בני שליטא ומפעל חייו - נחמיה

אנשים צרי עין מתלוננים על בני במשטרה וכותבים בעיתונות כי נטל שוחד מיני. "בסך-הכל נסעתי עם שלמה בוחבוט ראש מועצת מעלות תרשיחא ועם מיכה גולדמן ראש מועצת כפר תבור למועדון הים התיכון באילת על-מנת לבדוק את רעיונו של בוחבוט להקים מועדון כזה אצלו בישוב. חשבו שהלכנו לראות בחורות"... במשך שש שנים התנהלו חקירות נוספות אודותיו ומי שדאג להפיצן היו חברי המועצה במנחמיה וזאת בשל מה שקרוי חיסול חשבונות פוליטיים.

לבסוף, היועץ המשפטי של הממשלה יצחק זמיר מחליט לסגור את תיק החקירות נגדו ואומר לו: "קראתי את החומר וזה לא ראוי לעמוד בפני שופט". בני זוכר גם את אמרתו של קצין המשטרה בנימין זיגל שחקר אותו ואמר לו: "בשבילי אתה איש ערכי".

בני הואשם על-ידי התביעה בשלושה אישומים. בשניים מהם זוכה כליל ובשלישי נאשם על שימוש בכספי ציבור. נגזר עליו קנס של 8,000 שקל ומאסר על תנאי. בערעור שהגיש לבית המשפט המחוזי זוכה על-ידי שלושה שופטים והוחזר לו סכום הקנס ששילם.

כבעל נסיון, שעבר חקירות במשטרה ימים ולילות, שלא שתק בחקירתו ואמר את האמת, קובע שליטא כי ברגע שמתקיימות חקירות משטרה לגבי איש ציבור חובה עליו לענות על כל שאלה בכנות ולעניין. אין לאיש ציבור זכות לשמור על זכות השתיקה. אדם שמסרב להשיב תשובות מלאות בחקירה משטרתית מותר לתביעה מבחינה חוקית להשתמש בסירובו כאסמכתא נגדו.

בספרו האוטוביוגרפי "הוד מעלתו האזרח", שיצא לפני שמונה שנים, בני שליטא עושה חשבון "עם כל העולם ואשתו", במיוחד עם אלה שגרמו לו עוול משווע על-ידי האשמות שווא, "שהם בין השאר בדאים ושקרנים" כדבריו. "בכלל זה עיתונאים", הוא אומר במרירות "שמשום הרייטינג של עצמם, אני כראש מועצה וחבר כנסת עתיר הישגים, חייב על-מנת שהסיפור שלהם יצליח להיות האיש הרע בו".

כ-8,000 צנחנים משתתפים בצניחה בחוף פלמחים בשנת 1987 לכבוד יום ירושלים. בני שליטא בן 54 צונח יחד עם בני השלושים שצונחים איתו. וזאת, כאיש ערכי לדבריו, "על-מנת לחזק את רוחם של הצעירים המתגייסים". במהלך הצניחה הוא שובר חוליה בעמוד השדרה. בשרותו הצבאי היה שיאן ריצה ובעל כושר גופני מעולה. לא אחת הוא מסייע לחיילים שכשלו בדרך ומעמיס על גבו תת-מקלעים של עוזי.

בני שליטא נבחר לכהן במנחמיה כראש מועצה, הצעיר ביותר בארץ והוא בן עשרים ואחת וחצי. מנחמיה הינו הישוב החקלאי הראשון להתיישבות בעמק הירדן בראשית המאה ה-20. הוא מספר לי: "כשהשתחררתי מהצבא בא אליי אחד מחבריי בצנחנים. אנחנו מטיילים בחוצות מנחמיה והוא שואל אותי: איך אתה חי במקום כזה כשהכל מוזנח. דברי חברי נגעו לליבי. מצאתי את עצמי נוסע לפגוש את שר הפנים דאז ישראל רוקח, שהיה גם ראש עיריית תל אביב.

היה זה בשנות החמישים של המאה הקודמת. הכבישים שונים משל היום והנסיעה אליו מתארכת. אמרתי לו: מר רוקח, הסיכוי שהממשלה היום תרצה לתת לישוב שלנו מנחמיה מעמד של מועצה מקומית הוא אפסי וזאת מפני שממשלת מפא"י מעוניינת רק בהקמת מועצות אזוריות כדי שתוכל לשלוט על ישובים כמונו ושלא נהיה עצמאיים. רוקח, הנמנה עם מפלגת הציונים הכלליים, מניח את שתי ידיו על ראשו ואומר: שמע, אתה לימדת אותי עכשיו את כל הפוליטיקה על רגל אחת. אני הולך להעניק כעת מעמד של מועצה מקומית גם למטולה, לכפר תבור, ליבנאל ולכל המושבות בגליל. מה שלמדתי ממך עכשיו זה שיעור פוליטי שלא אשכח כל ימיי חיי... וכך היה".

בשנות החמישים התגוררו במנחמיה כ-1,500 נפשות. היום מונה הישוב כ-2,500 נפשות. (החקלאים כאן לא רצו לגדול). בני שליטא מקים את רשימת ל"מ למען מנחמיה ועוד רשימה נוספת, כי לא היו מועמדים לה מה גם שהיה צורך לשכנע אנשים ולהשפיע עליהם שיקבלו על עצמם להתמודד. "עבדתי שעות נוספות להשפיע על מישהו שיסכים להיות מועמד לראשות המועצה וגם הבטחתי לסייע בידו, אומר בני ומוסיף: חששתי מגודל המעמסה וחשבתי שבגילי אני עול ימים לשאת משא כבד כזה. מאחר שלא נמצאו מועמדים נאלצתי בסוף, באין ברירה ובחשש גדול, להתמודד על ראשות המועצה".

רשימתו של בני שליטא ניצחה בבחירות במנחמיה. לאחריהן החל מבצע סיני ב-1956. הוא מגויס למילואים ושוהה, לאחר בחירתו, בסיני עם כוחות הלוחמים במשך חצי שנה. עם שובו מהמלחמה למנחמיה, נפתחת המועצה ב-1957 והוא מתחיל לנהלה. בני שליטא יוצר קשרים ענפים עם גורמים שונים לפיתוח הישוב ומשקיע כספים רבים במנחמיה. הייתה תקופה שאפילו לערי שדה כמו טבריה, עפולה וצפת לא היו מוסדות ציבור מפותחים כמו במנחמיה הקטנה.

יתכן שהיכרותו האישית של בני עם אריק שרון, שכיהן כשר החקלאות והבין את צרכי החקלאות הפרטית, השפיעה על השר להיענות לבקשתו להגדיל את כמות המים המעטה המוקצבת לחקלאים במנחמיה בניגוד לכמות המים הרבה הניתנת לדגניה... בעקבות הבקשה, הוענק לכל משק 180 אלף קוב מים לשנה.

שלושים ושש שנים רצופות מכהן בני שליטא כראש מועצת מנחמיה, עד חודש אוגוסט 1992. בעשר השנים הראשונות לכהונתו - משמש בהתנדבות וללא שכר. שמו הולך לפניו כמי שעוקר הרים וטוחנם. במקביל, הוא נבחר ב-1981 לכנסת ה-10 ו-ה11 ומכהן בהן עד סוף 1988 מטעם מפלגת הליברלים שבליכוד גח"ל (יחד עם יצחק מודעי היו שותפים לאחד את תנועת החרות עם הליברלים, ציונים כלליים של פעם).

שלושה חוקים מוניציפליים משמעותיים נזקפים בין היתר לזכותו: מועד הבחירות לרשויות המקומיות יהיה נפרד מהבחירות לכנסת והבחירות יתקיימו אחת לחמש שנים. יאופשר לראשי מועצות וערים להציב שלטים ככל שימצאו לנכון בכניסה ליישובם, ובנוסף, הצעות או החלטות שיקבל ראש עיר או ראש מועצה בששת החודשים האחרונים לכהונתו יוכלו להשתנות על-ידי מחליפו שנבחר, אם יחפוץ בשינוי וזאת בשיתוף עם משרד הפנים במידה וההחלטות לא היו חוקיות. בתוך כך הוא יוזם את הקמת הרשות הלאומית לשימור אתרים יחד עם חבר הכנסת רפי סויסה. נאומו בכנסת בנושא זה הרעיד לבבות ונחשב ל"נאום צרציליאני".

בני שליטא מכהן בכנסת כחבר בוועדת הפנים, בוועדת ביקורת המדינה, בוועדת החינוך, בוועדת הכלכלה וכחבר בוועדת חוץ וביטחון - שוהה בג'וניה, עיר הבירה של הנוצרים הסמוכה לביירות שבלבנון. משקיף ממרחק של 80 מטרים בעזרת משקפת ורואה את עראפת עם חייליו עולים על ספינות בנמל ביירות ומפליגים לטוניסיה...

בני מקבל על עצמו את תפקיד יו"ר ועדת פניות הציבור של הכנסת ואת יו"ר הוועדה לעינייני בדואים. "חברי כנסת מוכנים לעשות משהו בשביל חברי מרכז של תנועתם על-מנת שאלה יתמכו בהם בפריימריז ועוד כהנה וכהנה אבל לא בשביל כלל הציבור". הוא אומר.

יותר מ-8,000 מכתבים ובהם הבעות תודה נערמים בלשכתו של בני. הוא מאזין לפונים אליו, נפגש עם נציגויות של גורמים שונים, ועם קבוצות של שובתים ודואג לתת להם מענה הולם. לא אחת פותר בעיות ששכבו שנים ללא פתרון. הוא משחק כדורגל בנבחרת הכנסת והיום – חבר בהנהלת גמלאי הכנסת. כשהיה חבר כנסת וראש מועצה היה מקבל מכתבים מחו"ל לפי כתובתו בני שליטא ישראל. גם כל דברי הדואר של חברי הכנסת החרדים היו מגיעים אליו...

מי שהשפיע על בני רבות, היה מנחם בגין שראה בו כבן טיפוחיו. "לבגין קראתי מר בגין. הוא היה נוהג לשתות תה עם חלב. הצטרפתי אליו להרצאות משותפות והופעתי אתו יחד כבן זוג בכל הארץ, על-פי דרישתו ממרכז הליברלים.

מנחמיה בשבילי היא מפעל חיי, ההתחלה וגם הסוף. יש לי אהבת נפש אליה וגם מזכיר בספרי שלא הבנתי לפעמים איך אני מקבל שכר בסוף חודש... עבדתי שעות מרובות ואת יום שישי הפכתי ליום עבודה מלא משבע בבוקר ועד דקות אחדות לפני כניסת השבת".

ארבע שנים לאחר ששליטא סיים את תפקידו כראש מועצה ב-1992 המועצה נסגרה עקב אי-תשלום משכורות לעובדים ולספקים, מה גם שהתגלו בה אי-סדרים חמורים בניהול המועצה על-ידי חבריה. הוקמה ועדה קרואה מטעם משרד הפנים. אחר כך הוקמה מועצה חדשה שלא החזיקה מעמד והוחלט לספח את מנחמיה למועצה אזורית עמק המעיינות.

בני שליטא נולד במנחמיה ב-13.11.1934. ביום לידתו נפטר הברון אדמונד דה רוטשילד והוריו מחליטים לקרוא לו בנימין ע"ש הברון. אדמונד דה רוטשילד מחזיק צבא אנשים הנוטעים פרדסים ונותן אותם לחקלאים. בונה לכל חקלאי ואיכר בתי אפרוחים, לולי תרנגולות, רפתות, מספק פרידות עבודה, צינורות מים וכלי עבודה והכל מכספו הפרטי דבר שלא נשמע מעולם.

כמו חקלאים רבים אחרים מקבל מיכאל, אביו של בני שליטא, מפקידי הברון שטח אדמה ובית במנחמיה, לול ורפת. והחקלאים שואבים מים לכל הגידולים החקלאיים . "עוד לא קם אדם שעשה בארץ מעשה התיישבותי כזה גדול עבור בני עמו כפי שעשה הברון רוטשילד בכספו הפרטי". אומר היום בני שליטא ושואל: "איפה כל השי'חים הסעודים עתירי הממון ובכלל הערבים שיעשו מעשה התיישבות דומה עבור הפלשתינים והפליטים שלהם"?

באותה תקופה מפלגת מפא"י מפלה לרעה את החקלאות הפרטית בהשוואה לקיבוצים מבחינת הקצבת כמות המים, הקרקעות, המענקים, ההלוואות ועוד.

"כחבר כנסת עזרתי לתנועה הקיבוצית ככל יכולתי בהצבעות במליאה בכנסת כי זכורים לי פגישותיי עם מיטב הנוער הקיבוצי בצנחנים בפיקודו של אריק שרון ותרומתם למדינה גדולה מאוד ואני סולח על הכל. אהבתי למדינה היא הגדולה ביותר ובשבילה הנני מוכן לעשות הכל. המדינה בשבילי היא ערך עליון".

משפחת שליטא עלתה לסג'רה מעיירה הסמוכה לקייב. מיכאל, אביו של בני היה בן 12 בעלותו ארצה. הוא הרבה לקרוא ספרים בעברית וברוסית. אמו חנה, ילידת כפר תבור, גרה עם סבתו חיה הרשקוביץ וסבו דב בכפר תבור. דב הגיע לכאן מטרנסילבניה שברומניה ושימש כגבאי בית הכנסת בכפר תבור.

במשפחת שליטא גדלו שני בנים ושתי בנות בבית קטן בן שני חדרים עם מרפסת שהפכו אותה לחדר נוסף. מנחם הוא הבן הבכור, חקלאי בן 87, הממשיך לפתח את המשק שהותירו ההורים ומשמש לבני, אחיו הגאה בו, מודל להשראה. עדנה – מורה בדגניה, ומירה - אחות ראשית של חדרי ניתוח בבית החולים קפלן ברחובות.

"סבי, מספר בני, שהתיישב כאמור בסג'רה, עבד בעיירת מגוריו בסמוך לקייב כמחסנאי ראשי במפעל לייצור סוכר. באחד הימים הוא מספר לרעייתו שאינו יכול כבר לסבול את האנטישמיות ודברי הקלס כלפי היהודים מצד הגויים. "אנחנו עולים לארץ ישראל" אמר ולא המתין יותר. וכך ב-1912 הגיע לארץ".

בני שליטא הינו ידיד ותיק של יגאל אלון שהיה בזמנו מועמד לראשות הממשלה. באחת הפעמים הוא אומר לבני כי הוא רוצה לפגוש מסחאית אחת. הוא מגיע לבית אמו של בני ושם מתפתחת שיחה כאשר האם אומרת ליגאל: היינו בברית מילה שלך...

לבני שליטא ולרעייתו עתליה שלוש בנות: מיכל שליטא צ'סנר, בת 50 ד"ר לביולוגיה שסיימה את לימודיה בהצטיינות יתרה, עבדה בבית החולים בילינסון במחקר וקיבלה את ניהול מעבדות קופ"ח כללית. שרון, בת 47 עובדת בכירה בחברת טלפון בגבעתיים ועדי, בת 39 שחקנית בתיאטרון גשר. עד לנישואיה עבדה כדולה, מגדלת בהנאה את ילדיה ולומדת אדריכלות. לזוג שליטא חמישה נכדים ואחד בדרך...

"לא אהבתי ללמוד" מודה בני שליטא ואומר: "למדתי ב"אוניברסיטה של החיים". ולמרות זאת את עבודות הגמר האוניברסיטאיות של חבריי הרבים, עשיתי עבורם בלילה אחד, לנושאים שביקשו, למרות שאין לי השכלה אקדמאית רשמית. מדובר על תורת המשטרים, מלחמת העולם השנייה, מלחמת ויטנאם או פוליטיקה מעשית. בנושאים הללו, לרבות היסטוריה כללית, אני שוחה היטב. היום, בגילי המופלג שוכח הרבה דברים וגם לא חד כמו שהייתי פעם.

עתליה, רעייתו, למדה עם בני בגין בבית ספר דובנוב בתל אביב. באותו זמן ידעו כולם כי שרים רק אצל בני בגין כי היה אצלו טייפרקורדר. כששליטא הציג את אשתו בפני מנחם בגין אמר לו בגין: אני כבר מכיר אותה משכבר הימים...

היום היא מספרת: "את ירח הדבש ביליתי לרוב במשרדי הממשלה לקבלת תקציב למנחמיה, שבני סחב אותי אתו והכיר לי את כל הפקידים... ".

לאחר קרוב לארבעים שנות פעילות ציבורית, בני שליטא עדיין פעיל, תורם ומתנדב בבית החולים פוריה. הוא חבר בוועדת הביקורת וחבר עמותת בית החולים. "האוטו שלי, הבנזין שלי הכל עליי", הוא מדגיש. בנוסף הוא דואג להשגת כספים עבור מנחמיה שסופחה למועצה האזורית עמק המעיינות. בין היתר, הוא בא בדברים עם שר התחבורה ישראל כ"ץ על הקמת כיכר ראויה עם תאורה בכניסה למנחמיה מהכביש הראשי, בהשקעה של 10 מיליון שקלים.