף ככלי נגינה עיקרי: תוף אלגר, גיתית, תוף נחושת אבל גם נבל מנענעים ומצלתיים. בפולחן שלהן יש גם כוהנות לצד הכוהנים, דבר שהיה נדיר בפולחן לשאר האלים. החיה המזוהה עם איננה וחתחור היא הלביאה. איננה דורכת על לביאה בהופעות האיקונוגרפיות שלה. היא מתוארת בתפילות לכבודה כלביא זועם, ראם רוגז. גם האלות המזוהות אתה מופיעות באמנות כשהן דורכות על לביאה, כמו ענת מאוגרית. חתחור בדמותה כסחמת היא לביאה זועמת שהורגת את בני האדם ושותה את דמם.

האלים מצליחים לעצור בעדה רק כאשר הם משקים אותה בירה ואז היא משתכרת ונרדמת. הבירה היא המשקה המאפיין את הפולחן של סחמת-חתחור. גם ענת, אלת האהבה מאוגרית, מתוארת כאלה רצחנית הטובחת בבני האדם ושותה את דמם. נשואי הקודש היו חלק מהפולחן של איננה וחתחור, הם התקיימו מדי שנה בראש השנה כדי להבטיח באופן מוחשי את הפיריון בשנה הבאה. במקדש של חתחור בדנדרה סגדו לשילוש האלילי: הורוס, חתחור ואיהי (האב, האם והבן). חשיפת הגוף הנשי היה חלק מהפולחן שלהן. עדות לכך מופיעה אצל ההיסטוריון היווני הרודוטוס שתיעד את הפסטיבל הדתי לכבוד האלה ארטמיס (השם היווני של האלה), במצרים (ספר ב, פרק 60). הן מקבלות מנחות בצורה של צלמיות נשים עירומות. המוטיב של מוות ולידה מחדש היה חלק מהמאפיין שלהם. איננה מתה בשאול וקמה לתחייה כשהיא עולה ממנו בתמורה לדומוזי. דומוזי, בן זוגה, הוא האל שמת וקם לתחיה כל חצי שנה. איננה נושאת עליו קינות, כמו איסיס על בעלה אוסיריס.

בתנ"ך יש עדות לנשים המבכות את התמוז (דומוזי) כאשר הוא חוזר לשאול בתקופת הקיץ (יחזקאל ח, יד). חתחור היא אלת המתים, הממונה על הלידה מחדש שלהם. היא מלווה את הנפטר בדרכו לעולם הבא וממונה על הלידה מחדש שלו שם. היא לוקחת תפקיד חשוב בלידה-מחדש של המלך המצרי, אחרי מותו. שתיהן הן אלות הבקר. איננה היא בתו של ננה, אל הירח והבקר ובאמנות סוכת הקנים עם האטריבוטים שלה משמשת בית לפרות. גם הרה, אשתו של זאוס במיתולוגיה היוונית מזוהה כאלה-פרה. האטריבוט שלה אצל הומרוס היה 'בעלת עיני הפרה'. חתחור מופיעה באמנות המצרית כאלה-פרה, או בדמות אישה עם אוזני פרה. הסיסטרום שלה מעוצב בדמות פני אישה עם אוזני פרה ובחלקו העליון בדמות מקדש ממנו מגיחות שתי פרות. גם במסופוטמיה שימשה דמות הפרה לעיטור כלי נגינה.

לדוגמה בנבל שנתגלה בקברה של המלכה פו-אבי באור (2500-2700 לפנה"ס) - על תיבת התהודה של הנבל מופיעה דמות פרה עם מחרוזת לצווארה. לשתי האלות יש תלתלים מיוחדים המזוהים באמנות כ'תלתלי חתחור'. זה מאפיין עיקרי של שתי האלות האלה (וגם של האלות המזוהות עם איננה כמו עשתורת וענת) וכנראה המקור שלו הוא מסופוטמי, היות שהדגם מופיע לראשונה אצל איננה. אחד האלים בפמליה של חתחור המצרית הוא האל בס, בדמות גמד עם גוף אריה, והוא שימש כסמל מאגי להגנה מפני רוחות רעות וגם סמל של סקס ופיריון. בס הוא גילגול של האלוהות המסופוטמית חומבבה ומופיע באמנות של שתי התרבויות בצורה דומה, מיוחדת במינה. חתחור מזוהה עם הארצות שמחוץ למצרים. גם המצרים ראו בה אלה של הארצות הזרות. אחדים מהתארים שלה מעידים על כך: היא גבירת פונת (במזרח אפריקה), גבירת המדבר, גבירת הטורקיז (שנכרה בסיני), גבירת הנחושת, גבירת הזהב (מתכות שהובאו למצרים ממדינות אחרות), גבירת ביבלוס (בלבנון) ועוד. הראייה את חתחור כאלה של ארצות זרות מעידה על כך שלא הייתה מקורית למצרים. לעומת זאת, איננה היא אלה מסופוטמית מקורית, והפולחן שלה החל בתקופה השומרית.