הצהרת בלפור לפני 100 שנה הייתה רק הטריגר. לפתע המעצמה מספר אחת בעולם הכירה בזכות העם היהודי להקים לעצמו בית לאומי בארץ מולדתו, ארץ ישראל. בכך במקביל רק נפתח ברז המיתקפות הערביות שלא תמו עד היום, במטרה להגשים את יעדם להשתלט על ארץ זו, כולל השימוש בכל האפשרויות: תוך הרג, רצח ופיגועים. עלית היהודים לישראל הייתה עבור הערבים כמטפחת אדומה לעיני השור.
בעוד
זאב ז'בוטינסקי מתווה דרך כיצד יוכלו היהודים והערבים לחיות בשלום במדינה אחת על שתי גדות הירדן, תוך השמת כל חוקי הצדק המוסריים ביותר,; ובעוד הוא וכמוהו גדולי המשוררים שלנו - ביאליק (ב"בעיר ההריגה") וזלמן שניאור (בפואימה "ימי הבינים מתקרבים")מזהירים מפני השואה הצפויה ליהודי אירופה, הרי בישראל תרם הסופר, הפובליציסט והוגה הדעות אב"א אחימאיר במאמריו את כוחו האינטלקטואלי והמחשבתי, והיה ב-1930 הראשון בארץ להקמת ארגון מחתרתי ("ברית הביריונים") שילחם למען שחרור הארץ מהכובש הזר, האנגלים. הוא זכה להדרת מצד כל המנהיגים. זאת מהטעם שמנהיגי השמאל דאז, כמו אלה כיום,שהעדיפו לדאוג לכסאותיהם ולתפקידיהם (ע"י שמירה על יחסי קירבה לאנגלים השליטים) אך כלל לא לטובת העם והאומה - וכך היה אחימאיר לקורבן על מזבח שאיפותיהם.
כמה נוח היה לטפול עליו, חרף זאת שבעת שבערב רצח העילוי,
חיים ארלוזורוב, המנהיג העתידי של מפא"י על שפת הים של תל אביב בידי שני ערבים כנראה - היה אחימאיר עסוק בהרצאה בירושלים. אומנם מחוסר הוכחות טפלו עליו "רק" שהוא שהסית לרצח. אך רק לאחר שהות של שנה בכלא, ואיבוד בריאותו בשל התנאים והצום שכפה על עצמו כמחאה - שוחרר א'א -"הנאשם השלישי". גם שני הנאשמים האחרים שלכאורה ביצעו את הרצח, סטבסקי ורוזנבלט - שוחררו. אך החרם האינטלקטואלי עליו המשיך גם מצד רוב אנשי הרוח הימניים, כולל שכניו ברמת גן. לכן, כמה באמת יודעים מי הוא היה?
במלאת 120 למותו, ובמלאת 100 להכרזת בלפור, נערך ערב מרגש מאוד
במכון ז'בוטינסקי, בו נשאו דברים בניהם של המעטים שהיו קרובים לאחימאיר והעריכוהו כיאה למי שהיה באמת. הם נשאו דברים וסיפרו על זכרונותיהם מבית אביהם, ועל הקשר שלו עם אב"א אחימאיר. כך פתח את הערב, ח"כ לשעבר יו"ר מכון ז'בוטינסקי
יוסי אחימאיר בדבריו המרגשים על אביו. לאחריו הד"ר
פיטר ברגמין הבריטי, Dr Peter Bergamin שהגיע ממש לפני האירוע היישר מלונדון, טרח לספר בעברית על נושא עבודת הדוקטורט שלו - אב"א אחימאיר. כך הפרופ' מירי אליאב-פלדון בתו של בנימין אליאב שסיפרה על קשריו של אביה; וכך גם ד"ר שרה (בתו של חיים לזר) אוסצקי לזר;
ד"ר עידו נתניהו, הרופא, המחזאי והסופר, שסיפר עד כמה אביו, פרופ' בן ציון נתניהו היה זה שהאמין ותמך באחימאיר, בעת שבה כל המוסדות האקדמאים נידו אותו, והוא אכן דאג לצרפו לצוות המומחים שנטלו חלק בכתיבת האנציקלופדיה העברית, אותה ערך בן ציון נתניהו. בנוסף, בשיחה אישית עמו לאחר האירוע, סיפר לי על הדרת הימין בידי השמאל - שממשיכה גם לגביו עד היום. כאשר ספריו תורגמו לאנגלית, איטלקית, גרמנית ורוסית, ומחזותיו של עידו נתניהו מועלים בהצלחה ברחבי העולם - ניו-יורק, לוס אנג'לס, רוסיה ועוד, הרי שבישראל מסרבים בכלל להעלותם. אני זכיתי לצפות באחד מהם - "סוף טוב" שעלה (במקרה, כשמנהלת תיאטרון בית לסין לא ידעה מי המחבר) בבית ציוני אמריקה במסגרת "פותחים מסך", והביקורת שלי עליו עלתה באתר זה.
מרתקים במיוחד היו ד"ר
נתן ברון, שאביו עקיבא היה מהחברים הנאמנים ביותר לאחימאיר, בסיפורי העיתונאי העסיסייים שלו; וכך גם הרשים עו"ד
יוסף תמיר בכושר ביטויו, ובכך הזכיר את אביו המנוח עו"ד, ח"כ לשעבר ושר המשפטים בממשלת בגין -
שמואל תמיר, ששמו ייחקק בהיסטוריה כאחד המנהיגים החשובים שהיו לנו, ובפרט ייזכרו הופעותיו במשפטי "שורת המתנדבים" וכתובע במשפט הדיבה של גרינוולד כנגד קסטנר - משפט שבסיומו הכריז השופט
חיים כהן ש"קסטנר מכר את נפשו לשטן".
ראוי היה שמישהו במשרד החינוך ידאג להכניס את הערך "אב"א אחימאיר" לשיעורי ההיסטוריה, האזרחות או למה שימצא לנכון, עבור תלמידי ישראל החפים מכל ידע על הפרטים והאישים שהודות להם הוקמה מדינת ישראל - ואב"א אחימאיר ביניהם.
התהיות בסוגיה זו עשויות לגלם משמעויות...
