שורה של מוסדות אקדמיים זרועים לאורכה ולרוחבה של וושינגטון, אולי הריכוז הגדול ביותר שלהם ביחס לשטח בעיר כלשהי. אחד מהם הוא האוניברסיטה האמריקנית, שהפקולטה שלה למשפטים שוכנת בצפון-מערב העיר. חדרו של פרופ' סטיב וורמיל, מומחה למשפט חוקתי, מזכיר לי את הבדיחה על אותו פולני שחזר מברית המועצות ובתיקו תמונות של כל ראשי המפלגה הקומוניסטית, משום שברצונו לראות את כולם תלויים. וורמיל אוסף בובות של נשיאי ארה"ב, והבדיחה מוצאת חן בעיניו.

הרבה פחות מצחיקה אותו הסכנה הנשקפת לדעתו לאמינותה של העיתונות בשל המתקפה החזיתית עליה מצידו של הנשיא דונלד טראמפ. התיקון הראשון איננו בסכנה, משום שהוא חזק ומבוסס, עונה וורמיל לשאלתי - אך כאמור קשה לומר זאת על התקשורת הממסדית והרצינית. "הנשיא רוצה לחתור תחת אמינותה של התקשורת והוא מצליח. תמיד היו מיליוני אנשים שלא קראו את ניו-יורק טיימס ולא צפו ב-NBC; עכשיו יש מיליונים שמכריזים בצורה מיליטנטית שלעולם לא יקחו מהם מידע, כי הנשיא יוצר תנועה של אנטי-מדיה".

גם לגבי התיקון הראשון אסור להיות שאננים, מזהיר וורמיל. "ההיסטוריה של ההגנה על חופש הביטוי וחופש העיתונות בארה"ב היא מספיק חזקה וטראמפ לא יוכל לבטל אותה. זה לא אומר שלא יהיו נסיגות ובעיות. בכמה מדינות עברו חוקים שמגבילים מחאה, וזה שיגעון. טראמפ יצר תנועה נגד הביטוי, המחאה והמדיה.

"אחרי אירועי שרלטוסוויל [פגיעה פיזית של אנשי ימין קיצוני במתנגדיהם] דנו לפחות חמש מדינות בהצעות חוק לפיהן זו לא תהיה עבירה לדרוס 'שלא בכוונה' מפגינים שחוסמים את הדרך: צפון דקוטה, צפון קרוליינה, פלורידה, טנסי וטקסס. בית הנבחרים של צפון קרוליינה אישר הצעה כזו, אבל היא נפלה בסנאט של המדינה. בצפון דקוטה היא נדחתה רק ברוב של 50 מול 41. כך שלא ניתן לומר שמדובר רק בכמה מחוקקים, וגם אם כן - עובדה שלפני שנתיים-שלוש לא הציעו כאלו חוקים".