מנחת יסוד נתגלתה בהר עיבל

מנחת יסוד קטנה מונחת בעדינות על עריסת תלולית חול מוקפת טבעת אבנים נתגלתה בחפירות הארכיאולוגיות במזבח בהר עיבל ב-1985. האתר נחפר על-ידי הארכיאולוג פרופ' אדם זרטל.

המנחה הייתה חרפושית חותם מצרית. חרפושית היא חותם קטן, באורך של כ-2 ס"מ. החלק התחתון מיושר והחלק העליון מקומר ומעוצב בצורה של חיפושית-זבל, ועליו נחרטו סימנים שונים. החיפושית נקראה במצרית 'ח'פר', כלומר גלגול, חילוף צורה, וגם זמן עבר. לאורך החרפושית היה נקב שבתוכו השחילו חוט (פתיל) או טבעת. את החותם נהגו לענוד על הצוואר (בראשית לח, יח), על האצבע (ירמיהו כב, כד) או לשים על צד הלב (שיר השירים ח, ו).

החרפושית נתגלתה באזור של מתקני המנחות בצפון המזבח באתר הר עיבל. מתקן מנחות היה מורכב ממעגל פשוט של אבנים בינוניות שקוטרו שלושים או ארבעים ס"מ ובתוכו הונחה מנחה, אחת בכל מעגל אבנים. המתקן נבנה על הקרקע ומטרתו הייתה להחזיק בתוכו את המנחה, בתוך ערסל האבנים, כדי לשמור עליהם שלא יינזקו. בין המנחות היו כלים מאבנים או כלי חרס, מעט תכשיטים - עגילי זהב, עגילי כסף, צמידי ברונזה, חרוזים וגם סכיני צור.

בין כלי החרס התבלטו כלים מיוחדים, שהחופר קרא להם בשם קנפכים, בצורה של קנקן לאחסנה עם שתי ידיות על הבטן ופך למזיגה עם ידית-מזיגה אחת מהשפה לכתף. נראה שהם הכילו נוזלים כמו שמן ויין. הכלים האלה נתגלו אך ורק בהר עיבל (למעט יוצא דופן אחד) וכנראה יוחדו לפולחן בתקופת ראשית ההתנחלות. על חלק מהידיות נתגלו סימנים של נקבים וחריטות, מאפיין ייחודי להתנחלות הישראלית. באתר המזבח נתגלו מאות מתקני-מנחה, לפעמים גם זה על גבי זה בכמה שכבות. באחד מהם, בשכבה הראשונה של המזבח הקדום יותר, נתגלתה החרפושית.

היא נתגלה כשהיא מונחת על מצע עפר, צבעה לבן והיא נקייה יחסית, בתוך תיבת אבן קטנה שנחצבה בסלע האם, בשכבה הקדומה ביותר של האתר. היא הובאה לאתר סמוך מאוד לזמן הקמתו. החרפושית תוארכה ל-1210-1240 לפנה"ס. כלומר, לימיו של מלך מצרים רעמסס השני, שושלת 19, שיציאת מצרים מיוחסת לזמנו.

רעמסס השני מלך במצרים קרוב לשבעים שנה, 1212-1279 לפנה"ס. בנו, מרנפתח, מפורסם בזכות האסטלה שהקים להנצחת מסע המלחמה שלו לכנען. האסטלה עשויה בזלת והונחה במקדש המתים של מרנפתח בלוקסור (נוא אמון המקראית). על האסטלה מופיע, לראשונה, השם 'ישראל'.

להלן חלק מהכיתוב על האסטלה:

נבוזה כנען מכל זדון
אשקלון נלקחה שלל
נתפסה גזר
ינועם הייתה כלא הייתה
חורו (סוריה) הייתה כאלמנה למצרים
ישראל הושם, אין לו זרע
שלום נוסד בכל הארצות
כל חסרי המנוח נכפתו בידי 'מלך מצרים העליונה והתחתונה'.

על החרפושית שנתגלה במזבח הר עיבל נחרט מעין 'סיפור'. בצד הימני נחרט 'קרטוש' - מסגרת סגלגלה שבתוכה היה חרוט שם של מלך מצרי, מצד שמאל נחרט לוחם-קשת מצרי כורע על ברכיו ובידו הקשת הכפולה, מוכן לשלח את חיציו. בחלק העליון חרוטה לטאת סלמנדרה שמבטאת בלשון המצרית את האות S שפירושה הרבה, כלומר הרבה קשתים ובחלק התחתון של החרפושית נחרטה סירה שהיא הסימן המצרי למילה אדון או שליט. פירוש הסיפור הזה הוא: המלך הוא מפקדם של הקשתים. שם המלך בקרטוש הוא מנ-חפר-רע, תחותמס השלישי, 1450-1504 לפנה"ס. על-פי החוקר ברוך ברנדל, החרפושית היא מעין 'בול זכרון' שהוציא רעמסס השני לכבוד מייסד האימפריה, תחותמס, בכמות מוגבלת מאוד. ברנדל מצא כמה מקבילות לחרפושית הזאת כך שהתיארוך שלה היה ודאי.

נשאלת השאלה מי היה מניח המנחה ומהי זהותו? מה סימלה החרפושית עבורו? על-פי זרטל מדובר בראשית תקופת ההתנחלות של בני ישראל בכנען. בהר עיבל הוקם המזבח הראשון, אחרי מעבר הירדן, על-פי הוראתו של משה. בהר עיבל נתקיימה גם ברית יהושע (יהושע כד) שבה נשבע העם אמונים לה'. שם מתקיים טקס הברכות והקללות וניתנה החוקה לעם. העם הביא מנחות לה' והניח אותם לצד המזבח. אחד מהם הניח את מתנתו - חרפושית החותם היקרה - במתקן המנחות שהכין לה'. מי היה האיש הזה? נראה לי שהיה אחד ממפקדי יחידת הקשתים של רעמסס השני או בנו של המפקד. הוא קיבל את החרפושית הנדירה במתנה ממלך מצרים (או בירושה מאביו). ייתכן שהמלך המצרי נתן את החותם לאחד מראשי הצבא שלו לאות הוקרה על פועלו. זו מתנה יקרת ערך, נדירה, מעוררת כבוד ובעלת ערך רגשי רב למי שהניחה אותה, והוא הגיש את המתנה הזאת כמנחה לה' במזבח בהר עיבל.